אדולף רוזנצווייג
ערך זה עוסק ברב וחוקר מקרא ותלמוד. אם התכוונתם לסופר יהודי-הונגרי, ראו  | |
| ענף מדעי | מדעי היהדות |
|---|---|
הרב ד"ר אדולף רוזנצווייג (Adolf Rosenzweig; 20 באוקטובר 1850, טוּרְדוֹסִין, הונגריה – 16 באוגוסט 1918,[1] קוֹלְבֶּרג, גרמניה) היה מנהיג גרמני רפורמי ליברלי-מתון וחוקר מקרא ותלמוד.
ביוגרפיה
אדולף אהרן רוזנצווייג נולד בטוּרְדוֹסִין (Turdossin) שבהונגריה (כיום טְבְרוֹשִין (Tvrdošín), במרכז סלובקיה) בשנת 1850. הוא למד בגימנסיה בפֶּשְט, ואחר כך בישיבה בפְּרֶסְבורג. לאחר סיום לימודיו נסע לברלין, ושם למד פילוסופיה, לשונות המזרח וספרות באוניברסיטת ברלין, ותאולוגיה בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות. לבסוף קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה.
ב-20 באוקטובר 1874 החל לכהן כרב העיירה פָּסֵוַואלק (Pasewalk) שבפרובינציית פומרניה, ומשם נקרא לשמש ברבנות העיר בירנבאום שבפוזן (כיום מְיֶינְדְזִיחוד שבפוזנן, פולין). בהמשך, מ-1879 שימש כרב העיירה טֶפְּלִיץ (Teplitz) שבבוהמיה, עד שב-1887 מונה למנהיג בית הכנסת החדש (נויה זינאגוגה) ברחוב אוראניינבורג בברלין, ובה כיהן עד מותו ב-1918. הוא נודע כדרשן מעולה.
רוזנצווייג נפטר ב-1918, בגיל 68, ונקבר בברלין. על מצבתו נכתב: "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן." (מלאכי ב', ו').
משפחתו
בנו של רוזנצווייג, ד"ר ארתור רוזנצווייג (27 במרץ 1883, טֶפְּלִיץ – 1935, פראג), היה גם הוא מנהיג רוחני.
בתו, הֶדְוִויג, נישאה ליהודה ברגמן (1874–1956),[2][3] יהודי גליצאי שהוכשר בבית המדרש לרבנים בווינה, כיהן מ-1908 כרב וב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עלה לארץ ישראל. לזוג היו 8 ילדים. הבכור, ארנסט דוד ברגמן (1903–1975), היה פרופסור לכימיה אורגנית באוניברסיטה העברית בירושלים (1954–1975), וממקימי התשתית המדעית-ביטחונית בישראל. אחיו, פליקס אליעזר ברגמן (17 באוגוסט 1908, פרנקפורט – 2002, ישראל), גדל בברלין וקיבל תואר דוקטור בכימיה ותואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת ברלין ב-1933, היה מופקד הקתדרה לפרמקולוגיה באוניברסיטה העברית (1950–2002). אח נוסף, תאודור ברגמן (נולד ב-7 במרץ 1916 בברלין), הוא פרופסור לכלכלה אגררית באוניברסיטת הוֹהֶנְהיים (Hohenheim) בשטוטגרט מאז 1981.
פרסומיו
מחקר והגות
- Zur Einleitung in die Bücher Esra und Nehemia (Berlin, 1875)
- Zum Hundertsten Geburtstage des Nathan der Weise (Posen, 1878)
- I. Des Schofars Rufe und die drei Bücher des Lebens ; II. Des Wächters Stimmen: zwei Predigten für Rosch Haschana und Jom Hakippurim (Magdeburg, 1879)
- Das Jahrhundert nach dem babylonischen Exile: mit besonderer Rücksicht auf die religiöse Entwicklung des Judentums, (Berlin, 1885)
- Künstler und Jugendbildner: eine pädagogische Parellele (Neuhaus, 1886)
- Der politische und religiöse Charakter des Flavius Josephus (Berlin, 1889).
- Jerusalem und Caesarea: ein historisches Essay mit besonderer Rücksicht auf die Bedeutung Caesarea’s für Judenthum und Christenthum (Berlin, 1890)
- Das Auge in Bibel und Talmud: ein Essay (Berlin, 1892)
- Geselligkeit und Geselligkeits-Freuden in Bibel und Talmud: ein Beitrag zur Culturgeschichte des Alterthums (Berlin, 1895)
- Kohelet’s Welt- und Lebensanschauung / Predigt von A.R. (Berlin, 1903)
- Kleidung und schmuck im biblischen und talmudischen schrifttum (Berlin, 1905)
- Die Al-tikri-Deutungen: ein Beitrag zur talmudischen Schriftdeutung (Breslau, 1911)
פרסומים אחרים
- Wort des Dankes, gesprochen am 2. Tage des Pessah-Festes (5629): im Locale der Israelitischen Speise-Anstalt in Wien, Wien: Theilnehmern der Speise-Anstalt, 1869.
- Rede, gehalten am 11. August in der Neuen Synagoge bei der Feier von Leopold Zünz’ens hundertjährigem Geburtstage (Berlin, 1894)
- Des Gotteshauses Botschaft und Forderung: Rede gehalten am 4. Sept. 1898 bei der Einweihung der Synagoge des Synagogenvereins Moabit, Berlin: Moabit, 1898.
- Des Gotteshauses Bedeutung und Berechtigung: Weiherede, gehalten am 4. September 1904 bei der Einweihung der Gemeindesynagoge in der Rykestrasse (Berlin, 1904)
- In deinem Blut sollst du leben! Predigt und Gebet beim Trauergottesdienste für die Opfer der Judenverfolgungen in Russland am 10. Dez. 1905, in der Synagoge Ryke-Strasse 53, Berlin: L. Lamm, 1905.
לקריאה נוספת
- "Rosenzweig, Adolf", in The new Schaff-Herzog encyclopedia of religious knowledge, Vol. 10, p. 96.
- Hermann Simon & Jochen Boberg (eds.), Tuet auf die Pforten: Die Neue Synagoge 1866-1995, Berlin: Stiftung "Neue Synagoge Berlin - Centrum Judaicum", Museumspädagogischer Dienst, 1995.
קישורים חיצוניים
- 'Aus den Kinderjahren der "Lehranstalt für die Wissenschaft des Judentums"', Ost und West, Jg 7 (1907) Nr 11, Sp. 719-724 (in Compact Memory)
הערות שוליים
- ^ Jahrbuch für jüdische Geschichte und Literatur, Vol. 20, p. 36.
- ^ דוד תדהר (עורך), "הרב ד"ר יהודה ברגמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2935.
- ^ Jewish life in Germany: memoirs from three centuries / edited by Monika Richarz; translated by Stella P. Rosenfeld and Sidney Rosenfeld, Bloomington, Ind.: Indiana University Press, 1991, p. 168 (footnote: p. 173).
