אדמונד טיודור, רוזן ריצ'מונד הראשון

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. אדמונד טיודור, רוזן ריצ'מונד הראשון (בערך 1430 – 3 בנובמבר 1456, הידוע גם בשם אדמונד מהאדאם), היה אביו של הנרי השביעי, מלך אנגליה וחבר במשפחת טיודור מפנמיניד, צפון ויילס. הוא היה בנם של אואן טיודור והמלכה האלמנה קתרין מוולואה, אדמונד היה אח למחצה של הנרי השישי, מלך אנגליה. אדמונד גודל במשך כמה שנים על ידי קתרין דה לה פול והנרי התעניין בחינוכו של אדמונד, והעניק לו תואר ואדמות לאחר שהגיע לבגרות. גם אדמונד וגם אחיו, ג'ספר, הפכו ליועצים למלך, מכיוון שהם היו קרובי משפחתו הקרובים ביותר שנותרו.

האחים זכו לתואר רוזנים בכירים בחצר המלוכה והיו להם תפקידים משפיעים בפרלמנט של אנגליה. אדמונד קיבל גם את טירת ביינרד, לונדון, וניהל אחוזה מצליחה. הוא היה נשוי למרגרט בופור, הרוזנת מריצ'מונד ודרבי, לאחר שנישואיה הראשונים בוטלו. לפני תחילת מלחמות השושנים, אדמונד היה בקשר עם ריצ'רד מיורק ותמך בו כשהמלך חלה במהלך 1453–1454. לאחר תחילת המלחמה ב-1455, שלח יורק את אדמונד לשמור על סמכותו של המלך בדרום ויילס. בזמן שהיה שם, יורק הודח על ידי המלך, ובתגובה נשלחו כוחות יורקיסטים להילחם באלו של טיודור בדרום ויילס. אדמונד נלכד בטירת קרמרטן, שם מת מדבר הבלוטות ב-3 בנובמבר 1456.

ביוגרפיה

ראשית חייו

לאחר מותו של הנרי החמישי, מלך אנגליה, נישאה אלמנתו המלכה קתרין מוולואה עם אוון טיודור. הנישואים היו בסתר, ולא היו ידועים עד לאחר מותה של קתרין. מקובל שקתרין ואוון נישאו בסביבות 1429/1430, מאחר שהמלכה הפסיקה לגור בביתו של בנה הנרי השישי, ואוון קיבל את זכויותיו של אנגלי בפרלמנט של מאי 1432.

ילדיהם של קתרין ואוון נולדו מחוץ לבית המלוכה. בנם הראשון, אדמונד, נולד בארמון Much Hadham, הרטפורדשייר. בית האחוזה היה בבעלות הבישוף של לונדון. בשנת 1436 פרשה אמו למנזר ברמונדסי, שם נפטרה ב-3 בינואר 1437. כשקתרין מתה, אויביה של המלכה נעו נגד אוון. הוא נקרא ללונדון, אך זוכה על ידי בית המשפט המלכותי מאישומים הקשורים לנישואים. בזמן שהיה בדרכו לוויילס, הוא נעצר ונכלא בכלא ניוגייט. לאחר שנמלט בתחילת 1438, הוא נתפס מחדש ונכלא פעם נוספת בטירת וינדזור.

לאחר מות אמם וכליאתו של אביהם, אדמונד ואחיו ג'ספר גדלו בטיפולה של קתרין דה לה פול, בתו של מייקל דה לה פול, הרוזן השני של סאפוק, איתה נשארו עד לפחות מרץ 1442. הנרי השישי החל לשים לב לאחיו למחצה בשלב זה. הוא דאג להכניסם לטיפולם של כמרים המפקחים על הוראתם. אדמונד, ואחיו ואביו, נלקחו לבית המלוכה של הנרי. הנרי חיבב לכאורה את אחיו למחצה, והאציל כל אחד מהם כאשר אדמונד הפך לרוזן ריצ'מונד ב-15 בדצמבר 1449, וג'ספר לרוזן פמברוק ב-23 בנובמבר 1452.

רוזן ריצ'מונד

סמלו של אדמונד טיודור, רוזן ריצ'מונד הראשון

כרוזנים, ומוכרים על ידי בית המלוכה כאחיו למחצה של המלך, לאדמונד וג'ספר הייתה עדיפות חסרת תקדים על פני כל שאר אנשי החצר, למעט הדוכסים. כל אחד מהם קיבל קרקעות, למרות שג'ספר קיבל קצבה שנתית עד שפמברוק התפנתה. לאחר שבע שנות נישואים עם מרגרט מאנז'ו, הנרי עדיין היה חסר ילדים. לאחר מותו של האמפרי, דוכס גלוסטר, שושלת המלוכה הייתה בסיכון, והאחים טיודור נחשבו כיורשים אפשריים. היו חששות שאמנם היו ממוצא מלכותי צרפתי דרך קתרין, אך לא היה להם קשר דם לכס המלכות האנגלי.

עד 1452, אדמונד וג'ספר היו שניהם בין קבוצת היועצים האישיים הקטנה של הנרי; הם היו קשרי הדם היחידים בבית המלוכה. עם זאת, אף אחד מהם לא היה מיומן בענייני המדינה באנגליה, ובמקום זאת הם קיבלו בעיקר את המשימה להבטיח את סמכותו של המלך בוויילס. הדבר הביא לחיבה ארוכת שנים למשפחה באותה מדינה. החקירה הרשמית של הצמד התרחשה במצודת לונדון ב-5 בינואר 1453. מאוחר יותר באותה שנה, ב-6 במרץ, הם תפסו את מקומותיהם בפרלמנט של אנגליה כראש כל הרוזנים בחצר. לאחר עתירה של בית הנבחרים של אנגליה, הן ג'ספר והן אדמונד הוכרו רשמית כאחים למחצה לגיטימיים של המלך והמוגבלויות הסטטוטוריות הקשורות בשל החשבתם כוולשים הוסרו. בשנים 1452 ו-1453, הנרי נתן להם מענקים כספיים גדולים, וכן נתן לאדמונד רכוש בווסטמורלנד ולנקשייר. אדמונד ניהל אחוזה רווחית והשקיע בתעשיית הצמר שבסיסה בבוסטון, לינקולנשייר. הנרי גם העניק לו את הארמון מימי הביניים של טירת ביינארד, ליד נהר התמזה בלונדון.

מלחמות השושנים, נישואים ומוות

בקיץ 1453, סבל הנרי מהתמוטטות נפשית שנמשכה למעלה מ-17 חודשים. כמה מפלגות ביקשו לקחת את השלטון בתקופה זו. אשתו של הנרי, מרגרט מאנז'ו, דרשה להכריז על יורש העצר. האחים טיודור תמכו בריצ'רד מיורק, שביקש להיות מגן הממלכה. עם זאת, אדמונד לא השתתף בפרלמנט ב-3 באפריל 1454, שם זכה יורק לתואר פרוטקטור. אדמונד אכן השתתף במועצת היועצים של המגן, אם כי לא בתדירות גבוהה כמו ג'ספר. שני האחים היו נוכחים בנובמבר 1445, כאשר המועצה צמצמה את גודלו של בית המלוכה. כתוצאה מכך, כל אחד מהם קיבל פמליה של כומר, שני סוסים, שני יומנים ושני פקידים.

המלך התאושש בסביבות חג המולד של 1454, ופיטר את יורק, בעוינות כתוצאה מכך. זה הותיר את האחים טיודור בבעיה. אדמונד לא השתתף בקרב סנט אולבנס הראשון ב-22 במאי 1455, שם נתפס הנרי על ידי ריצ'רד מיורק. שני האחים השתתפו בפרלמנט הבא, שבו שוב נקרא יורק בשם מגן. בעוד יורק ביטל את רוב המענקים שהעניק הנרי במהלך שלטונו, אלה לאדמונד וג'ספר נותרו. שני האחים נעדרו כאשר המושב השני של הפרלמנט באותה שנה החל ב-12 בנובמבר; אדמונד נשלח לוויילס כדי לדכא את המרד של גרפוד אפ ניקולס.

מרגרט בופורט הייתה בתו היחידה של ג'ון בופורט, דוכס סאמרסט הראשון. דרך אביה, היא גם הייתה נינה של ג'ון מגונט. ככזו היא נשאה תביעה לכס המלכות. כך היא נישאה בילדותה לג'ון דה לה פול, בנו של הדוכס השאפתני מסאפוק. עם זאת, הדוכס נרצח ב-1450.

בתחילת 1453, בוטלו נישואיהם של מרגרט וג'ון, וב-24 במרץ קיבל אדמונד שמירה על מרגרט, שהייתה עדיין בת תשע בלבד. אדמונד התחתן עם מרגרט ב-1 בנובמבר 1455 בטירת Bletsoe. באמצעות מרגרט בנו של אדמונד יכול היה לתבוע את כס המלוכה האנגלי.

הנישואים נחתמו מיד. אדמונד מת שנה לאחר מכן, והותיר אלמנה בת 13 שהייתה בחודש השביעי להריונה עם ילדם, הנרי טיודור.

לכידה, שבי ומוות

קברו של אדמונד טיודור, קתדרלת דייוויד הקדוש, פמברוקשייר

גרפוד ערך מלחמה עם החיילים תחת אדמונד, וכבש את הטירות באבריסטווית', קרמרטן וקארג סננן עד יוני 1456. המרד לא נמשך זמן רב, ובתחילת אוגוסט, כוחותיו של אדמונד כבשו מחדש את הטירות הללו, אם כי עימותים קטנים נמשכו עוד מספר חודשים. בזמן שאדמונד היה בוויילס, המלך הדיח את יורק. כנקמה, יורק שלח 2,000 גברים תחת ויליאם הרברט ב-10 באוגוסט לכבוש את דרום ויילס. כשהגיעו לטירת קרמרטן, הם כבשו את המעוז ולכדו את אדמונד טיודור.

כאשר חייליו של הרברט עברו לאברסטוויט, אדמונד נותר מאחור, כלוא בטירת קרמרטן. ב-3 בנובמבר 1456, אדמונד נדבק בדבר הבלוטות ומת שם. הוא נקבר בכנסייה הפרנציסקנית הסמוכה בקרמרטן. היו חשדות שאולי אדמונד נרצח, ולכן נערך משפט מספר חודשים לאחר מכן עם כמה צדדים שהואשמו, אך איש לא נמצא אשם. שרידיו של אדמונד נשלחו לקתדרלת סנט דייוויד, פמברוקשייר, בשנת 1539, עקב פירוק המנזרים שנחקק על ידי נכדו, הנרי השמיני, מלך אנגליה מבית טיודור.