איזבו מבוואריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איזבו מבוואריה
Isabeau de Bavière
Elisabeth von Bayern
לידה 1370
דוכסות בוואריה-לנדסהוט Banner of Bavaria-Landshut.svg
פטירה 24 בספטמבר 1435 (בגיל 65 בערך)
פריז, ממלכת צרפת Pavillon royal de la France.svg
מדינה גרמניה, צרפת
בן זוג שארל השישי, מלך צרפת
שושלת בית ויטלסבאך
תואר מלכת צרפת
אב שטפן השלישי, דוכס בוואריה
אם תדאה ויסקונטי
צאצאים ראו בהמשך

איזבו מבוואריה או אליזבת מבוואריהצרפתית: Isabeau de Bavière, בגרמנית: Elisabeth von Bayern; ‏ 1370 - 24 בספטמבר 1435) הייתה מלכת צרפת בין השנים 13851422, רעייתו של שארל השישי, מלך צרפת ואמו של שארל השביעי, מלך צרפת. תקופתה על הכס התחלקה לשניים: עד ששקע המלך בטירוף, באוגוסט 1392, הייתה איזבו מלכה אהובה, רעייה נאמנה ומלכה שאינה יוצאת דופן; לאחר ששקע המלך בהתקפי טירוף, הפכה איזבו לדמות המלכותית הראשונה במעלה אך ניהלה במקביל חיי הוללות והפקרות ששיקעו את צרפת באנרכיה והביאו לאובדן עצמאותה.

ביוגרפיה

איזבו, או בשמה הגרמני, אליזבת, נולדה בשנת 1370, והייתה בת לבית ויטלסבאך ששלט בדוכסות בוואריה. אביה היה שטפן השלישי, דוכס בוואריה ואמה הייתה תדאה ויסקונטי. סבה מצד אביה היה שטפן השני, דוכס בוואריה, בנו של לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". סבתה מצד אביה הייתה איזבלה מסיציליה, דוכסית בוואריה. סבה מצד אמה היה שליט מילאנו, ברנבאו ויסקונטי וסבתה הייתה ביאטריצ'ה דלה סקאלה.

בשנת 1385, בהיותה בת 15, נישאה לשארל השישי, מלך צרפת, שהיה צעיר נאה בן 17. כיוון שהיה זה בעת הקרע המערבי ובית ויטלסבאך היה נאמן לאפיפיור אורבנוס השישי שישב ברומא ובית ולואה לאנטי-אפיפיור קלמנס השביעי שישב באביניון, נתנו שני האפיפיורים את הסכמתם לחתונה. איזבו למדה במשך ארבעה שבועות את מנהגי החצר הצרפתית וב-17 ביולי נערכה חתונתה עם המלך, חגיגות החתונה המפוארת נמשכו חמישה ימים. ההיסטוריון ז'אן פרואסאר מתאר את נישואיהם, שהיו נישואי תועלת, כנישואין מוצלחים. עם הגיעה לצרפת לא ידעה איזבו כמעט צרפתית, ועד סוף ימיה דיברה את השפה במבטא גרמני כבד.

ב-1387 הגיעה לחצר המלוכה ולנטינה ויסקונטי, בתו של ג'אן גלאצו ויסקונטי. ב-17 באוגוסט 1389 נישאה לבן דודה לואי הראשון, דוכס אורליאן, אחיו של שארל השישי ולימים אמו של שארל הראשון, דוכס אורליאן וסבתו של לואי השנים עשר, מלך צרפת. היריבות בינה ובין איזבו הייתה במספר מישורים. ראשית, היא נטלה ממנה את מרכז הבמה כנסיכה הזוהרת והאקזוטית, שנית, אביה, שהיה אחי-סבה של איזבו, כלא ורצח אותו על מנת לעלות לכס שליט מילאנו. על אף שייתכן שאיזבו כלל לא הכירה את סבה, היא לא יכלה לסבול את נוכחות בת רוצחו יחד עמה בחצר. "איזבו הייתה מוכנה לחבור אל השטן בכבודו ובעצמו כדי לפגוע בג'אן גלאצו", כותבת ברברה טוכמן[1]. ולנטינה נאלצה לעזוב את פריז תחת מעטה רכילות על כישוף והרעלת רוחו של המלך ובשל כך איים ג'אן גלאצו ויסקונטי במלחמה על צרפת[2].

הסלידה של המלך מאשתו בעת טירופו הייתה גלויה, היא, מצידה העניקה לו נערה ממעמד נמוך בשם אודט דה-שמדיוור (Odette de Champdivers) כפילגש. הנערה, שדמתה באופן חיצוני למלכה נקראה בחצר "המלכה הקטנה" ("la Petite Reine"). איזבו פתחה בחיי הוללות, נשפים ותלבושות מוגזמות. היא העבירה על שמה ועל שם בני משפחתה רכוש וממון מקופת הממלכה וגיבשה סביבה חברת נשים וגברים קלי דעת שערכו משתאות ומיצגים שונים.

מפאת מחלתו של המלך שארל השישי, חזר דודו פיליפ השני, דוכס בורגונדיה לשמש כעוצר בשמו. אולם, לואי הראשון, דוכס אורליאן, שהיה אחיו הצעיר של המלך, טען לזכותו לשמש כעוצר, דבר שגרם לתחרות ביניהם על השלטון, והביא למעשי איבה בין בית אורליאן לבין בית בורגונדיה. אחרי מותו של פיליפ השני דוכס בורגונדיה ב-1404, ירש אותו ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה, בנו בכורו, ששימש כעוצר במקומו. ב-1407 נרצח העוצר לואי הראשון, דוכס אורליאן בידי שכירי חרב של העוצר ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה, מה שהביא להמשך מעשי האלימות בין שני הצדדים. היות שידו של בית אורליאן הייתה על העליונה, הפך ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה לבן בריתם של האנגלים, שהיו אויביה של צרפת במלחמת מאה השנים. איזבו, שתמכה בדוכס אורליאן עד מותו עברה עם מותו למחנה היריב, דוכס בורגונדיה. פירוש החבירה לדוכס בורגונדיה, יריבו של האפיפיור ברומא, היה הפרת ההסכם שנחתם עם אנגליה.

הנרי החמישי מלך אנגליה ניצל את העובדה שהצרפתים היו עסוקים במלחמת אחים, ופלש עם צבאו לצרפת באוגוסט 1415. הוא כבש את העיר ארפלר שבנורמנדיה והתקדם לעבר העיר קאלה שהייתה בשלטון האנגלים, אך התקדמותו נחסמה על ידי הצבא הצרפתי. כאן התחולל קרב אז'נקור שבו נחלו הצרפתים מפלה מוחצת. בקרב זה נהרגו או נלקחו בשבי רבים מאנשי האצולה הצרפתים. המלך שארל השישי והמלכה איזבו נכחו בעת שיחות הכניסה מול האנגלים ואולצו לחתום על הסכם טרואה (1420), שבו הוכר הנרי החמישי מלך אנגליה כיורש העצר החוקי של ממלכת צרפת. כחלק של הסכם זה, הנרי החמישי מלך אנגליה נשא לאישה את קתרין, בתם המשותפת של שארל ואיזבו. ב-21 באוקטובר 1422 נפטר שארל השישי מלך צרפת ונקבר בבזיליקת סן-דני שליד פריז. הדופין (יורש העצר) שארל ירש את הכתר בשם שארל השביעי.

איזבו המשיכה לחיות בצרפת ונפטרה כעבור חמש-עשרה שנה. בשנותיה האחרונות נושלה מכל נכסיה.

משפחתה

בשנת 1385 התחתנה איזבו עם שארל השישי, מלך צרפת, ממנו נולדו לה ילדים:

אילן יוחסין

לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה"
 
באטריצ'ה משוויידניץ
 
פדריקו השלישי, מלך סיציליה
 
אלינור מאנז'ו
 
סטפאנו ויסקונטי
 
ולנטינה דוריה
 
מסטינו השני, דלה סקאלה
 
תדאה דה קררה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שטפן השני, דוכס בוואריה
 
 
 
 
 
איזבלה מסיציליה, דוכסית בוואריה
 
 
 
 
 
ברנבאו ויסקונטי
 
 
 
 
 
ביאטריצ'ה דלה סקאלה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שטפן השלישי, דוכס בוואריה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תדאה ויסקונטי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איזבו מבוואריה


לקריאה נוספת

  • Adams, Tracy, The Life and Afterlife of Isabeau of Bavaria, Baltimore: The Johns Hopkins University Press, 2010 מסת"ב 9780801896255

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איזבו מבוואריה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "ראי רחוק", עמוד 494
  2. ^ "ראי רחוק", עמוד 524
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0