אדמות מדינה (יהודה ושומרון)
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו |
אדמות מדינה ביהודה ושומרון הן שטחים שהוגדרו על ידי ישראל כקרקע ציבורית שאינה שייכת לאיש, והם מנוהלים על ידי המינהל האזרחי. נכון לשנת 2012 כ-1440 קמ"ר ביהודה ושומרון, שהם כ-41% משטח C, הוכרזו כאדמות מדינה.
ההכרזה על אדמות מדינה
 |
ראו גם – תפיסת קרקעות ביהודה ושומרון |
על פי פסיקות בג"ץ, לשר הביטחון יש סמכות להכריז על שטחים שאינם בבעלות פרטית כאדמות מדינה.[דרוש מקור]
המונח "אדמות מדינה" הוגדר לראשונה בצו בדבר רכוש ממשלתי (צו מס' 59), שפורסם זמן קצר לאחר תום מלחמת ששת הימים. בגרסתו המקורית הגדיר הצו אדמות מדינה כאותם מקרקעין אשר ב"יום הקובע" (7 ביוני 1967) היו שייכים למדינת אויב (ירדן) או רשומים על שמה[1].
מלבד הקרקעות אשר היו אדמות מדינה של ירדן ועברו לרשותה של מדינת ישראל במלחמת ששת הימים, ישנן קרקעות שהוכרזו כאדמות מדינה על ידי הפקעה. עד שנת 1979 נהג צה"ל להפקיע שטחי קרקע ביהודה ושומרון באמצעות צווים צבאיים, בהם נכתב כי השטחים נחוצים לצורכי ביטחון. נימוק זה התקבל על ידי בג"ץ במקרים רבים בשנים 1968–1979, בהן הופקעו כ-47,000 דונמים. בין השאר שימשו קרקעות אלו לבניית התנחלויות שונות[2].
בבג"ץ אלון מורה, שניתן ב-22 באוקטובר 1979, קיבל בית המשפט העליון את טענות העותרים נגד ההפקעה. בית המשפט ביטל את הצו הצבאי והורה על המדינה לפנות את המתנחלים מאדמות העותרים[3]. בעקבות בג"ץ אלון מורה החליטה פליאה אלבק, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, להפסיק את הפקעת הקרקעות ביהודה ושומרון באמצעות צווים צבאיים. בתקופת כהונתה, משנת 1979 עד 1992, היא הקפידה להכריז על אדמות מדינה ביהודה ושומרון בהתאם לכללי החוק העות'מאני משנת 1858. באופן זה הוכרזו בשנים אלו 908,000 דונם כאדמות מדינה[4]. לאחר תקופת אלבק הוקמו מספר התנחלויות חדשות באמצעות צווי תפיסה צבאיים, בהסתמך על חוות דעת משנת 1980 של היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר, לפיה בג"ץ אלון מורה מוגבל לנסיבותיו הייחודיות, ואין לשלול כליל את השימוש בפרקטיקה[5].
על פי כללי המשפט הבין-לאומי, סתם קרקע מוחזקת על ידי הריבון, גם כשהריבון הוא כובש. המשמעות היא שנטל ההוכחה רובץ על מי שטוען כי הקרקע שייכת לו.[6] לאחר שמדינת ישראל מאתרת אדמות שאינן מעובדות ביהודה ושומרון, ואינן רשומות כשייכות למאן-דהוא, היא מכריזה עליהן כאדמות מדינה. ההכרזה מבוצעת באמצעות "צו בדבר רכוש ממשלתי" המונפק על ידי המנהל האזרחי, שבו ניתנת הודעה לתושבי האזור שהקרקע הופכת לאדמת מדינה. הצו נותן למי שמעוניין לערער בטענה שהקרקע היא שלו אפשרות לערעור בתוך 45 יום בפני ועדת ערר. רוב הערעורים נדחים[7].
השימוש באדמות מדינה
לפי נתוני המנהל האזרחי, כפי שסוכמו על ידי תנועת שלום עכשיו, כ-600 אלף דונם מאדמות המדינה ביהודה ושומרון הוקצו להתיישבות ישראלית, 1,624 דונם הוקצו לפלסטינים, מתוכם כ-630 דונם לקיבוע שבטים בדואים, ו-669 דונם פיצוי לפלסטינים שהועברו. סך הכל לצורך התיישבות פלסטינית וצרכים פלסטיניים אחרים הוקצו כ-326 דונם, שהם כ-0.25% מכלל הקרקעות שהוקצו[8][9][10]. כ-3,500 דונם נוספים הוקצו למשרד הביטחון לשימוש על ידי צה"ל, ושטחים נוספים הוקצו לטובת חקלאים ישראלים, לאזורי תעשייה בניהול ישראלי ולתחנות דלק ישראליות[11].
על אדמות המדינה נבנו במהלך השנים גם מבנים בלתי חוקיים של פלסטינים ושל יהודים.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ התחום האסור: מדיניות התכנון הישראלית בכפרים הפלסטיניים בשטח C, באתר ארגון במקום, יוני 2008 (באנגלית), עמ' 21.
- ^ תפיסה לצרכים צבאיים ובג"ץ אלון מורה, באתר בצלם, 13 במרץ 2013.
- ^ בג"ץ 390/79 - דוויקאת נ' ממשלת ישראל ואח' פסק דין, באתר המוקד להגנת הפרט, 22 באוקטובר 1979.
- ^ A Guide to Housing, Land and Property Law in Area C of the West Bank, באתר הארגון "Norwegian Refugee Council", פברואר 2012 (באנגלית), עמ' 43.
- ^ שלומית גרינפילד גילת, 1979 - מַשָּׁק כנפי הפרפר של בג"ץ דוויקאת, באתר משרד המשפטים, 20 במרץ 2019.
- ^ אייל זמיר, "אדמות המדינה ביהודה ושומרון - סקירה משפטית"
- ^ התחום האסור: מדיניות התכנון הישראלית בכפרים הפלסטיניים בשטח C, עמ' 23
- ^ פלסטינים קיבלו רק כ-0.25% מאדמות המדינה שהוקצו בגדה מאז 1967
- ^ שטח C, משרד המודיעין, אגף המחקר
- ^ אדמות המדינה בשטחים מוקצות ליהודים בלבד, באתר שלום עכשיו, 18 ביולי 2018, עמ' 44.
- ^ בג"ץ 1308/17 מספר עותרים נ' הכנסת ואחרים, ניתן ב-9 ביוני 2020
