אהוד פקר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. אהוד פקר (8 בנובמבר 1928 – 11 בדצמבר 2016) היה פסל, צייר, מוזיקאי ואמן רב תחומי בסגנון המינימליזם.[1]
ביוגרפיה
אהוד פקר נולד בירושלים וגדל בתל אביב. לפני קום המדינה, בזמן לימודיו בטכניון, שירת בההגנה. עם קום המדינה התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר. עם תום מלחמת העצמאות חזר לטכניון ובשנת 1953 קיבל תואר מהנדס בניין. לאחר לימודיו כיהן תקופה קצרה כמנהל ב"פקר פלדה" שהייתה בבעלות משפחתו. נקבר בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא.
קריירה אמנותית
בנעוריו למד נגינה בכינור אצל יריב אזרחי ויוסף קמינסקי ולמד גיטרה אצל מנשה בקיש. למד רישום אצל הצייר יצחק פרנקל פרנל. בשנות ה-60 למד רישום אצל יחזקאל שטרייכמן במכון אבני. בהמשך, בשנות ה-70, למד ציור עם רפי לביא וחיים קווה, והרבה ליצור ולהציג את עבודותיו.
אהוד פקר נמנה עם חוג תלמידיו של רפי לביא והיה בן ביתו יחד עם תמר גטר, אפרת נתן ואחרים.
אהוד פקר נמנה עם "החבורה התל אביבית המורחבת", שכללה, בין השאר, לפי ספרו של רן שחורי Art in Israel,[2] את רפי לביא, יואב בר-אל, יאיר גרבוז, מיכל נאמן, תמר גטר, דידה עוז, הנרי שלזניאק, ציונה שמשי, יגאל תומרקין ומנשה קדישמן. בספר סקר שחורי את עבודתו של פקר "תרגיל עם 16 חלקים" משנת 1973 (עץ וזכוכית).[3]
בשנות ה-90 לימד נחום טבת קורס במכללת בצלאל שנקרא "מינימל ארט בישראל, לאן נעלם אהוד פקר?"[4]
אהוד פקר עסק ביצירותיו בצורות מתמטיות והנדסיות ובנה עבודות שבהן פירמידות משוכללות וגופים תלת ממדיים נוספים, בשילוב של המרחב הפריזמתי והאקטואליה. יצירותיו נעות בין שני קטבים: מצד אחד הנגזרות של הצורה הבסיסית שבעיניו היא הפריזמה הנמשכת - צורת היסוד במרחב ובבעיית השלם והאינסוף, ומצד שני ההתעסקות בראלי, בקומוניקטיבי ובדוקומנטרי.
בשנת 2014 תרם את הפסל "הגדרת הפירמידה", העשוי מעץ לבוד ומאקריליק, למוזיאון תל אביב.[5]
אלן גינתון, אוצרת האמנות הישראלית במוזיאון תל אביב לאמנות, כתבה בקטלוג התערוכה של פקר שהוצגה במוזיאון בשנת 2014:[6]
במחצית הראשונה של שנות השבעים, בנה אהוד פקר קבוצה גדולה של אובייקטים, פסלים, יוצאת דופן באופייה הגיאומטרי ובבשלותה האמנותית הטכנית והרעיונית. את העבודות האלה – אחדות מתוך קבוצה גדולה שתכנן ושמוצגת בחוברת שהוציא מאוחר יותר - הציג פקר בתערוכות קבוצתיות בגלריות שונות בירושלים ובתל אביב, יחד עם אמנים שהיו צעירים ממנו בשנים רבות, רובם אמני הדור הצעיר של אותן שנים שנחנכו על ידי רפי לביא. הפסלים המינימליסטיים-קונספטואליים בלטו בייחודם וזכו להערכה גדולה של האמנים הצעירים. כפי שכתב פקר באותה חוברת, לעבודות האלה לא היה דורש והן הלכו לאיבוד במרוצת השנים. מעבודות מסוימות נשארו דגמים, ורק עבודה אחת — "התכנסות הסדרה הגיאומטרית", שלא הוצגה, נשתמרה בביתה של בתו הבכורה.
אהוד פקר כתב והלחין שירים ופזמונים, ובשנים האחרונות לחייו החל בכתיבת שירה, שפורסמה בעיתון הארץ ובעיתון 77.[7][8]
תערוכות שבהן הציג
- "תערוכת חברים חדשים", בית האמנים תל אביב, 1969
- פסטיבל אמנות ישראל, 1969
- "פנים חדשות", בית האמנים תל אביב, 1971-1972
- תערוכת יחיד, גלריה צ'מרינסקי תל אביב, 1972
- "תערוכת סתיו קבוצתית", גלריה מבט תל אביב, 1972
- "אמנים ובחירתם", תערוכה קבוצתית, בית האמנים תל אביב, 1972
- תערוכה קבוצתית, מוזיאון רמת גן, 1972
- תערוכה קבוצתית, גלריה 220 תל אביב, 1973
- תערוכה קבוצתית, גלריה ישראליס תל אביב, 1973
- "פינות", תערוכה קבוצתית, גלריה בלטמן תל אביב, 1973
- "התהוות הממד השלישי", תערוכה קבוצתית, בית האמנים ירושלים, 1973
- "אביב 1974", תערוכה קבוצתית, בית האמנים ירושלים, 1974
- תערוכה קבוצתית, גלריה שרה גילת ירושלים, 1974
- תערוכה קבוצתית, גלריה שרה גילת ירושלים, 1975
- "הגדרת מצבים, בין הפשוט לנשגב", מוזיאון תל אביב לאמנות, 2014
קישורים חיצוניים
אהוד פקר - "פעם על חול", סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ אהוד פקר במוזיאון ישראל
- ^ Ran Schori, Art in Israel, Sadan Publishing 1974
- ^ גדעון עפרת - תולדות ההיסטוריוגראפיה של אמנות ישראל
- ^ קיר אמן: דניאל שושן
- ^ "על מתמטיקה ואמנות" - מכון ויצמן למדע
- ^ אהוד פקר: הגדרות ומצבים בין הפשוט לנשגב : עבודות משנות ה-70
- ^ "אני נסחף אל מערבולת הלבנט" - הארץ ספרים
- ^ עיתון 77 למרות הכל
