אוד בול
 | |
| אוד בול | |
| לידה |
28 ביוני 1907 אוסלו  נורווגיה |
|---|---|
| פטירה |
8 בספטמבר 1991 (בגיל 84) נורווגיה |
| השתייכות | חיל האוויר הנורווגי |
| תקופת הפעילות | 1928–1969 (כ־41 שנים) |
| דרגה | לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד טייסת 331, חיל האוויר המלכותי (טייסים נורווגים) מפקד טייסת 332, חיל האוויר המלכותי (טייסים נורווגים) מפקד חיל האוויר הנורווגי | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| הצלב המפואר (Grand Cross) של מסדר סט. אולאב | |
| תפקידים אזרחיים | |
| ארגון הפיקוח על הפסקת אש של האומות המאוחדות (UNTSO) | |
אוֹד בּוּל (בנורווגית: Odd Bull, 28 ביוני 1907 - 8 בספטמבר 1991) היה לוטננט גנרל בחיל האוויר הנורווגי. תפקידו הבכיר ביותר היה ראש המטה הכללי של חיל האוויר. הוא נודע יותר בשל תפקידיו מחוץ לגבולות ארצו, כראש המטה הכללי של ארגון הפיקוח על הפסקת אש של האומות המאוחדות (UNTSO), בין 1963 ל-1970. הוא כיהן בתפקיד זה בזמן מלחמת ששת הימים. בול העלה על הכתב את זיכרונותיו מן התקופה בספרו "מלחמה ושלום במזרח התיכון: חוויותיו והשקפותיו של משקיף מן האו"ם".
רקע אישי
אוד בול נולד ב-28 ביוני 1907. שמו יוצא הדופן נוצר מסמיכות של השם אוֹד, שם פרטי הנפוץ בנורווגיה, לבין שם המשפחה בּוּל, שמקורו באבי המשפחה, ג'ייקוב בול, שהיה ממוצא אנגלו סקסי. ג'ייקוב בול היה רב חובל שהתיישב בנורווגיה במאה ה-18, ורוב צאצאיו הלכו בדרכיו והיו יורדי ים. אביו של בול, גיירט (Gjert), סטה מן המסורת המשפחתית והיה מנהל מפעל לטבק.
אוד בול גדל באוסלו. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים ב-1925 בתוצאות נמוכות מן הצפוי החליט להמשיך באקדמיה צבאית. הוא נהנה מן הלימודים באקדמיה והחליט להמשיך במסלול האימון לקצונה, מסלול של שנתיים. ב-1928 הוסמך בול כסגן בדיוויזיית החי"ר ה-4 של צבא נורווגיה. בול גילה עניין בטיסה במהלך לימודיו, וב-1929 ביקש העברה לבית הספר הצבאי לטיסה, והתקבל. לאחר שתי שנות לימודי טיס הוסמך ב-1931 כמדריך טיסה.
מלחמת העולם השנייה ואחריה
באפריל 1940 פלשה גרמניה הנאצית לנורווגיה. הצבא הנורווגי הופתע, ולמרות סיוע נרחב מבריטניה וצרפת נכבשה נורווגיה לאחר 60 ימי לחימה. בול, כמו אנשי צבא נורווגים אחרים, הצליח לחמוק לבריטניה דרך הים, כדי להמשיך משם את המלחמה. ניסיון ראשון לארגן טייסות שתהיינה מאוישות באנשי צוות אוויר נורווגיים לא עלה יפה, ובול עבר לקנדה כדי לאמן טייסים נורווגים.
ב-1941 חזר בול לבריטניה, והצטרף כטייס לטייסת 242 של חיל האוויר המלכותי. ביולי אותה שנה הוקמה הטייסת הנורווגית הראשונה, ובול שירת בה עד שהוחזר לקנדה כדי להמשיך בהכשרת טייסים. בול שב לשרת כטייס קרב בטייסת 107, שהטיסה מטוסי מוסקיטו, ופיקד על שתי הטייסות בחיל האוויר המלכותי שהיו מורכבות מטייסים נורווגים - טייסת 331[1] ו-332. והשתתף בפעילות מבצעית מעל צפון צרפת במהלך מבצע אוברלורד. במאי 1945 חזר בול לארצו.
לאחר המלחמה מונה בול כמפקד אחד מארבעת הפיקודים המרחביים של חיל האוויר הנורווגי. תפקידו הבא היה ראש מטה חיל האוויר, וב-1960 מונה כראש המטה הכללי של חיל האוויר.
שירות ב-UNTSO ואחריו
ב-1958 הוצעה לבול משרה זמנית בארגון הפיקוח על הפסקת אש של האומות המאוחדות (United Nations Truce Supervision Organization, UNTSO). בול קיבל את ההצעה, והוצב בלבנון; באותה שנה החלה בה מלחמת האזרחים הראשונה. בול שב לנורווגיה ב-1959, אך ב-1963 הוצעה לו משרת ראש המטה של UNTSO, והוא קיבל את ההצעה. הוא החל את תפקידו ב-1 ביולי 1963, במקום ראש מטה המשקיפים הקודם, גנרל קארל פון הורן, משוודיה[2]. במסגרת תפקידו היה עליו לפקח על קיום הסכמי הפסקת האש בין ישראל לשכנותיה, ולטפל בתלונות הצדדים השונים על הפרות ההסכמים. במהלך תקופת כהונתו היה בול עד למלחמת ששת הימים; עם פתיחת המלחמה היה בול בארמון הנציב בירושלים, ויחד עם צוותו נלכד בארמון כאשר נכבש על ידי חיילים ירדניים בצהרי היום הראשון למלחמה; כשעתיים לאחר מכן נכבש הארמון בהתקפת נגד של צה"ל, ובול עם צוותו חולצו והועברו לירושלים המערבית.
בול סיים את תפקידו ב-1 באוגוסט 1970 והעביר אותו לגנרל הפיני אנסיו סילאסוואו[3]. בול נימק את פרישתו בסיבות אישיות, אך פרשנים בישראל העריכו כי הוא חש חוסר אמון מצד הממונים עליו באו"ם, וכי הוא רואה חוסר טעם בתפקידו לאחר מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה, מכיוון שלא הצליח להביא לשמירת הפסקת האש[4]. בישראל הוערך בול כמשקיף אובייקטיבי, בניגוד לקודמיו (הגנרל הדני ואגן בניקה והגנרל השוודי קארל פון הורן) שנתפסו בישראל כאנטי ישראליים[4].
עם שובו לנורווגיה כתב בול את זכרונותיו: "מלחמה ושלום במזרח התיכון: התנסויותיו והשקפותיו של משקיף או"ם" (War and Peace in the Middle East: The Experiences and Views of a UN Observer). בספר זה התכוון בול להציג את המצב במזרח התיכון מנקודת מבט מאוזנת, כהגדרתו, הרואה את תפיסתם של שני הצדדים. זאת, מכיוון שלדעתו בארצו נראתה הבעיה בעיקר מזווית הראיה הישראלית.
ב-1970 עוטר בול בצלב המפואר (Grand Cross) של מסדר סט. אולאב, מעיטורי האצולה הגבוהים של נורווגיה. העיטור מוענק על ידי מלך נורווגיה על הישגים יוצאי דופן בשירות המדינה והאנושות.
בול הלך לעולמו באוסלו ב-8 בספטמבר 1991.
הערות שוליים
- ^ על פי אתר europeanaf.org.
- ^ גנראל בול - ראש משקיפי האו"ם, דבר, 17 באפריל 1963.
- ^ בול העביר תפקידו לסילסואו, דבר, 2 באוגוסט 1970.
- ^ 4.0 4.1 לא עוד בול, דבר, 24 ביולי 1970.
