אויגן גרימינגר
| ידוע בשל | פעיל התנגדות אנטי נאצי בתנועת ההתנגדות הוורד הלבן |
|---|---|
פרנץ איוגן גרימינגר (בגרמנית:Franz Eugen Grimminger; 29 ביולי 1892 – 10 באפריל 1986) היה חבר בקבוצת ההתנגדות של הוורד הלבן בגרמניה הנאצית.
ביוגרפיה
איוגן גרימינגר, בנו של נהג רכבת, התנדב במלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן הועסק כעובד מדינה בקריילהיים. לאחר המלחמה הוא הפך לפציפיסט.[1] הוא קרא ספרים על מהטמה גנדי ובודהיזם ועזב את הכנסייה הפרוטסטנטית. לדברי גרימינגר, הוא דבק באמונות בודהיסטיות.[1]
בשנת 1922 נישא לג'ני שטרן בשטוטגרט. הנישואין עם יהודייה נדחו על ידי קרוביו ומכריו. הזוג הצעיר התיישב בשטוטגרט, שם הועסק גרימינגר כמבקר עבודה באיגוד הקואופרטיבים החקלאיים. בשנת 1925 הפך למפקח ענף החלב של העמותה וב-1930 היה מבקר ראשי וראש המחלקה.
פעילותו בתנועת הוורד הלבן
בשנת 1935 איבד גרימינגר את עבודתו בגלל היותו נשוי ליהודייה. שנתיים לאחר מכן עסק בהנהלת חשבונות כעצמאי.[2] הוא עזר לאנשים לברוח לשווייץ, לשם כך היה צורך במסמכים מזויפים. בשנת 1942 השתלט גרימינגר על משרד הנהלת החשבונות של חברו רוברט שול, שהועמד לדין בגין "הצהרות נגד המדינה" ונאלץ לרצות עונש מאסר של ארבעה חודשים. משרד זה היה ממוקם בבניין המגורים של משפחת שול. כתוצאה מכך פגש גרימינגר את אינגה, הנס וסופי שול ובא במגע עם תנועת ההתנגדות הוורד הלבן. הקבוצה נתמכה על ידי גרימינגר בעיקר על ידי תרומות כסף, שאסף גם ממכריו.[3] הוא תרם לקבוצת ההתנגדות סכום נכבד, כאלף רייכסמארק וסיפק להם נייר להדפסת העלונים ומעטפות. בהמשך תרם גרימינגר מאות מארקים מעת לעת. גרימינגר לא חשף מעולם את מכריו שעזרו בתרומות ואלו לא ידעו לאיזו מטרה מיועדים כספי התרומה. הוא נעזר במזכירתו טילי האן ובכך עזרו להגדיל את תפוצתם של העלונים.[4]
ב-18 בפברואר 1943 עצר הגסטפו את הנס וסופי שול על הפצת עלוני תעמולה אנטי נאציים. במהלך החקירות, הוזכר שמו של גרימינגר. ב-2 במרץ 1943 הוא נעצר וב-19 באפריל 1943, במשפט השני נגד חברי הוורד הלבן, הוא נידון לעשר שנות מאסר.[5] התובע הציבורי דרש להטיל על גרימינגר עונש מוות, אולם בסופו של דבר יכול היה להוכיח רק העברת כסף, לא את אופן השימוש בכסף. אשתו היהודייה, שעד אז הייתה מוגנת מרדיפות, נעצרה ב-10 באפריל 1943, ואז גורשה ונרצחה באושוויץ. גרימינגר נכלא בכלא לודוויגסבורג עד אפריל 1945.
אחרי המלחמה
לאחר המלחמה הפך לנשיא ההתאחדות האזורית של קואופרטיבים חקלאיים בשטוטגרט[6] ובשנת 1947 נישא לטילי האן. בשנת 1958 פרש לגמלאות. הוא היה מעורב בארגונים למען בעלי חיים והיה יושב ראש האגודה למען בעלי חיים בשטוטגרט במשך שנים רבות. הוא גם הקים את קרן גרימינגר לחקר האנתרופוזונוזיס למחקר ובקרה של מחלות בעלי חיים שהן ניתנות להעברה לבני אדם. לימים שונה שם הקרן לקרן גרימינגר למחקר מחלות זואונותיות.
לקריאה נוספת
- ינינה אלטמן, הוורד הלבן, ישראל: פרדס הוצאה לאור, 2007.
- מאת קלאוס, יגרפה, צעד אחד לפני הגסטאפו, באתר הארץ, 12 במרץ 2003
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Otnad, Bernd (2007). Grimminger, Eugen Franz, in: Baden-Wurttembergische Biographien Bd. 4. Stuttgart : Kohlhammer Verlag. pp. 107–109. ISBN 978-3-17-019951-4.
- ^ Eugen Grimminger, Gedenkstätte Deutscher Widerstand
- ^ Kissener, Michael (1993). Geld aus Stuttgart: Eugen Grimminger. In Rudolf Lill, Klaus Eisele, Wolfgang Altgeld, Hochverrat? die "Weisse Rose" und ihr Umfeld. Uni.-Verl. Konstanz. pp. 121–. ISBN 978-3-87940-456-8.
- ^ ינינה אלטמן, הוורד הלבן: סטודנטים ואנשי רוח בגרמניה לפני ואחרי עלייתו של היטלר לשלטון, פרדס, תל אביב, 2007 ע"מ 221–222
- ^ Newborn, Jud; Dumbach, Annette (2006). Sophie Scholl and the White Rose (appendix 6). Oneworld Publications. pp. 209–. ISBN 978-1-78074-050-8.
- ^ Deutsche Biographie: Eugen Grimminger
