אוניברסיטת מרבורג

אוניברסיטת פיליפס במרבורג (בגרמנית: Universität Marburg) היא אוניברסיטת מחקר ציבורית בעיר מרבורג, בגרמניה. היא נוסדה בשנת 1527 על ידי פיליפ הראשון, רוזן הסן, ובשמה המלא נקראת על שמו: אוניברסיטת פיליפס במרבורג (בגרמנית: Philipps-Universität Marburg). זו אחת האוניברסיטאות העתיקות ביותר בגרמניה והאוניברסיטה הפרוטסטנטית העתיקה ביותר בעולם, שעדיין פועלת. כיום היא אוניברסיטה ציבורית של מדינת הסן, ללא שיוך דתי.

היסטוריה

שנות ההקמה

אוניברסיטת מרבורג הוקמה על ידי הרוזן פיליפ הראשון ונחנכה באופן רשמי ב-1 ביולי 1527 על ידי הקנצלר יוהאן פייגה (Johann Feige). בראשיתה, היו בה 11 פרופסורים ו-88 סטודנטים.

ב-4 באוקטובר 1541 האוניברסיטה קיבלה את הזכות והמשאבים הנדרשים לעצמאות כלכלית וב-1542 העניק הקיסר קרל החמישי לרוזן משאבים להמשך תהליך ההקמה.

בתחילה, השתמשה האוניברסיטה במתקנים של מנזרים שונים שעברו חילון, ביניהם של מסדרי הדומיניקנים, הפרנציסקנים והקוגלהרן (Kugelherren).[8][9] הרוזן פיליפ העניק לאוניברסיטה זכויות נרחבות, כגון הזכות לשלוח נציג לפרלמנט המחוזי (Landtag) ופטור ממסים ומכסים לחבריה.

שנתיים לאחר הקמתה, ייסד פיליפ את מוסד המלגות של הסן (Hessische Stipendiatenanstalt) כדי לתמוך בסטודנטים מוכשרים. המוסד קיים עד היום ומשמש כמעונות סטודנטים.

בשנת 1529, האוניברסיטה הייתה המקום ל"שיח הדתי במרבורג" (Marburger Religionsgesprächs) בין מרטין לותר, אולריך צווינגלי ופיליפ מלנכתון. המוניטין של הפקולטה לתאולוגיה משך סטודנטים רבים, במיוחד מחוץ לגרמניה. בשל הופעת מגפות בעיר, עברה האוניברסיטה מספר פעמים לערים שכנות.

המאות ה-16 וה-17

עד למותו בשנת 1560, יוהאן דרייאנדר (Johann Dryander) החזיק בקתדרה לרפואה באוניברסיטת מרבורג. יורשו גאורג מריוס (Georg Marius) מונה רק ב־1565, על ידי הרוזן וילהלם הרביעי מהסן-קאסל. שנה לאחר מכן, האוניברסיטה קיבלה פרופסור שני לרפואה, ויקטורינוס שנפלדט (Victorinus Schönfeldt). בין המרצים הנוספים באותה תקופה היו התאולוג יוהאן לוניצר (Johann Lonitzer), המשפטן יוהאן אולדנדורפ (Johann Oldendorp), והפילולוגים פטרוס ניגידיוס האב והבן. בשנים 1580–1628, רודולף גוקלניוס האב (Rudolf Goclenius der Ältere) שימש כפרופסור לפילוסופיה, לוגיקה ואתיקה, וניסה לשלב בין הפילוסופיות של מלנכתון (Melanchthon) לבין זו של פטרוס רמוס (Petrus Ramus). בשנת 1609, יוהאנס הרטמן (Johannes Hartmann) מונה לפרופסור לכימיאטריה (Chymiatrie), ובכך הקים את הקתדרה הראשונה בעולם לכימיה עם אוריינטציה פרמצבטית-רפואית. בשנת 1605, כאשר מוריץ, רוזן הסן-קאסל עבר לזרם הקלוויניסטי, נדרשה האוניברסיטה להמיר את דתה אף היא וכתוצאה, פרופסורים לותרנים רבים עברו לאוניברסיטת גיסן (Gießener Universität) שזה עתה נוסדה.[19] בשנת 1624, כאשר מרבורג חזרה לשליטת הלותרנים, אוחדה האוניברסיטה עם אוניברסיטת גיסן ולאחר מכן נסגרה. ב-24 ביוני 1653, היא נפתחה מחדש על ידי וילהלם השישי רוזן הסן-קאסל, שהעביר את מרכז האוניברסיטה מקאסל (Kassel) למרבורג וסגר את אוניברסיטת קאסל. לאחר פתיחתה מחדש, האוניברסיטה חוותה שנים קשות עקב קשיים כלכליים ומאבקים דתיים.

המאה ה-18

האוניברסיטה זכתה לפרסום רב בזכות הפילוסוף כריסטיאן וולף, שגורש מהאלה בשנת 1723, קיבל קתדרה במרבורג וכיהן שם עד 1740, עת נקרא לחזור לפרוסיה על ידי פרידריך השני. מלחמת שבע השנים פגעה בהתפתחות האוניברסיטה: העיר מרבורג הייתה שדה קרב ומוקפת במצור כמעט ללא הפסקה.[22]

בשנת 1785, האוניברסיטה נהנתה ממעמד מיוחד: היא הייתה גוף מדיני בעל זכות הצבעה בפרלמנט המחוזי (Landtag), גוף משפטי עצמאי, בעל סמכות שיפוטית, ומוסד רוחני שהחזיק בנכסי כנסייה. נשיא האוניברסיטה היה הרוזן עצמו, והסנאט כלל מגוון רחב של אנשי סגל: קנצלר, תאולוגים, משפטנים, רופאים, פילוסופים, ומורים לשפות זרות (צרפתית, אנגלית, איטלקית), וכן מומחים מתחומים שונים כמו רכיבה על סוסים, סיף, ריקוד ומוזיקה.

ספריית האוניברסיטה הייתה עשירה במיוחד בתחומי המשפטים וההיסטוריה, בין היתר בזכות תרומה של כ-10,000 כרכים מהמלומד ואספן הספרים, יוהאן גאורג אסטור (Johann Georg Estor). האוניברסיטה החזיקה בבעלותה שתי חנויות ספרים, בית דפוס ובית מרקחת.

המאה ה-19

האוניברסיטה זכתה לתחייה מחודשת תחת שלטון נפוליאון. בשנת 1807, לאחר הקמתה של ממלכת וסטפאליה עמד עתידה של אוניברסיטת מרבורג בסכנה, אך היא שרדה לצד אוניברסיטאות גטינגן (Göttingen) והאלה (בעוד שאוניברסיטאות אחרות נסגרו). האוניברסיטה אף נהנתה מהכנסותיהן המחודשות והרחיבה משמעותית את ספרייתה.[24] בתקופה זו גם נבנו מבנים חדשים, לראשונה מזה זמן רב. לאחר תקופה של הגבלות דתיות, וילהלם הראשון, הנסיך הבוחר מהאסן התיר לראשונה גם למורים קתולים ללמד, ובהמשך, וילהלם השני הושווה את מעמדן של שתי הדתות ובכך הגדיל את מספר הסטודנטים. בעשורים הבאים, נבנו מבנים חדשים רבים, בהם גן בוטני, בניין לספרייה, מעבדה כימית, המכון לאנטומיה, המכון למתמטיקה, מצפה כוכבים וקליניקה כירורגית. ב-1866, בעקבות המלחמה האוסטרו-פרוסית, סופחה הסן לפרוסיה. האוניברסיטה, שהייתה קודם של מדינה קטנה, הפכה לאוניברסיטה פרוסית ונהנתה ממדיניות החינוך שלה. באותה עת למדו בה 264 סטודנטים ולימדו 51 פרופסורים. במהלך מלחמת צרפת-פרוסיה (1870–1871), השתתפו סטודנטים רבים ממרבורג בלחימה. בתקופת הקיסרות הגרמנית, נבנה בניין האוניברסיטה הישנה (Alten Universität), בסגנון הנאו-גותי הגרמני שכלל אולם הרצאות מפואר. בנייני האוניברסיטה נותרו מפוזרים ברחבי העיר ולא התרכזו בקמפוס יחיד.^[1] בשנת 1880 היו רשומים באוניברסיטה 500 סטודנטים, וב-1887 עלה מספרם לראשונה על 1,000.

המאה ה-20 עד התקופה הנאצית

עד שנת 1909 הוכפל מספר הסטודנטים. בשנת 1905, לראשונה, קיבלה אישה דוקטורט ברפואה – הסטודנטית היפנית טדאקו אוראטה (Tadako Urata). ב-1908 התקבלו לראשונה 26 סטודנטיות ללימודים באוניברסיטה, ומספרן עלה ל-206 עד מלחמת העולם הראשונה.[ בשל גיוס החובה לצבא במלחמה ירד מספר הסטודנטים באופו דרמטי.

בשנת היובל, 1927, מספר הסטודנטים חצה את קו ה-3,000.

התקופה הנאצית

לאחר עליית הנאצים לשלטון ב־1933, סולקו 21 מרצים מהאוניברסיטה, מעל עשירית מסגל ההוראה, מטעמים אנטישמיים או פוליטיים. בין המפוטרים היו אישים בולטים כמו הכלכלן וילהלם רפקה שהיגר לטורקיה, הפילולוג אריך אוארבך שעבר לארצות הברית, והפילוסוף קרל לוויט ששב לגרמניה מהגלות ב־1952. פרופ' הרמן יעקובזון (Hermann Jacobsohn), מומחה לשפות הודו־אירופיות, פוטר ויומיים לאחר מכן, התאבד במרבורג.^[א]^[2] מרצים רבים חתמו על "הצהרת הנאמנות של הפרופסורים הגרמנים להיטלר". החל משנות ה-30 המוקדמות, מספר הסטודנטים ירד באופן ניכר בשל מגבלות שהוטלו על ידי הנאצים, על לימודי נשים ויהודים, ודרישתם לשירות צבאי טרם הלימודים.

המאה ה-20 לאחר מלחמת העולם השנייה

לאחר 1945, עלה מספר הסטודנטים באופן משמעותי. כדי לעמוד בדרישות, הורחבה האוניברסיטה ונבנו מבנים חדשים למנהלה, לקפטריה ולכיתות הרצאה. כמו כן, הוקמה הפקולטה לפילוסופיה ובסוף שנות ה-60 הוקמה הפקולטה למדעי הטבע ב"קמפוס לאהנברגן" (Campus-Gelände „auf den Lahnbergen“). בשנות ה-70 וה-80 נחשבה האוניברסיטה ובמיוחד המחלקה למדעי החברה והמחלקה לפילוסופיה, ל"מעוז שמאל". בשנות ה-50 פעל באוניברסיטה המדען הפוליטי המרקסיסטי וולפגנג אבנדרות' (Wolfgang Abendroth), רבים מתלמידיו מונו לפרופסורים והקימו את "אסכולת מרבורג" (Marburger Schule), אחת משלוש האסכולות המשפיעות ביותר במדעי המדינה במערב גרמניה באותה תקופה, שהתייחדה בכך שגם התייחסה להוגים מרקסיסטים.^[3] לעומת זאת, 35 פרופסורים "ותיקים" התנגדו ל"דמוקרטיזציה של בתי הספר הגבוהים" ופרסמו ב-1968 את "מניפסט מרבורג" (Marburger Manifest), אך מאמציהם לא צלחו. באוניברסיטת מרבורג לומדים כ-23,500 סטודנטים והיא ממוקמת במרבורג, עיר בת 76,000 תושבים. בנייני האוניברסיטה פזורים במרכז העיר או בסביבתה. כ-14% מהסטודנטים הם בין-לאומיים, האחוז הגבוה ביותר בהסן.^[4] היא מציעה תוכנית אוניברסיטת קיץ בין-לאומית ומציעה חילופי סטודנטים באמצעות תוכנית ארסמוס .

נתונים אקדמיים

האוניברסיטה נודעת במחקריה במדעי החיים, אך היא גם אחד המרכזים הבודדים שעורכים מחקר על המזרח התיכון, ה-CNMS (Center for Near and Middle Eastern Studies). כמו כן, המחלקות לפסיכולוגיה וגאוגרפיה הגיעו למעמד של קבוצת מצוינות בדירוג המצוינות האירופי של CHE לשנת 2009.

דירוג אקדמי

גוף מדרג	בין-לאומי	גרמניה
^[5]QS World 2024	761–770	40–41
^[6]THE World 2024	401–500	37–41
^[7]ARWU World 2023	401–500	25–31

גלריה

המחלקה לפסיכולוגיה
"קמפוס להנברגה" (Lahnberge Campus) מוקדש למדעי הטבע. בתמונה מציגה את הבניין הרב-תכליתי: המחלקות למתמטיקה ומדעי המחשב, וכן מעבדות למחקר במדעי החומרים וכימיה פיזיקלית.
בניין המחלקה לביולוגיה
בית החולים האוניברסיטאי יחד עם המחלקה ללימודי רפואה. קמפוס להנברגה.
"האוניברסיטה הישנה", בה נמצאים כנסיית האוניברסיטה, המחלקה ללימודי דת ואולם הרצאות.
המטה המנהלי של האוניברסיטה
בניין אולם ההרצאות המרכזי.
אוניברסיטת מרבורג – המחלקה למדעי החברה וספריית אוניברסיטה לשעבר