אבוריג'ינים

אבוריג'ינים
אוכלוסייה
	812,728 (2021) 3.2% מאוכלוסיית אוסטרליה
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
	אוסטרליה הטריטוריה הצפונית: 30.3%; טסמניה: 5.5%; קווינסלנד: 4.6%; אוסטרליה המערבית: 3.9%; ניו סאות' ויילס: 3.4%; אוסטרליה הדרומית: 2.5%; טריטוריית הבירה האוסטרלית: 1.9%; ויקטוריה: 0.9%;
שפות
	אנגלית אוסטרלית; שפות אבוריג'יניות;
דת
	נצרות (73%); חסרי דת (24%); דתות אבוריג'יניות מסורתיות (אנ') (3%)

אַבּוֹרִיגִ'ינִים (Aboriginal Australians או Aborigines. באנגלית עדכנית: אוסטרלים ילידים, Indigenous Australians, או האומות הראשונות, First Nations). הם התושבים הילידים באוסטרליה וסביבתה לפני הגעת המתיישבים מאירופה. הם מוכרים כעם ילידי המונה כ-500 שבטים והם חיים באוסטרליה עד היום. האבוריג'ינים ככל הנראה חצו את הים מדרום-מזרח אסיה והגיעו לאוסטרליה בימי קדם, שם הם חיו במנותק מבני אדם ביבשות אחרות, ופיתחו תרבות פרהיסטורית ייחודית, המבוססת על העברה בעל פה ובציור של מיתולוגיה המכונה "זמן החלום"^[1]^[2].

החל מ-1995 נמנה דגל האבוריג'ינים עם דגלי אוסטרליה הרשמיים.

מקור השם והחלופות העדכניות שלו

מקור השם "אבוריג'ינים" הוא במונח הלטיני ab-origin ("מהמקור, ילידי"), אשר בו השתמשו הרומאים הקדמונים לראשונה בהתייחסם לתושביה האטרוסקים של איטליה, שחיו בה טרם כינונה של הרפובליקה הרומית.

הביטוי שימש בעבר ואף משמש כיום כדי לכנות עמים ילידים מכל העולם אך מזוהה בעיקר עם העמים האוסטרלים שחיו בה טרם הגעת מתיישבים מאירופה. על פי האקדמיה ללשון העברית המילה העברית לאבוריג'ינים במובן של כלל העמים הילידים היא קַדְמוֹנָאִים^[3]. כיום, השימוש במילה "אבוריג'יני" שנוי במחלוקת. באנגלית, המילה Aborigine נחשבת רגישה בעיקר מפני שהיא כורכת קבוצות לשוניות מגוונות תחת מונח אחד, וכן משום שיש לה קונוטציות גזעניות, ופחות מקובל להשתמש בה; התואר aboriginal מחליף אותה לעיתים, אך גם הוא זכה לביקורת.^[4] השם המקובל כיום הוא אוסטרלים ילידים (Indigenous Australians),^[5] אם כי יש מביניהם החושבים שגם הוא אינו ראוי והשם ההולם הוא האומות הראשונות (First Nations) אשר מדגיש את העובדה כי לא מדובר בקבוצות קטנות אלא באומות רבות ושונות.^[6]

היסטוריה

הגעת האבוריג'ינים לאוסטרליה

על פי מחקרים גנטיים, ההתפצלות של האבוריג'ינים מאוכלוסיית אפריקה ואסיה החלה שנים רבות לפני התפצלות אוכלוסיית אירופה. מכיוון שלאורך כל התקופה לא היה קשר יבשתי בין אוסטרליה לבין אסיה, הם היו חייבים להגיע דרך הים, ולפיכך זוהי העדות הקדומה ביותר בתולדות האנושות להפלגה ימית בין יבשות. ^[7]

בין הממצאים הקדומים ביותר שלד אדם, שנמצא בסמיכות לאגם מונגו, וכלי אבן, שנמצאו במחצבה בפנרית' (Penrith) בניו סאות' ויילס.

לחברה האבוריג'ינית היה מבנה מורכב של משפחות, קבוצות גדולות יותר (clans) שלעיתים בסיסן היה בעלות על קרקע, ו'שבטים' המאופיינים על ידי לשון משותפת. החברה התבססה ועודה מתבססת על יחסי שארות (kinship) מורכבים יותר מאשר רוב החברות האנושיות בשאר העולם.^[8] יחידות השארות התבססו במקומות שונים על משפחת האב או על משפחת האם. קשרי הגומלין בין המשפחות יכלו להתפרס על פני חלקים גדולים של היבשת, ובמפגשים טקסיים נפגשו ועדיין נפגשים לעיתים מאות אנשים משטח שהיקפו יכול להיות גם רבע משטח כלל היבשת.^[9] זאת בניגוד לדעות בעבר שהציגו חברה של משפחות קטנות, כשהקשר בין משפחה למשפחה רופף.

הציוויליזציה האבוריג'ינית נשארה בתקופת האבן עד הגעת האירופאים ליבשת, והתקיימה על ציד ולקט, אך הגיעה להישגים ייחודיים משלה.

לאחר הגעת האירופאים לאוסטרליה

הרס הציוויליזציה האבוריג'ינית

בעת הגעת האירופים הראשונים לאוסטרליה, חיו ביבשת כפי הנראה בין 350,000 ל-750,000 אבוריג'ינים, אם כי ההערכה הגבוהה ביותר טוענת שהיו כ-1.25 מיליון. סביר להניח שמספר זה היה יציב לאורך תקופה ארוכה גם קודם לכן. הם היו מחולקים לכ-500 שבטים, הכוללים בממוצע כ- 600^[10] איש. הקברניט ההולנדי וילם יאנץ נחת לראשונה על היבשת ב-1606 בחוף המערבי של קייפ יורק. הילידים שפגש איימו עליו ועל צוותו בחניתות. יאנץ כתב כי היבשת מלאה ביצורים שחורים ופראים (האבוריג'ינים). בשנת 1788, הבריטים כבשו את אוסטרליה. האימפריה הבריטית ניצלה את היבשת להפקת צמר וכמושבת עונשין^[1].עם יישוב היבשת על ידי האדם הלבן, נושלו האבוריג'ינים מאדמותיהם לטובת הקמת ערים, חוות, ומכרות. במקביל החל הרס הציוויליזציה האבוריג'ינית: המתיישבים הבריטים התייחסו אל האבוריג'ינים כאל תת-אדם, ובמקומות מסוימים צדו אותם כבעלי חיים. כתוצאה מכך, פחת מספרם עד תחילת המאה ה-20 בכ-90%. כיום הם מהווים 2.7% מאוכלוסיית היבשת. בין 1788–1928 לפי הערכות אחדות כ-2,000 מתיישבים בריטים ו-20,000 אבוריג'ינים היו קורבנות של אלימות במאבק בין הצדדים^[11]. האוכלוסייה הילידית של טסמניה הוכחדה לחלוטין במהלך המאה ה-19. אף שאלפים מתושבי האי מזהים את עצמם כילידים טסמנים, הם למעשה צאצאים של כמה נשים טסמניות שנישאו ללבנים, והיום כמעט שלא ניתן להבחין בטסמנים ממוצא ילידי בתווי הגזע המקורי. בשנת 1876 מתה האבוריג'ינית-טסמנית האחרונה.

ניסיונות הטמעת בחברה הלבנה ("הדור הגנוב")

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 השתנתה גישת השלטונות, ונעשו ניסיונות לדאוג לאבוריג'ינים על ידי הטמעתם בחברה הלבנה. לשם כך הוקמו מיסיונים, וננקטה מדיניות של לקיחת ילדים בני תערובת ממשפחותיהם ללא הסכמתם, גידולם במוסדות, ובחלק מהמקרים אימוצם בידי משפחות לבנות שגידלו אותם כלבנים. מדיניות זו, שנמשכה עד שנות ה-70 של המאה ה-20, מכונה "הדור הגנוב" ("The Stolen Generation").

המאבק על זכויות האבוריג'ינים

למרות היותם תושביה הילידים של הארץ, סבלו האבוריג'ינים מאפליה והיעדר זכויות, כך שעד אמצע המאה ה-20 הם כלל לא נחשבו לאזרחים אוסטרלים. בסוף שנות ה-50 החלו להתארגן תנועות מחאה אבוריג'יניות שדרשו הגדרה עצמית לקבוצתם, יצאו כנגד האפליה וקראו לחירות ושוויון זכויות. המפורסמת מבין התנועות הייתה "תנועת הסטודנטים למען האבוריג'נים" (SAFA), שהוקמה על ידי האקטיביסט צ'רלי פרקינס – האבוריג'יני הראשון שסיים את לימודיו באוניברסיטה. תנועה זו, בהשראת רוכבי החופש האמריקאים, ערכה את "נסיעת החופש" שבמהלכה סיירו חבריה באוטובוסים בעיירות בניו סאות' ויילס, במטרה לחשוף ולהעלות את מודעות הציבור בנוגע לאפליה ולסגרגציה שהתקיימה בין המתיישבים הלבנים ובין האבוריג'ינים המקומיים בפועל, ולעודד ולתמוך בילידים לצאת למאבק כנגד אפליה זו. מצעד זה זכה לתפוצה רחבה והפך ידוע בציבור. הוא העלה את המודעות אודות תופעת האפליה הגזעית באוסטרליה והניח תשתית לקמפיינים של תנועות המחאה הילידיות שהיו ואלה העתידות לבוא. בעקבות פעילויות אלה והמאבק ארוך השנים, ב-1962 הוכרו האבוריג'ינים באופן פורמלי כאזרחים במדינה וזכו להצביע בבחירות. כמו כן, ב-1967 הוחלט לערוך משאל עם בדבר שינוי סעיפי החוקה שהפלו את האבוריג'ינים וקבעו כי אין להחיל על אוכלוסייה זו את החוקים המקובלים ברמה הפדרלית. 90% מן המצביעים תמכו בשינוי והחלטה זו הפכה לסמל להצלחת מאבקם של האבוריג'ינים ונחשבת לנקודת מפנה במאבק להשגת שוויון זכויות.

הגדרה עצמית, אוטונומיה, ופעולות לתיקון העוול ההיסטורי

במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 השתנתה גישת הממשלה בעניין האבוריג'ינים. מעתה רווחה התפיסה כי יש להכיר בהם ולאפשר להם הגדרה עצמית ואוטונומיה ולא לנסות להטמיע אותם בכוח בחברה, מאחר שניסיונות אלה נחלו כישלון. בעקבות כך הוקמה ועדה המורכבת מבני ילידים, שתפקידה לייצג את המיעוט הילידי ולדאוג שנוכחות חבריו בפיתוח, רפורמות, דיונים וחקיקה הנוגעים להם תגדל ותתרחב.

היחס אל האבוריג'ינים ותיקון העוול כלפיהם הפך לנושא מרכזי בשיח הפוליטי באוסטרליה בעשורים האחרונים. מאז 1998 מצוין במדינה מדי שנה "יום ההתנצלות" על עוולות אלה. במיוחד עורר כעס סירובו של ראש הממשלה ג'ון הווארד להתנצל על פרשת "הדור הגנוב". המחאה נגד סירובו זה הובעה גם בטקס הנעילה של אולימפיאדת סידני בשנת 2000 על ידי להקת Midnight Oil שעל בגדיהם הופיעה המילה "סליחה".

בתחילת שנות ה-2000, הפכו טקסי הכרה בקרקע לשכיחים באוסטרליה.^[12]

אמנות אבוריג'ינית

במשך זמן רב היה הבומרנג אחד הדברים היחידים מהתרבות האבוריג'ינית שהתפרסמו מחוץ לאוסטרליה. אולם בעשורים האחרונים נחשף העולם גם לתרבות האבוריג'ינית, הן למוזיקה ולכלי הנגינה כדוגמת הדידג'רידו והן לציור, המבוסס על שימוש בנקודות צבע, שבמקורו נועד למטרות פולחניות ולהעברת מסורות "זמן החלום".

החל משנות ה-70 החלה ההתעוררות של האמנות האבוריג'ינית המודרנית, לאחר שג'פרי ברנדון, מורה לאמנות מסידני, הגיע לפאפוניה על מנת להקים בית ספר לאמנות. ברנדון לא כפה על הילידים את סגנון הציור המערבי, אלא עודד אותם לצייר מוטיבים מסורתיים בצבעי אקריליק. בשנות ה-80 החלו האמנים המבוגרים יותר להעביר את הטכניקות החדשות לדור הצעיר, ולראשונה גם נשים החלו לצייר^[1].

המפגש בין האמנות האבוריג'ינית לאמנות המערבית יצר קונפליקטים שנובעים מהתפיסות השונות של היצירה והיוצר בשתי התרבויות. בעבר שימשו היצירות לפולחן הדתי של השבטים האבוריג'יניים, וחלו עליהן "זכויות יוצרים" שאפשרו רק לאנשים נבחרים מתוך השבט להעתיקן^[1]. מהרגע שהיצירות והסמלים האבוריג'ינים נמכרו והוצגו במוזיאונים, השליטה בהם הופקעה מידי השבטים. אחד המקרים הקיצוניים התרחש כאשר אמן אבוריג'יני בשם טרי יומבולול מכר ברשות שבטו את זכויות השעתוק של "כוכב הבוקר" – אביזר המשמש בטקסי הלוויות של אנשים חשובים, והכנתו חייבת להתבצע על פי כללים דתיים. הסוכנות שלה מכר את "כוכב הבוקר" מכרה בתורה את זכויות השעתוק של הסמל לבנק המרכזי האוסטרלי, וזה הדפיס אותו על שטרות בערך של עשרה דולרים במהדורה מיוחדת^[13]. האבוריג'ינים נהגו למרוח על גופם קווים ונקודות בלבן ואדום. האמנות האבוריג'ינית מתבססת על סיפורים עממיים וסמלים מסורתיים שמספרים את סיפור בריאת העולם ואת ההיסטוריה של השבט האבוריג'יני. מאחר שלאבוריג'ינים לא הייתה מעולם שפה כתובה, האומנות שלהם היא חלק מאוד משמעותי בתרבות שלהם מכיוון שכך הם משמרים את ההיסטוריה והאומנות מספרת את הסיפורים מדור לדור. כל סמל הוא בעל חשיבות רבה.

הציורים משלבים מוטיבים של נקודות מתוך אמונה באלילים ובנוסף, שימוש בנקודות איפשר להם להחביא מידע ולהסוות ידע שרצו לשמור לעצמם.

אומנים אבוריג'ינים מסורתיים חייבים לבקש רשות על מנת לצייר ציור שמספר את ההיסטוריה של התרבות שלהם. אסור להם לספר סיפור שלא שייך לבני משפחתם.

רוב האומנות המקורית צוירה על אבנים וקירות, בעוד היום מציירים האומנים על קנבס ומוכרים את יצירותיהם באלפי דולרים. גלריות ומוזיאונים רבים מחזיקים ביצירות אמנות אבוריג'יניות.

שפות אבוריג'יניות

ערך מורחב – שפות אבוריג'יניות

בין 250 ל-750 שפות אבוריג'יניות היו מדוברות בפי העמים הילידיים של אוסטרליה,^[14] וכיום רבות מהן נכחדו, אחרות מצויות בסכנת הכחדה, אך מאידך ישנם מאמצים גוברים לשימורן. בשנת 2019, במהדורה השנייה של האטלס המקיף המתאר את אוסטרליה הילידית, נמנו 14 שפות חיות המוגדרות ככאלה בהיותן מדוברות כשפת יומיום על ידי ילדים; שפות נוספות מדוברות על ידי מבוגרים בלבד, ועוד אחרות נמצאות בתהליך של החייאה מחדש.^[15]

לקריאה נוספת

מרלו מורגאן, מסר האנשים האמיתיים, הוצאת אופוס, 1999
אברהם שקד, האבוריג'ינים - מסע אל זמן החלום, הוצאת מפה, 2004
ברוס צ'טווין, נתיבי שיר, הוצאת ספרית פועלים-הקיבוץ המאוחד, 2003
קייט גרנוויל, הנהר הסודי, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2009, תרגום עדה פלדור
רוף סמית, "חולות הזמן", נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 148, ספטמבר 2010
Richard Broome Aboriginal Australians, Sydney: Allen and Unwin, 1994
"החיים המסורתיים" פרק בספר של ריצ'רד ברום
Josephine Flood The Original Australians.
Bill Arthur and Frances Morphy (editors), Macquarie Atlas of Indigenous Australia (Second Edition), Macquarie, Macquarie University New South Wales, 2019
Gunditjmara with Gib Wettenhall, The People of Budj Bim (Second Edition), em Press, Victoria (Australia), 2022

קישורים חיצוניים

אמנון כרמל וטל גור, אבוריג'ינים, באתר aust.co.il
ד"ר יונת אשחר, מוצאם של האבוריג'ינים, במדור "חדשות מדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 22 בנובמבר 2016
משי קורן, אבורג'ינים התרגלו להיות מיעוט עני במדינה עשירה. עכשיו הם עשויים לקבל גישה להנהגת אוסטרליה, באתר TheMarker‏, 15 בספטמבר 2023
מיהם האבוריג'ינים באוסטרליה?, באתר אנציקלופדית אאוריקה
Australian Institute of Aboriginal and Torres Strait Islander Studies
MABO 140 Years of Warfare

ציטוט מ -R.Broome The struggle for Australia:Aboriginal-European warfare 1770-1930 in M McKernan and M Browne (eds) Australia: Two Centuries of War and Peace, Canberra: Australian War Memorial/Allen and Unwin 1988, pp 92-120, quotes from pp 93,95,97, 119,104.

הערות שוליים

^ ^1.0 ^1.1 ^1.2 ^1.3 אביבה משמרי, הקרב על זמן החלום (חלק א'), האייל הקורא, 25 בדצמבר 2003
↑ Marcus Strom, Astounding archaeology discovery places inland human occupation of Australia at 49,000 years
↑ קַדְמוֹנַאי, באתר האקדמיה ללשון העברית
↑ Jens Korff, Creative Spirits, What is the correct term for Aboriginal people?, Creative Spirits, ‏2020-10-24 (ב־Australian English)
↑ למשל בכותרת ובתוכן האטלס המקיף והמעודכן אודותם: Bill Arthur and Frances Morphy (editors), Macquarie Atlas of Indigenous Australia (Second Edition), Macquarie, Macquarie University New South Wales, 2019.
↑ Jens Korff, Creative Spirits, What is the correct term for Aboriginal people?, Creative Spirits, ‏2020-10-24 (ב־Australian English)
↑ Claire Smith, Daryl Wesley Mike Smith and Kellie Pollard, Migration and Deep History, in Bill Arthur and Frances Morphy (editors), Macquarie Atlas of Indigenous Australia (Second Edition), Macquarie, Macquarie University New South Wales, 2019, pp. 36-47 (Chapter 4).
↑ Frances Morphy and Heather Crawford, Social and cultural life, in Bill Arthur and Frances Morphy (editors), Macquarie Atlas of Indigenous Australia (Second Edition), Macquarie, Macquarie University New South Wales, 2019, pp. 86-103 (Chapter 8).
↑ למשל אצל Frances Morphy and Heather Crawford, Social and cultural life, in Bill Arthur and Frances Morphy (editors), Macquarie Atlas of Indigenous Australia (Second Edition), Macquarie, Macquarie University New South Wales, 2019, pp. 86-103 (Chapter 8), 93-94,map 8.15
↑ R.Broome 1994 ע' 9
↑ ציטוט מ-1988 R.Broome
↑ Bolger, Rosemary (12 בנובמבר 2020). "How Welcome to Country rituals are changing to make all Australians take note". SBS News. נבדק ב-25 בדצמבר 2025. {{cite web}}: (עזרה)
↑ אביבה משמרי, הקרב על זמן החלום (חלק ב'), האייל הקורא, 28 בדצמבר 2003
↑ Michael Walsh, "Overview of indigenous languages of Australia", in Suzanne Romaine (ed.), Language in Australia, Cambridge University Press, 1991, page 27.
↑ Jane Simpson, Languages past and present, in Bill Arthur and Frances Morphy (editors), Macquarie Atlas of Indigenous Australia (Second Edition), Macquarie, Macquarie University New South Wales, 2019, pp. 76-85 (Chapter 7).

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אבוריג'ינים43089180Q12060728

[Mishmari_A-1] 1.0 ^1.1 ^1.2 ^1.3 אביבה משמרי, הקרב על זמן החלום (חלק א'), האייל הקורא, 25 בדצמבר 2003

[2] Marcus Strom, Astounding archaeology discovery places inland human occupation of Australia at 49,000 years

[3] קַדְמוֹנַאי, באתר האקדמיה ללשון העברית

[4] Jens Korff, Creative Spirits, What is the correct term for Aboriginal people?, Creative Spirits, ‏2020-10-24 (ב־Australian English)

[5] למשל בכותרת ובתוכן האטלס המקיף והמעודכן אודותם: Bill Arthur and Frances Morphy (editors), Macquarie Atlas of Indigenous Australia (Second Edition), Macquarie, Macquarie University New South Wales, 2019.

[6] Jens Korff, Creative Spirits, What is the correct term for Aboriginal people?, Creative Spirits, ‏2020-10-24 (ב־Australian English)

[7] Claire Smith, Daryl Wesley Mike Smith and Kellie Pollard, Migration and Deep History, in Bill Arthur and Frances Morphy (editors), Macquarie Atlas of Indigenous Australia (Second Edition), Macquarie, Macquarie University New South Wales, 2019, pp. 36-47 (Chapter 4).

[8] Frances Morphy and Heather Crawford, Social and cultural life, in Bill Arthur and Frances Morphy (editors), Macquarie Atlas of Indigenous Australia (Second Edition), Macquarie, Macquarie University New South Wales, 2019, pp. 86-103 (Chapter 8).

[9] למשל אצל Frances Morphy and Heather Crawford, Social and cultural life, in Bill Arthur and Frances Morphy (editors), Macquarie Atlas of Indigenous Australia (Second Edition), Macquarie, Macquarie University New South Wales, 2019, pp. 86-103 (Chapter 8), 93-94,map 8.15

[10] R.Broome 1994 ע' 9

[11] ציטוט מ-1988 R.Broome

[bolger-12] Bolger, Rosemary (12 בנובמבר 2020). "How Welcome to Country rituals are changing to make all Australians take note". SBS News. נבדק ב-25 בדצמבר 2025. {{cite web}}: (עזרה)

[13] אביבה משמרי, הקרב על זמן החלום (חלק ב'), האייל הקורא, 28 בדצמבר 2003

[:0-14] Michael Walsh, "Overview of indigenous languages of Australia", in Suzanne Romaine (ed.), Language in Australia, Cambridge University Press, 1991, page 27.

[:1-15] Jane Simpson, Languages past and present, in Bill Arthur and Frances Morphy (editors), Macquarie Atlas of Indigenous Australia (Second Edition), Macquarie, Macquarie University New South Wales, 2019, pp. 76-85 (Chapter 7).

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]