אורחובו-זויבו
| מדינה |
 רוסיה |
|---|---|
| אובלסטי |
 מחוז מוסקבה |
| ראש העיר | גנאדי פאנין |
| תאריך ייסוד | 1209 |
| שטח | 36.38 מ"ר (שטח המחוז העירוני - 508.73[1]) קמ"ר |
| גובה | 120 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 118,822[2] (2018) |
| ‑ צפיפות | 3,266.14 נפש לקמ"ר (2018) |
| אזור זמן | UTC +4 |
אורחובו-זויבו (ברוסית: Оре́хово-Зу́ево) הוא שמה של עיר תעשייתית במחוז מוסקבה, רוסיה, הממוקמת במרחק 97 ק"מ מזרחית לעיר מוסקבה, באזור מיוער על נהר קליאזמה (ביובלו של נהר אוקה). אורחובו (Оре́хово), לעיתים קרובות מבוטא רק כ"אורך", היא מילה רוסית שמשמעותה אגוזי מלך, אגוז, או עצי אגוז.
העיר הייתה קיימת ככפר קטן עוד מהמאה ה-12 ואזכורים ראשונים שלה צצו כבר ב-1209 אך היא הפכה לעיר ב-1917, כאשר שלושה כפרים סמוכים (אורחובו, זויבו וניקולסקויה) התמזגו, ומכאן גם שמה.[3]
היסטוריה
הממצא הראשון על מקום ישוב במה שהיום היא העיר אורחובו-זויבו מגיע עוד משנת 1209. המקום הוזכר בדברי הימים למוסקבה והמקום נקרא "וולוצ'וק" שבו נערך הקרב בין נסיך ולדימיר יורי ונסיך ריאזאן איזיאסלב. השם "וולוצ'וק" (או, כפי שנקרא מאוחר יותר, "זויב וולוצ'וק") נגזר מן המילה הסלאבית ל"הוֹבָלָה": מקום שבו ספינות עץ נישאו על האדמה מנהר אחד למשנהו. במקום הזה ממש, הספינות היו בדרך כלל עוברות ביבשה בין נהרות הקליאזמה ונרסקאיה. הכפרים אורחובו וזויבו הוזכרו בדברי הימים מספר פעמים נוספות במהלך ימי הביניים.
בשנת 1797, הצמית סאבה ואסילייביץ' מורוזוב (ברוסית: Савва Васильевич Морозов) פתח לראשונה את מפעל המשי שלו בזויבו. אחר כך המפעל הפך ממפעל משי לצמר. בשנת 1823, רווחי העסק שלו אפשרו לו להשתחרר מהצמיתות. בשנת 1830, הוא הזיז את המפעלים אל הגדה הנגדית של נהר הקליאזמה, במקום שמאוחר יותר נקרא בשם ניקולסקויה.
בסוף המאה ה-19 ותחילתה של המאה ה-20, אורחובו וזויבו היו למרכז ייצור הטקסטיל השלישי בגודלו ברוסיה אחרי מוסקבה וסנקט פטרבורג.
השביתה הרוסית הגדול הראשונה אירעה בשנת 1885 במפעלי הטקסטיל של מורוזוב בעיר. החל מה-7 בינואר 1885, בשעה 10 בבוקר, וסילי וולקוב הרים את ידו ואת הדגל האדום המסמל את ניצחון הפועלים ובעקבותיו עשו זאת גם שאר עובדי המפעל. ביום החמישי של השביתה, חיילים עם כידונים הגיעו לעצור את יוזמי השביתה, וולקוב וידידו פ. שלוחין, ובו בזמן הם צעקו לחבריהם, "זכרו, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד!"[4] שביתה זו נמשכה מספר שבועות ויצרה את המומנטום עבור התנועה המהפכנית ברוסיה. לעיתים קרובות, כאשר מזכירים בעת השקת כוסית ברוסיה "אורך" (Оре́х), אגוז או אורחובו מהווה מחוות שתייה כדי לא לשכוח את הקרבנות ששבתו בשנת 1885 והיוו את הפתיחה לשיפור חייהם של עובדים ברחבי העולם.
במרץ 1917 נבחרו נציגי מועצת הפועלים והיו מהבולשביקים הסובייטים הראשונים ברוסיה שנבחרו למועצה מחוקקת מקומית. שישה שבועות מאוחר יותר, מקום הולדתו של סאבה מורוזוב כבר נשלט על ידי הסובייטים, כשישה חודשים לפני הניצחון הבולשביקי במהפכת אוקטובר בפטרוגראד. במאי 1917, נציג הוועדה המחוזית של מוסקבה מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (בולשביקים) כתב: "ההמון באורחובו הוא מאד ממושמע, בעקבות נציגי הפועלים, שבו כולם הפכו לבולשביקים ... השפעת הארגון הזה הוא כזה שאורחובו כעת [נמצאת] תחת הדיקטטורה של הפרולטריון."
לאורחובו-זויבו הוענק מעמד של עיר ב-3 ביוני 1917. ב-27 במאי 1927 נחנכה תחנת הרדיו הראשונה של העיר — "קולוטושקה". ב-12 ביוני 1927 נחנך קו אוטובוס ראשון ועד מהרה זה הורחב ואל העיר הגיעו גם קווי אוטובוס בינעירוניים. ב-1943 נחנכה תחנת רכבת.
בשנת 1991 נערכו לראשונה הבחירות לראשות העיר והקומוניסטים כבר אינם מהווים רוב בזרועות השלטון המקומי. בשנת 2018 הוענק לעיר מעמד של עיר בעלת חשיבות מחוזית.
ממשל ופוליטיקה
עד 2018 אורחובו זויבו שימשה בתור המרכז המינהלי של מחוז אורחובו זויבו, אף שלא היוותה כחלק ממנו. החל משנת 2018 אורחובו-זויבו היא עיר בעלת סמכות שיפוטית עצמאית — ומהווה יחידה מינהלית נפרדת בעלת מעמד של מחוז.
בראש העיר עומד גנאדי פאנין, עומד בראש האדמיניסטרציה של המחוז העירוני אורחובו זויבו (Администрация городского округа Орехово-Зуево), שמה של הגוף הניהולי של העיר. בית המחוקקים העירוני הוא מועצת הנבחרים (Совет депутатов), בראשה עומדת טטיאנה רונזינה.
חלוקה מינהלית
החל מינואר 2018 העיר היא בעלת חשיבות מחוזית, שטחה הוגדל ואל תחומי השיפוט שלה הוכנסו הכפרים ורייסקויה, דמיחובסקויה ומלודובנסקויה, בעוד שטח העיר מגיע ל-36.38 קמ"ר, שטח המחוז העירוני של אורחובו זויבו מגיע ל-508.73 קמ"ר והיא גובלת עם מחוז המשנה פטושינסקי שבמחוז ולדימיר.
כלכלה
במשך כמעט שני עשורים כלכלת העיר נבנתה על תעשיית הטקסטיל והפקת כותנה הביאו את העיר להפוך לעיר השלישית בגודלה בתחום זה ולמרכז תעשייתי גדול ברוסיה של תחילת המאה ה-20. לאחר מהפכת 1917, מפעלי הטקסטיל של מורוזוב הולאמו ונודעו בשם "מרכז הכותנה של אורחובו זויבו" (Ореховский хлопчатобумажный комбинат). ייצור טקסטיל נמשך עד שנות התשעים של המאה העשרים, כאשר ברית המועצות נפלה, תעשיית הטקסטיל קרסה בשל ניהול כושל וחוסר יכולת להתחרות עם טקסטיל מיובא, אשר היו באיכות טובה יותר ובעלות פחותה. כמעט כל הייצור נסגר ואולמות המפעל הפכו לשוק מקורה ונבנו סביבו שטחי מסחר.
כיום העיר נשענת על מפעלים בתחום ייצור רכיבים לתעשיית החלל, לשירותי הכבאות ושירותי רפואה, תחנת כוח שנחנכה ב-1930 בבעלות חברת מוסאנרגו הפועלת בתחומי העיר ומפעל Glass-Decor לזכוכית, אחד הגדולים מסוגו באירופה.
ערים תאומות
לעיר הסכם ערים תאומות עם:
אישים בולטים שנולדו בעיר
- לאוניד קראסין (1870-1926), מהפכן
- אלכסנדר מלניקוב (1930–2011), פוליטיקאי
- סאבה מורוזוב (1862–1905), תעשיין
- אלכסיי פיצ'וגין (נולד 1962), איש עסקים
- ולנטין יאנין (יליד 1929), היסטוריון
- ונדיקט ירופייב (1938-1990), סופר
- סרגיי זימין (1875–1942), יזם, מנהל אופרה
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
אתר האינטרנט הרשמי של אורחובו-זויבו
אורחובו-זויבו, ברשת החברתית VK- הערוץ הרשמי ביוטיוב
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
- ^ Закон Московской области № 109/2017-ОЗ «О статусе и границе городского округа Орехово-Зуево» (כולל שינויים שנכנסו לתוקף ב-1 בינואר 2018)
- ^ Численность населения по муниципальным образованиям на 1 января 2018 года
- ^ Лизунов, Владимир С. (1995). Минувшее проходит предо мною [The Past Is Held in Front of Me]. Орехово-Зуево (Orekhovo-Zuyevo): Богородское краеведение (Bogorodskoye District Studies).
- ^ Лизунов, Владимир С. Старообрядческая Палестина (из истории Орехово-Зуевского края) [Old Believers Palestine (from the history of Orekhovo-Zuevo region)]. Орехово-Зуево (Orekhovo-Zuyevo): Богородское краеведение (Bogorodskoye District Studies).
.svg)
