אורי רום

אורי רום
	אורי רום בתקופת מלחמת ששת הימים.
לידה	יוני 1926; ישראל
פטירה	מרץ 2009 (בגיל 82)
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1948—1974
דרגה	תת אלוף
תפקידים בשירות
	מפקד גדוד 9; מפקד גדוד 52; מפקד בית הספר לשריון; מפקד חטיבה 37; ראש הג"א;
פעולות ומבצעים
	מלחמת העצמאות; מלחמת סיני; מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים; מלחמת לבנון הראשונה

אורי רום (יוני 1926 – מרץ 2009)^[1] היה תת-אלוף בצה"ל, מפקד גדוד במבצע סיני, מפקד עוצבת ראם במלחמת ששת הימים וראש הג"א במלחמת יום הכיפורים.

ביוגרפיה

רום, בנם של אהרן ומלכה רוזנבלום, נולד בכפר גלעדי, בגיל 4 עבר עם משפחתו לבאר טוביה. כנער היה פעיל כקשר בארגון ההגנה, בוגר קורס מכ"ים וקורס מפקדי מחלקות (י"ט) של הארגון. במלחמת העצמאות לחם בקרבות במע'אר, משטרת עיראק סווידאן והמערכה על נגבה. שימש קצין מבצעים במחוז הנגב ומפקד פלוגה בחטיבת גבעתי. ב-1950 השתחרר מהצבא אך חזר כעבור זמן מה לשירות. שירת כמ"פ וסמג"ד בגדוד 9, מראשוני יחידות חיל השריון. בוגר המחזור הראשון של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ב-1954 ולאחריו מונה למפקד גדוד 9. במסגרת ההכנות לקראת מבצע קדש השתתף הגדוד בפיקודו במבצע יונה, מבצע חשאי לפריקת תחמושת שהובאה מצרפת. פלוגה ג' מהגדוד זכתה על חלקה במבצע בצל"ש יחידתי.

באוקטובר 1956 מונה למפקד גדוד 52, גדוד חרמ"ש שעבר מחטיבת גבעתי לחטיבה 7 ועל רום הוטל להסב את לוחמיו לחיילי חרמ"ש. הגדוד בפיקודו לחם בקרב על מתחם אום כתף-אום שיחאן, במהלכו נאלץ לסגת לאחר שנתקל בהתנגדות חזקה ובאש מדויקת של תותחים נגד-טנקים, הגדוד המשיך בלחימה, כבש את ביר גפגפה והתקדם בציר המרכזי של סיני עד קרבת תעלת סואץ.

רום יצא לקורס שריון מתקדם של צבא ארצות הברית, הוא בוגר המחזור הראשון של המכללה לבטחון לאומי, ב-1964 מונה למפקד בית הספר לשריון ובמינוי חירום שימש מפקד חטיבה 37. בפרוץ מלחמת ששת הימים פקד לארגן מקורסי בית הספר שני גדודים לוחמים שהצטרפו לכוחות בחזית המצרית. רום עצמו פיקד על חטיבה 37, חטיבת מילואים שהורכבה מגדוד טנקי שרמן, גדוד טנקים AMX-13, גדוד חרמ"ש, פלוגת סיור ויחידות חטיבתיות. החטיבה התייצבה בחזית הסורית כחלק מאוגדה 36. היא הצטוותה לתקוף את צפון השומרון באיגוף מכיוון צפון מזרח וכבשה את העיר שכם. בהמשך המלחמה צורף אליה גדוד 13 מחטיבת גולני והחטיבה השתתפה במערכה לכיבוש רמת הגולן.

לאחר המלחמה נשלח לסינגפור כראש המשלחת הצבאית הישראלית שסייעה בהקמה והסדרת הצבא המקומי. בשובו התמנה לעוזרו של ישראל טל בפרויקט פיתוח טנק המרכבה. ביוני 1972 קודם לדרגת תא"ל ומונה לראש הג"א, תפקיד בו כיהן במהלך מלחמת יום הכיפורים ועד מאי 1974.

לאחר שחרורו ניהל חברה בתחום הבנייה.