אור (רוחני)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg אין לראות דף זה כערך אנציקלופדי. יש לשכתבו באופן יסודי ולהתאימו לשאר ערכי המכלול.
דף זה יובא מאתר חב"דפדיה, ולפיכך אינו מנוסח בצורה אנציקלופדית, ללא מקורות מסודרים, יתכן שהוא מחקר מקורי של חב"דפדיה ואינו מובן כל הצורך לקורא שאינו חב"די (לעיתים גם לקורא החבד"י עצמו). אתם מוזמנים לשכתב אותו, ולהשלים בו פרטי רקע חסרים.

אור בפילוסופיה בקבלה ובחסידות הוא כינוי להתגלות כל עצם רוחני. בין אם המדובר בהתגלות האלוקות או אם מדובר בחכמה או בספירות , וכן באור הנפש מעצם הנפש וכדומה.

אמנם לא כל התגלות רוחנית דומה לחברתה, ויש לדייק ולחלק בין התגלות בבחינת אור לבין התגלות בבחינת שפע, אולם באופן כללי כולם מכונים בשם אור.

הדימוי של התגלות רוחנית לאור, היא משום שהתכונות החיוביות של האור הגשמי המתגלה מהמאור, דומות להפליא (למעט החסרונות שבאור) לעניני ההתגלות הרוחנית, ולכן, כדי לשכך את האוזן, יכול האור לשמש כמשל קצת - בהגבלות מסויימות - לכל התגלות רוחנית.

אור במקרא

בספר תהילים האור נמשל לטוב ולחיוב: "אור החיים".[1]

אור בפילוסופיה של הראשונים

רבי סעדיה גאון בספרות אמונות ודעות כתב על "האור ההוא שנקרא שכינה".[2] רבי יהודה הלוי, ריה"ל, תיאר את תהליך קבלת הנבואה של משה רבנו כאור רוחני אשר חדר אל נפשו והוקרן כאור גשמי בפניו:

"האור המושכל אשר חל בנפשו מהנבואה, והאור המורגש אשר חל על פניו".[3]

הרמב"ם, רבי משה בן-מימון, השתמש במונח אור, ובמשמע זה, כדי להבחין בין דרגות נבואה שונות בספרו מורה נבוכים, לגבי מדרגה נמוכה של נבואה, כתב:

"ויש מי שלא יגיע למדרגת שיאור חשכו בו בברק וכו', ואפילו האור ההוא הקטן אשר יזריח עליו גם כן אינו תדיר, אבל יציץ ויעלם".[4]

אור בקבלה

המקובלים גילו את מושג האור הרוחני, ודנו בשאלות מהות האור. המונח אור, במובן רוחני, מתבאר בחיבורי הקבלה במושגים: אור אין סוף, "אור קדמון", "אור צח", "אור עליון", "אור שבעת הימים", וכן גם "אור נערב" ו"אור הגנוז". כך למשל, החכם אברהם כהן דה-הירירה התייחס בספרו שער השמיים אל נשגבותה של האלוהות מעל ומעבר להשגתו של האדם במילים:

"האור המשתלשל מאין-סוף ברוך הוא כחיה באוֹפן גדלה מעלתו ורוממתו, כי אין לאל יד יתר העלולים (הנבראים) לקבלו".[5]בקבלת האר"י ותלמידיו; שאחד מנושאיה הוא הבריאה, נכתב בספר עץ חיים, על הגדרת מהותו "אור עליון פשוט" שהוא גם "אור אינסוף":

"כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות וכו'. והוא הנקרא אור אינסוף".[6]בעקבות קבלת האר"י ותלמידיו, הסביר רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, בספרו חוקר ומקובל את האלוקות ופעולתה בעולם כאור רוחני, שיש בו סוגים שונים:
"דע שהרצון בכלל קראוהו הארה, ואין סוף (אור) קראוהו אור פשוט".[7]ובספרו קל"ח פתחי חכמה מדגיש הרמח"ל כי אין להבין את המושג אור כמהות גשמית , ואין המונח אלא התיאור הקרוב ביותר שניתן להעלות במחשבה, כלשונו:

ואמנם שהאלקות לא נוכל לקרא אותו כי אם הארה - זה יתאמן לך בהכרח, יען פשוט הוא שהאלקות לא תוכל לקרא אותו בשום שם או מלה. אמנם כאשר בלא מלה אי אפשר לדבר, על כן צריך לקרא אותו באיזה שם, אבל נבחר את שיוכל להיות רחוק ממנו פחות מהאחרים. האור הוא הדבר היותר הדק שבגשמים, על כן הוא פחות רחוק ממנו מהאחרים, אם כן לא נקראהו אלא הארה. ותבין שאף על פי כן, אין זאת הארה ממש כמו הארת האור הגשמי, אלא מה שנקראהו הארה לתת לו איזה שם

קל"ח פתחי חכמה, פתח ה, א.

בספריו של הראי"ה קוק, וכותריהם: אורות (תרפ"א), אורות התשובה (תרפ"ה), אורות התורה (ת"ש), אורות הקודש (תשכ"ג-תשל"ג).

תכונות האור בחסידות חב"ד

תורת החסידות מתארת בפרטות הבדלים רבים בין המושג אור לשפע.[8]

תכונת האור תיאור תכונת שפע תיאור
הארת האור בדרך ממילא המצאת האור ממקורו היא לא באמצעות פעולה אקטיבית מכוונת של המאור להאיר אלא פעולה פסיבית שנוצרת מעצם הימצאותו של המאור. השפעת השפע בדרך התלבשות השפעת שפע לזולת דורשת התאמת ההשפעה למקבל השפע, ומכריחה פעולה עם התעסקות (אקטיבית) להתאים את השפע לפי תכונות המקבל. (כהשפעה שכלית שדורשת מהרב המשפיע חישוב היכולות החשיבה של תלמידו להתאמת השפע)
המאור אינו מוגדר באור הארת האור אינו מגדרת את המאור ובאותה השעה מסוגל להתעסק בדברים אחרים. המשפיע מוגדר בשפע התעסקותו של המשפיע להשפיע אינה נותנת לו מקום לעסוק בדברים אחרים באותה שעה.
המאור אינו משתנה הארת האור אינה משנה במאור לא בעת ההארה ולא לאחריה, ומצד המאור אינו נוגע אם אכן הארה יצאה והאירה או לא. השפע פועל שינוי במשפיע השפעת השפע הפועלת שינויים במשפיע הן בעת ההשפעה והן לאחריה (על דרך השפעת שכל מרב לתלמיד שההשפעה והטרדה בזה מוספיה לו אישית בהבנת השכל)
אור מתאר את העצם ("אור מעין המאור") 1. האור משקף ומתאר את תכונות המאור בדיוק. היות והמצאת האור אינה למטרת מקבלי האור אלא התגלותו היא ממילא, לכן האור אינו עובר שינויים וצמצומים והוא מתאר את תכונות המאור במדוייק (כמו השמש שהיא גוף בהירי וחם, לפיכך גם האור כזה, וכן הנפש להיותו חי-בעצם, לכן אור הנפש מחיה את הגוף).
2. האור עצמו אינו משתנה בין היותו כלול בהעלם המאור לבין התגלותו.
3. לאור תכונות כמו העצם (ולכן יש בו תכונה של אי שינוי, שבכל מקום שנמשך נשאר בפשיטותו גם כשמאיר באשפה. כמו כן אור אין סוף הוא אין סוף כמו העצמות, למרות שמצד עצמו הוא אינו קדמון שלכאורה מחייב שעליו להיות מציאות סופית.
שפע לפי אופן המשפיע השפע אינו מתאר את המשפיע אלא הוא שפע מותאם לכלי המקבל, ולכן אינו משקף כלל את תכונות המשפיע, (ולכן השפעה שכלית יעילה אינה תלויה בעמקות שכלו של הרב אלא שביכולות הפדגוגיות שלו) מאידך גם אחרי צמצום השפע ניכר בו מקורו (על דרך מאמר חז"ל (סוכה, כא, ב) "שיחת (חולין של) תלמידי חכמים צריכה לימוד").
אינו מהות דבר האור אינו מהות של דבר מה שניתן לתפוס, בהסתלק המאור ממילא מסתלק איתה האור. מהות דבר מה ההשפעה להיותה השפעה מותאמת לכלי המקבל הינה מהות של דבר מה שניתן להכילה ולקבלה (כהשפעת סברה שכלית מרב לתלמידו שאינה מסתלקת מהתלמיד גם אחרי סיום ההשפעה).
אור דבוק במאור שפע אינו דבוק
עצם האור אין עניינו לפעול האור כשלעצמו אינו המשכה למטרת מה, אלא היא המשכה שכל מהותה ביטוי העצם. (פעולתו להאיר היא רק בהתפשטות של עצם האור גופא [9]) שפע עניינו לפעול השפע נמשך בכדי לפעול ולהגיע לכלי המקבל

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר תהילים, פרק נ"ו, פסוק י"ד.
  2. ^ סעדיה גאון, אמונות ודעות, ב, ח.
  3. ^ יהודה הלוי, הכוזרי, א, ק"ט.
  4. ^ משה בן-מימון, מורה נבוכים, פתיחה.
  5. ^ אברהם כהן דה-הירירה, שער השמיים, ח.
  6. ^ חיים ויטאל, עץ חיים, שער א - היכל אדם קדמון, ענף ג'.
  7. ^ משה חיים לוצאטו, חוקר ומקובל.
  8. ^ ראה לדוגמה: רבי שלום דובער שניאורסון, ספר המאמרים תרס"ו עמוד רלא ואילך, קה"ת, תשע"א
  9. ^ רבי יוסף יצחק שניאורסון, ספר המאמרים תש"ז עמוד 239, קה"ת, תשמ"ו.
הבסיס לדף באדיבות חב"דפדיה,
קרדיט, GFDL