בריאת העולם

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, מכלולזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

בריאת העולם (נקראת גם: מעשה בראשית) הייתה בשישה ימים (לפי המקובל: כ"ה באלול שנת א' - א' בתשרי שנת ב') המכונים ששת ימי בראשית, שבהם ברא הקב"ה את היקום כולו, כשבכל יום ברא פרטים נוספים ביקום, וביום השביעי (לפי המקובל: ב' בתשרי שנת ב') נח מכל מלאכה.

מאורעות הבריאה נכתבו בתחילת ספר בראשית בשני חלקים[1]: בחלק הראשון (פרק א', פסוק א' - פרק ב', פסוק ג') נכתבו מאורעות שבעת הימים, ובחלק השני (פרק ב', פסוקים ד'-כ"ד) נכתב שוב ובהרחבה על בריאת האדם ואשתו.

הבריאה היא אחת מיסודות היהדות, ו"הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון - הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל"[2]; ימי השבוע נמנים על פי ימי הבריאה, כשהחל מהבריאה מתחיל אחר מחזור של שבעה ימים שבוע חדש, וכן מניין השנים בלוח העברי נמנה מבריאת העולם, כשעל פי המניין המקובל כיום השנה שבה נברא אדם הראשון נחשבת כשנה שנייה, ולפי מנין זה אנו נמצאים בשנת ה'תשע"ט (5779) לבריאה.

קודם בריאת העולם

קודם בריאת העולם "היה הקדוש ברוך הוא ושמו הגדול בלבד"[3]; בתורת חסידות חב"ד מובא שקיימת מחלוקת בין המקובלים בפירוש התואר "שמו" מקצת מהמקובלים סוברים כי הכוונה לספירת הכתר, ואילו אחרים חולקים עליהם. לפי שיטת חב"ד על יסוד דברי האר"י הכוונה לאור אין סוף שלפני הצמצום הראשון[4].

מספר דברים נבראו או "עלו במחשבה להבראות" קודם שנברא העולם[דרושה הבהרה], חז"ל מנו אותם בכמה נוסחאות[5].

שניים מהם נבראו לכל הנוסחאות:

שניים מהם נבראו לפי הגמרא ו"עלו במחשבה להבראות" לפי בראשית רבה:

שניים נבראו רק לפי הגמרא:

אחד נברא לפי הגמרא, ובבראשית רבה נוסף על ידי רבי אהבה ברבי זעירא:

  • "תשובה, דכתיב: "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל" גו' "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא" גו'" (ספר תהלים, פרק צ', פסוקים ב'-ג'); בפרקי דרבי אליעזר[3] מבואר, שכשעלה במחשבתו של הקב"ה לברוא את העולם "היה מחריט את העולם לפניו ולא היה עומד", שכן היה זה כעולם ללא יסודות, "עד שברא את התשובה".

שניים "עלו במחשבה להבראות" רק לפי בראשית רבה:

אופן הבריאה

התורה

מובא במדרש, שהקב"ה ברא את העולם על פי התורה, שנבראה לפני כן, ומתוך התבוננות בה: "בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקדוש ברוך הוא, מביט בתורה ובורא את העולם"[6].

עשרה מאמרות

הקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות[7], תשעה מהם נכתבו במעשה הבריאה בפרשת בראשית במילים "ויאמר אלקים"[8], והעשירי הוא הפסוק "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ"[9], שכן השמים והארץ גם כן נבראו במאמר[10].

חומר היולי

יש מהראשונים שפירשו כי תחילת בריאת העולם הגשמי מההעדר היתה על ידי בריאת חומר פשוט, ורק לאחר מכן נוצרו בו ארבע צורות שונות שהם ארבעת היסודות[11], ובחומר זה היתה הבריאה יש מאין. חומר זה כונה ביוונית היולי - מושג הלקוח מתורתו של אריסטו וחכמי ישראל עשו בו שימוש[12] ועיקרה,

לפי פירושם היא מרומזת בתורה בתיאור הבריאה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ"[13]. כאומר, ראשיתה של הבריאה היא בהתהוות חומר ראשוני הכולל "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (השמים וכל צבאיה, והארץ וכל צבאיה [14]) ועדיין "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ" תהו בלשון הקודש הוא היולי, "מפני שאם בא אדם לגזור בו שם תוהה ונמלך לקראו בשם אחר, כי לא לבש צורה שיתפס בה השם כלל"[15]. ולאחר מכן יצירת הצורות בחומר כבר אינה דורשת פעולת בריאה ורק יצר ותיקן בו - בחומר - את הצורות השונות שנקראת בלשון הקודש בהו[15][16]. המונח בריאה שמשמעותה יצירה יש מאין נאמרה בתורה רק ביחס להמצאת היולי, ולא בשאר העשרה מאמרות. לכמה מהמפרשים[17] בריאת היולי המרומזת בפסוק הוא ה"מאמר אחד" המובא במשנה באבות [18] (ולמרות שהיא חלק מעשרה מאמרות לא נמצא בה ביטוי אמירה, היות ובחומר היולי שאינו מציאות ממשית לא שייכת עשיה.[19])

את סיבת הבריאה דווקא באופן זה מבארים הראשונים, מצד רצונו לברוא את העולם במידת האפשר בדרך הטבע, ואילו לא היה ממוצע כללי בין העדר לנבראים היה צורך בפעולת הבריאה יש מאין בכל צורה וצורה של הנבראים. סיבה נוספת היא הטענה כי בכדי שיהיו הנבראים בעלי משותף כללי שאחד יוכל לשמש מזון לזולתו נבראו על בסיס משותף - חומר היולי.[20]

בכמה מהראשונים מובא כי בהיולי עצמו שנברא בתחילת בריאת העולם היו שני דרגות. דרגת היולי האחד ממנו נברא השמים ושוב היולי לבריאת הארץ. וראיתם מחלוקת תיאור הבריאה לשניים בְּרֵאשִׁית בָּרָא .. אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ[15]. ונימוקם, כי אין חומר השמים מסוג חומר הארץ כלל שיתכן לומר בהם היולי משותף[20]. אולם אחרים חולקים על כך[21], ותמהים על כך כי בהיות היולי מופשט מכל ציור איך ניתן לחלק בין שני סוגי היולי ללא הגדרות שיפרידו ביניהם.[22]

הרבי מליובאוויטש מקשר מחלוקת ראשונים זו למחלוקת התנאים במדרש רבה[23] אם הברואים שבשמים ושבארץ חלוקים בשרשם אם נבראו כל אחד ממקומו או שכולם נבראו ממקום אחד אם מהשמים או מהארץ.[24]

אכן ישנם ראשונים החולקים באופן מוחלט על כל המושג, "שכל זה ראוי שיורחק מבעלי האמונה התוריית שהם מדרכי הפילוסופים ומה לתבן את הבר.."[22]

זמן בריאת העולם

החודש

התנאים נחלקו באיזה חודש נברא העולם: רבי אליעזר סובר שבתשרי נברא העולם, ורבי יהושע סובר שבניסן נברא העולם[25].

השנה

האחרונים פירשו, שלפי מניין השנים הנוכחי - בריאת העולם הייתה באמצע שנת א' לשיטת רבי יהושע, ובסוף שנת א' ותחילת שנת ב' לשיטת רבי אליעזר[26].

ששת ימי בראשית

היום הראשון

היום הראשון לבריאה

א בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
ב וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.
ג וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר.
ד וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
ה וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.

ביום הראשון לבריאה נבראו היסודות הראשונים של הבריאה הגשמית; רב יהודה מנה בשם רב עשרה דברים שנבראו ביום זה: "עשרה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הן: שמים וארץ, תהו ובהו, אור וחשך, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה"[27][28].

יום זה נקבע ליום ראשון בשבוע.

בריאת שמים וארץ

בריאת השמים והארץ מוזכרת בתורה בתחילת פרשת הבריאה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ"[9], ומפסוק זה הוכיחה הגמרא שהשמים והארץ נבראו ביום הראשון[27]; בריאתם הייתה במאמר, שנאמר: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ"[29], והוא המאמר הראשון מה"עשרה מאמרות"[30].

חלק מהראשונים[31][32] סוברים, שהמים[33] - ויש מוסיפים[31] שגם האש[34] - נבראו לפני השמים והארץ, והפסוק לא מדבר על זמן בריאת השמים והארץ[35], ואת הפסוק פירשו בשני אופנים: א. הפסוק דבוק לפסוקים שלאחריו[36], ובא לבאר את הזמן שהארץ הייתה "תוהו ובוהו"[32] או זמנה של בריאת האור[37][38]; ב. על מטרת הבריאה, המרומזת במילה "ראשית"[39][40]; יש שפירשו[41], שגם מתרגום אונקלוס[42] משמע שסובר שהיו דברים שקדמו לבריאת השמים והארץ.

לשיטת רבי נחמיה[43], "העולם נברא תחילה", לשיטתו היה זה כ"מלך שבנה פלטין" ולאחר מכן "עטרה בנרות ופנסין"[דרושה הבהרה]; גם התנא דבי אליהו[44], רס"ג[45] וחלק מהראשונים[46] מפרשים פסוק זה שהשמים והארץ נבראו ראשונים, קודם לשאר הנבראים[47], ומביאים[46] לכך ראיה מתרגום אונקלוס[48]; ובפירוש יונתן[49] פירש שגם התרגום המיוחס ליונתן[50] סובר ש"בראשית" פירושה בתחילה, והפסוק בא לבאר את זמן בריאת השמים והארץ.

גם בין הסוברים שהשמים והארץ לא נבראו ראשונים - יש מפרשים שהאור נברא אחר בריאת השמים והארץ בתחילתה[51].

לשיטת רבי יהודה[43], "האורה נבראת תחלה", לשיטתו היה זה כ"מלך שבקש לבנות פלטין, והיה אותו מקום אפל; מה עשה - הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע תימליוסים", ורבי יצחק הביא[43] ראיה לדבריו[52] מהפסוק[53] "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ - יָאִיר"; גם חלק מהראשונים כתבו שביום הראשון נברא רק האור[54].

הרשב"ם[32] שלל את המפרש שמדובר קודם בריאת שמים וארץ, שאז הארץ הייתה תוהו ובוהו, שכן אי אפשר לקרוא לארץ "ארץ" קודם לבריאתה.

לשיטת רש"י[55], השמים שנבראו - עדיין היו לחים ביום הראשון.

תוהו ובוהו

בתחילת בריאתה[56][31][32], הארץ הייתה במצב של "תוהו ובוהו"[57], מים היו שטוחים על פני כל הארץ[58], היה חושך על פני תהום ורוח אלקים ריחפה על פני המים[57].

בריאת האור

במצב זה, בתחילת בריאת שמים וארץ[31][א], אמר הקב"ה: "יְהִי אוֹר"[59]; ובמאמר זה, השני מה"עשרה מאמרות"[8], ברא את האור[59]. חז"ל פירשו, שהאור שנברא הוא האור הגנוז[27].

אחר בריאת האור, ראה הקב"ה את האור "כי טוב", והבדיל בינו לבין החושך[60]. חז"ל, שפירשו שהכוונה לאור הגנוז, פירשו שהקב"ה ראה את דור המבול ואת דור הפלגה שמעשיהם מקולקלים, ולכן הבדילו מהחושך וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא[27]; רש"י פירש[61], שהקב"ה הבדיל את האור מהחושך מכיוון שראה שלא ראוי לו ולחושך לשמש בערבוביה.

לאחר מכן הקב"ה קרא לאור "יום" ולחושך "לילה"; "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם אֶחָד"[62]

היום השני

היום השני לבריאה

ו וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם.
ז וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ, וַיְהִי כֵן.
ח וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי.

ביום השני לבריאה ברא הקב"ה את הרקיע, שהבדיל בין המים שמעליו למים שתחתיו.

יום זה נקבע ליום שני בשבוע.

מאורעות היום

עד ליום זה - המים העליונים והתחתונים היו מחוברים; לשיטת רש"י, השמים, שנבראו ביום הראשון, עדיין היו לחים[63].

ביום זה, אמר הקב"ה: "יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם"[64], ובמאמר זה, השלישי מה"עשרה מאמרות"[8], עשה הקב"ה את הרקיע, שהבדיל בין "המים אשר מתחת לרקיע" לבין "המים אשר מעל לרקיע", "וַיְהִי כֵן"[65]; לשיטת רש"י, בגערת הקב"ה "יהי רקיע", השמים התחזקו ונקרשו, ונשארו תלויים באויר, כשישנו הפרש בינם לבין המים העליונים ולבין המים התחתונים, "במאמרו של מלך"[63].

לאחר מכן קרא הקב"ה לרקיע "שמים"; "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם שֵׁנִי"[66].

היום השלישי

היום השלישי לבריאה

ט וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, וַיְהִי כֵן.
י וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב.
יא וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ, וַיְהִי כֵן.
יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב.
יג וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי.

ביום השלישי לבריאה נראתה היבשה ונעשו הימים, והאדמה הוציאה את הצומח.

יום זה נקבע ליום שלישי בשבוע.

מאורעות היום

עד ליום זה - המים היו שטוחים על פני כל הארץ[67]; ביום זה, אמר הקב"ה: "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה"[68], ובמאמר זה, הרביעי מה"עשרה מאמרות"[8], נקוו המים למקום אחד, לאוקיינוס[67], והיבשה נראתה[68]; הקב"ה קרא ליבשה "ארץ" ולמקווה המים "ימים", וראה "כִּי טוֹב"[69].

לאחר מכן, אמר הקב"ה: "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ, עַל הָאָרֶץ"[70]; רש"י פירש, שב"עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי" ציווה הקב"ה שהארץ תוציא עצים שטעמם כטעם הפרי[71].

במאמר זה, החמישי מה"עשרה מאמרות"[8], הוציאה הארץ "דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ", והקב"ה ראה "כִּי טוֹב"[72]; לפירוש רש"י, הארץ לא עשתה כציווי הקב"ה והוציאה עצים עושי פירות בלבד[71].

חז"ל פירשו[73], שביום זה "יצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע", אך עדיין לא יצאו לאויר העולם, ועד היום השישי - "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח, כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" (ספר בראשית, פרק ב', פסוק ה').

"וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם שְׁלִישִׁי"[74].

היום הרביעי

היום הרביעי לבריאה

יד וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים.
טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ, וַיְהִי כֵן.
טז וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים, אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים.
יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹקִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ.
יח וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב.
יט וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי.

ביום הרביעי לבריאה נבראו גרמי השמים: השמש, הירח והכוכבים.

יום זה נקבע ליום רביעי בשבוע.

מאורעות היום

ביום זה, אמר הקב"ה: "יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים; וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ"[75], ובמאמר זה, השישי מה"עשרה מאמרות""[8], נבראו "שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים": השמש - שתמשול ביום, והירח - שתמשול בלילה; ולאחריהם ברא הקב"ה את הכוכבים[76].

הקב"ה שם אותם ברקיע השמים, "לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ, וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ"; וראה "כי טוב"[77].

"וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם רְבִיעִי"[78].

היום החמישי

היום החמישי לבריאה

כ וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.
כא וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים, וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב.
כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים לֵאמֹר, פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ.
כג וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי.

ביום החמישי לבריאה נבראו חיות המים והעופות. מאורעות היום נכתבו בתורה בספר בראשית, פרק א', פסוקים כ'-כ"ג.

יום זה נקבע ליום חמישי בשבוע.

מאורעות היום

ביום זה, אמר הקב"ה: "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם", ובמאמר זה, השביעי מה"עשרה מאמרות"[8], נבראו חיות המים והעופות; ויש בזה מחלוקת תנאים: יש אומרים שהעופות נבראו מהרקק[79] ויש אומרים שנבראו רק מהמים[80][81]. כמו כן ברא הקב"ה ביום זה את ‏‏"התנינים הגדולים", שחז"ל פירשו שהכוונה ללווייתן[82].

הקב"ה בירך אותם שירבו כל אחד במקומו, במאמר "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ".

היום השישי

היום השישי לבריאה

כד וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ, וַיְהִי כֵן.
כה וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב.
כו וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ, וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ.
כז וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.
כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים, פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ.
כט וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה.
ל וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה, וַיְהִי כֵן.
לא וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי.

ביום השישי לבריאה נבראו החיות והבהמות ושאר מן החי שביבשה, ולבסוף נבראו האדם ואשתו.

יום זה נקבע ליום שישי בשבוע.

בריאת בעלי החיים היבשתים

ביום זה, אמר הקב"ה: "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ", ובמאמר זה, השמיני מה"עשרה מאמרות"[8], ברא כל החיות והבהמות ואת הרמשים; והקב"ה ראה "כי טוב".

לאחר עשיית החי, אמר הקב"ה: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ, וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ", ובמאמר זה, התשיעי מה"עשרה מאמרות"[8], ברא את האדם הראשון.

בריאת אדם וחוה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בריאת אדם וחוה

קודם יצירת האדם, עלה אד מהארץ והשקה "את כל פני האדמה"[83], ומאדמה זו[84] יצר הקב"ה את האדם בצלם אלקים, נפח באפיו נשמה והאדם נעשה לחי[85]; שמו של אדם זה נקרא "אדם".

את אדם שם הקב"ה בגן עדן "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ"[86], וציווה עליו שלא יאכל מעץ הדעת.

לאחר מכן, אמר הקב"ה: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ"[87]; מאמר זה, שבו התחילה יצירת חוה, הוא המאמר העשירי והאחרון מה"עשרה מאמרות"[8].

לאחר מכן, הביא הקב"ה לפני אדם את כל בעלי החיים, על מנת שאדם יקרא להם שמות, ואדם קרא להם שמות; וכל בעל חי שאדם קרא לו שם - "הוא שמו לעולם"[88].

אחר שהובאו לפני אדם כל בעלי החיים, אמר: "לכולם יש בן זוג, ולי אין בן זוג!", ומיד[89] הפיל עליו הקב"ה תרדמה, ואדם נרדם, ובעת תרדמתו לקח ממנו הקב"ה צלע ומן הצלע יצר את האשה הראשונה, היא חוה, והביאה אל האדם[90].

אחרי שאדם ראה את האשה, אמר: "זֹאת הַפַּעַם - עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא 'אִשָּׁה', כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת"[91].

אחר בריאת האשה, בירך הקב"ה את אדם וחוה ואמר להם: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ", וכן אמר להם מה יאכלו: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע - לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה; וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה - אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה"; "ויהי כן"[92].

כיוון שסיים הקב"ה את כל הבריאה ראה אותה "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד"[93].

עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות

ביום זה בין השמשות נבראו עשרה דברים שנמנו על ידי חז"ל:
שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט

כפילות פרמטרים [ תוכן ]

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרים, אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים, אף צבת בצבת עשויה.

היום השביעי

היום השביעי

א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם.
ב וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.
ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת.

ביום השביעי לבריאה נח, כביכול, הקב"ה מכל מלאכה, ולכן בירך את היום וקידשו.

יום זה נקבע ליום השביעי בשבוע - יום השבת.

מאורעות היום

כיוון שנשלמה הבריאה - נח, כביכול, הקב"ה ביום זה, מכל מלאכה, ובירך וקידש את היום לדורות, שהיום השביעי בשבוע יהיה מקודש משאר הימים.

קביעת השבוע

השבוע ביהדות נקבע על פי סדר בריאת העולם: שישה הימים הראשונים הם ימי חול המכונים "ששת ימי המעשה" שבהם מותר לעשות מלאכה, והיום השביעי הוא שבת ויש לנוח בו מכל מלאכה "זכר למעשה בראשית".

מעשה בראשית

ההתייחסות הראשונית למעשה בראשית, מופיעה במסכת חגיגה (פרק שני הלכה א), שם קובעת המשנה שמותר ללמד מעשה בראשית רק בתלמיד יחיד "ולא במעשה בראשית בשניים". כשמעשה בראשית מסווג מעל רמת הסודיות הנדרשת בעיסוק בעריות, אך פחות מרמת הסודיות במעשה מרכבה. ההקשר התלמודי (חגיגה יד ע"ב), מקשר את מעשה בראשית לחכמת הסוד, ואמנם שהפרדס מיוחס רק למעשה מרכבה, אלא שנראה ששניהם נחשבים כחלק מתורת הסוד.

דברים נוספים שנבראו אז

לשיטה אחת בגמרא, השיתין נבראו גם כן בששת ימי בראשית[94].

האמוראים חלקו מתי נבראו המלאכים: לרבי יוחנן - ביום השני, לרבי חנינא - ביום החמישי[95].

מטרת הבריאה

הבריאה נועדה בשביל התורה ובשביל עם ישראל[31]. ובמדרש תנחומא (נשא ט"ז): 'בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים'- 'שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים'[96].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. לסוברים שהשמים והארץ נבראו קודם האור

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. כפי שחולק בחלוקת התורה לסדרים (אנ').
  2. רמב"ן על התורה, ספר בראשית, פרק א', פסוק א'.
  3. 3.0 3.1 פרקי דרבי אליעזר פרק ג.
  4. ראה: הרב יואל כהן, "אור אין סוף (ה) - רמז מציאותו בחז"ל", ספר הערכים - חב"ד, כרך ד' עמ' תלו ואילך, קה"ת, ניו יורק תשל"ו.
  5. מסכת פסחים, דף נ"ד, עמוד א'; מסכת נדרים, דף ל"ט, עמוד ב'; בראשית רבה, פרשה א', פסקה ד'.
  6. בראשית רבה א א.
  7. משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה א'.
  8. 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 8.7 8.8 8.9 תוספות רי"ד, מסכת ראש השנה, דף ל"ב, עמוד א'.
  9. 9.0 9.1 ספר בראשית, פרק א', פסוק א'.
  10. מסכת ראש השנה, דף ל"ב, עמוד א'.
  11. משנה תורה לרמב"ם, ספר יסודי התורה, הלכות ג, פרק י'.
  12. ראה רמב"ן "נקרא ליונים היולי" וראה פירוש אברבנאל שהוא מדרכי הפילוספים (להלן)
  13. בראשית א, א - ב.
  14. תלמוד בבלי פסחים כב, עמוד ב.
  15. 15.0 15.1 15.2 רמב"ן בראשית א, א.
  16. פירוש רבינו בחיי בראשית שם
  17. ראש השנה כב, א (ולמרות זאת מצינו ביאורים שונים במפרשי המשנה) ובמפרשי המשנה.
  18. ראה אבות פרק ה' משנה א.
  19. מהרש"א, חידושי אגדות ראש השנה כב, א.
  20. 20.0 20.1 דרשות הר"ן - דרוש א.
  21. ראה בדרשות הר"ן שם "ואם קצתם סברו שהיו שני חמרים נבדלים,... כלם הסכימו שהפסוק השני כולל ד' יסודות..." ובאברבנאל דלהלן "יותר אבחר לומר שנברא חומר אחד...מהיותם שני חומרים..
  22. 22.0 22.1 פירוש אברבנאל על התורה בראשית א
  23. בראשית רבה פרשה יב סימן יא.
  24. אגרות קודש ג' תקמ"א.
  25. מסכת ראש השנה, דף י', עמוד ב'.
  26. שו"ת המבי"ט סי' נ; שו"ת מהרלב"ח סי' קמג.
  27. 27.0 27.1 27.2 27.3 מסכת חגיגה, דף י"ב, עמוד א'.
  28. ראה גם פרקי דרבי אליעזר, פרק ג.
  29. ספר תהלים, פרק ל"ג, פסוק ו'.
  30. מסכת ראש השנה, דף ל"ב, עמוד א'.
  31. 31.0 31.1 31.2 31.3 31.4 פירוש רש"י, ספר בראשית, פרק א', פסוק א'.
  32. 32.0 32.1 32.2 32.3 פירוש רשב"ם, ספר בראשית, פרק א', פסוק א'.
  33. שכן בתחילת בריאת הארץ כבר נאמר (ספר בראשית, פרק א', פסוק ב'): "וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (רש"י, רשב"ם); וכן מפני שהשמים נבראו מאש וממים (רש"י).
  34. שכן השמים נבראו מאש וממים.
  35. שכן המילה "ראשית" תמיד סמוכה למילה שלאחריה (רש"י, רשב"ם); ואם תפרש ש"פירושו: בראשית הכל ברא אלו, ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת" - "אם כן, תמה על עצמך", שכן נבראים אחרים קדמו לשמים ולארץ, כנ"ל (רש"י).
  36. ו"בראשית ברא" פירושו: בראשית בריאת (רש"י, רשב"ם), וכמו שכתוב "בראשית ברוא" (רש"י); ומכיון שהפסוק נמסר בלא ניקוד - ניתן לקרוא את המילה "בָּרָא" כמו "בְּרֹא" (שפתי חכמים, על רש"י שם).
  37. שהייתה בראשית בריאת שמים וארץ בזמן שהארץ היתה תהו ובהו וכו', שאז - "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר"; "ודומה לו (ספר הושע, פרק א', פסוק ב') "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ", כלומר: תחילת דיבורו של הקב"ה בהושע - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ" וגו'" (רש"י).
  38. רש"י בפירושו השני, ש"אם באת לפרשו כפשוטו, כך פרשהו".
  39. ו"בראשית" פירושו - בשביל (ב)"ראשית" (שפתי חכמים, על רש"י שם).
  40. רש"י בפירושו הראשון, ש"אין המקרא הזה אומר אלא דרשני".
  41. מפרשי התרגום אונקלוס (על ספר בראשית, פרק א', פסוק א'): הפירוש הקדום פתשגן (המכונה יא"ר; נדפס בתוך חומש עם עשרה פירושים, ווילנא תרל"ד); רבי נתן אדלר, נתינה לגר (נדפס בחומש הנ"ל); רבי שמשון ברוך שעפטעל, באורי אונקלוס, מינכן תרמ"ח.
  42. שתרגם "בקדמין", שפירושו "בעת הקדם", ולא באופן אחר.
  43. 43.0 43.1 43.2 בראשית רבה, פרשה ג', פסקה א'.
  44. סדר אליהו זוטא, פרק כ (שם נכתב, שהקב"ה יאמר לשמים ולארץ: "בראשית כל בראתי אתכם, שנאמר: בראשית ברא כו'").
  45. התפסיר (תרגומו למקרא), שתרגם "בראשית" - אול מא (ראה: הרב שמעון כשר, ‏פשוטו של מקרא - א, ירושלים תשכ"ג, בראשית א א, הע' 3.
  46. 46.0 46.1 רמב"ן, דרשת תורת ה' תמימה (אהרן ילינק (מו"ל), תורת ה' תמימה, ווינא תרל"ג, ע' 17; הרב יהודה מאיר דביר, דרשת הרמב"ן - תורת ה' תמימה - עם ביאור בית היין, ירושלים תשס"ו, ע' סה); חזקוני, ספר בראשית, פרק א', פסוק א'.
  47. והמילה "בראשית" פירושה "בתחילה" (רמב"ן, שם), או "קודם כל בריות" (חזקוני, שם), ואינה מילה סמוכה (רמב"ן, שם).
  48. שתרגם "בראשית" - "בְּקַדְמִין".
  49. ספר בראשית, שם.
  50. שתרגם "בראשית" - "מִן אַוְולָא", כפי שתרגם גם את המילה "בתחילה" (בספר בראשית, פרק י"ג, פסוק ג').
  51. רשב"ם, שם ("הן זמן מרובה הן זמן מועט"); המזרחי, על רש"י שם.
  52. ראה: רבי שמואל יפה אשכנזי, ‏יפה תואר, בראשית רבה שם, ד"ה רבי יצחק.
  53. ספר תהלים, פרק קי"ט, פסוק ק"ל.
  54. אבן עזרא - שיטה אחרת, שם; רבינו בחיי (לשיטת רש"י), שם.
  55. ספר בראשית, פרק א', פסוק ב'.
  56. "בעת שנבראו כבר שמים העליונים והארץ, הן זמן מרובה הן זמן מועט" (רשב"ם).
  57. 57.0 57.1 ספר בראשית, פרק א', פסוק ב'.
  58. ראה רש"י ספר בראשית, פרק א', פסוק ט'.
  59. 59.0 59.1 ספר בראשית, פרק א', פסוק ג'.
  60. ספר בראשית, פרק א', פסוק ד'.
  61. לפי הפירוש שעל פי פשט; ולפי דרש פירש כפי שאמרו חז"ל.
  62. ספר בראשית, פרק א', פסוק ה'.
  63. 63.0 63.1 רש"י, ספר בראשית, פרק א', פסוק ו'.
  64. ספר בראשית, פרק א', פסוק ו'.
  65. ספר בראשית, פרק א', פסוק ז'.
  66. ספר בראשית, פרק א', פסוק ח'.
  67. 67.0 67.1 רש"י, ספר בראשית, פרק א', פסוק ט'.
  68. 68.0 68.1 ספר בראשית, פרק א', פסוק ט'.
  69. ספר בראשית, פרק א', פסוק י'.
  70. ספר בראשית, פרק א', פסוק י"א.
  71. 71.0 71.1 רש"י, ספר בראשית, פרק א', פסוק יא.
  72. ספר בראשית, פרק א', פסוקים י"א-י"ב.
  73. מסכת חולין, דף ס', עמוד ב'.
  74. ספר בראשית, פרק א', פסוק י"ג.
  75. ספר בראשית, פרק א', פסוקים י"ד-ט"ו.
  76. ספר בראשית, פרק א', פסוקים ט"ו-ט"ז.
  77. ספר בראשית, פרק א', פסוקים י"ז-י"ח.
  78. ספר בראשית, פרק א', פסוק י"ט.
  79. שכן מהפסוק "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף גו'" משמע שנבראו מהמים, אך בפסוק אחר (ספר בראשית, פרק ב', פסוק י"ט) משמע שנבראו מהאדמה.
  80. ובפסוק השני מדובר רק על החיות.
  81. מסכת חולין, דף כ"ז, עמוד ב'.
  82. הובא ברש"י על הפסוק.
  83. ספר בראשית, פרק ב', פסוק ו'.
  84. רש"י, שם.
  85. ספר בראשית, פרק א', פסוקים כ"ו-כ"ז; פרק ב', פסוק ז'.
  86. ספר בראשית, פרק ב', פסוק ח' פסוק ט"ו.
  87. ספר בראשית, פרק ב', פסוק י"ח.
  88. ספר בראשית, פרק ב', פסוקים י"ט-כ'; רש"י, שם יט.
  89. רש"י, שם כא.
  90. ספר בראשית, פרק ב', פסוקים כ'-כ"ב.
  91. שם פרק ב', פסוק כ"ג.
  92. שם פרק א', פסוקים כ"ח-ל'.
  93. שם פסוק ל"א.
  94. מסכת סוכה, דף מ"ט, עמוד א'.
  95. בראשית רבה א ג
  96. תניא פרק ל"ו ועי' גם בת עין פר' פקודי ובספרי ר' צדוק הכהן.