אזכור כפוי
אזכור במקורות אקדמיים, הוא הפנייה למקור ביבליוגרפי (מאמר, ספר, דו"ח, הרצאה וכדומה), במטרה לבסס את הטענות של המאזכר. הציטוט יכול להיות ישיר או עקיף, אך חייב להתבצע לפי הכללים של תחום הדעת (ראו סגנונות ציטוט לפי תחומי דעת (אנ')).
אזכור בכפייה מתרחש בתהליך של פרסום אקדמי כאשר עורך של כתב עת אקדמי מאלץ מחבר להוסיף אזכורים מיותרים המפנים לכתב עת או מאמר שלו. המטרה היא לנפח את נתוני האזכור הקובעים את דירוג כתב העת (אנ') או את המוניטין של המחבר המאוזכר, כדי לחזק באופן מלאכותי את היוקרה האקדמית שלהם.
ספירת אזכורים
ספירת אזכורים של כתבי עת ומאמרים אקדמיים היא מדד להשפעת כתב העת או המאמר על המחקר, וקובעת במידה רבה את דירוג כתב העת. קיימות שיטות שונות לדירוג מבוסס אזכורים והשיטה הוותיקה ביותר היא אימפקט פקטור. האימפקט פקטור תוכנן בשנות החמישים כדרך לדרג כתבי עת אקדמיים. כיום, בתחומים מסוימים, יוקרתו של פרסום נקבעת במידה רבה לפי האימפקט פקטור שלו[1].
מדדים מבוססי אזכורים שנויים במחלוקת הולכת וגוברת. בשנת 1999, במאמר על תקשורת מדעית, ג'ורג' פרנק מתח ביקורת על ספירת אזכורים כשיטת שיווק לפיה הצלחה במדע מתוגמלת בתשומת לב. הוא הזהיר מפני " שוק צללים" בו עורכי כתבי העת ינפחו נתוני אזכור באמצעות דרישות להוספת אזכורים באופן מלאכותי[2]. בשנת 2005, מאמר ב-The Chronicle of Higher Education כינה זאת "המספר שטורף את המדע"[1].
מאפיינים של אזכור כפוי
כאשר מחבר מגיש כתב יד לפרסום בכתב עת אקדמי, העורך רשאי לבקש להוסיף אזכורים של מקורות רלוונטיים לפני הפרסום. זהו חלק לגיטימי מתהליך ביקורת העמיתים הרגיל שמטרתו לשפר את כתב היד.
אזכור כפוי, לעומת זאת, הוא פרקטיקה עסקית המנוגדת לאתיקה האקדמית, שבה העורך מבקש להוסיף אזכורים למאמרים שפורסמו בכתב העת המפרסם (אזכור עצמי), או למאמרים שפרסם העורך, אף על פי שהוספתם לא משפרת את כתב היד[3].
ניתן לזהות דרישות להוספת אזכורים כפויים כאשר:[4]
- הדרישה לא מנמקת באופן משכנע מדוע כתב היד זקוק לאזכורים הנוספים.
- הדרישה לא מלווה בהצעת תיקונים שמתייחסים לתוכן מסוים בכתב היד.
- הדרישה להוספת אזכורים מתמקדת בעיקר באזכורים מכתב העת של העורך, או מפרסומים אחרים שחיבר העורך.
ביצוע אזכור כפוי כרוך בסיכון, מכיוון שהוא עלול לפגוע במוניטין של כתב העת או המחבר המאוזכר. מאגרים שמפרסמים רשימות של כתבי עת מובילים עשויים להוציא מהרשימות כתבי עת שנחשדו באזכור כפוי[3]. עורכים שנתפסו בביצוע אזכור כפוי במסגרת שיפוט עמיתים עלולים לאבד את תפקידם כעורכים[5].
אזכור כפוי מכוון בעיקר לחוקרים בתחילת דרכם, ולחוקרים שמגישים מאמרים עם מספר קטן של מחברים. נמצא גם כי למחברים מארצות שאינן דוברות אנגלית יש סיכון גבוה יותר לקבל דרישות לאזכור כפוי[6][4].
מניפולציה של אזכורים ואזכור עצמי ספגו גינוי בחוגים אקדמיים; עם זאת, תוצאות סקר משנת 2012 מצביעות על כך שכ-20% מהאקדמאים בתחומי הכלכלה, הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה ומנהל עסקים חוו אזכור כפוי.[4] בשנת 1997 דווחו גם מקרים בתחום הבריאות[7] ובשנת 2020 דווח מקרה רחב היקף בתחום הביו-פיזיקה[5].
בשנת 2019 פרסם המו"ל Elsevier שהוא חוקר מאות מקרים בהם עורכים של כתבי עת אקדמיים דרשו להוסיף אזכורים כפויים כתנאי לפרסום המאמרים[8].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פיל דיוויס, When Journal Editors Coerce Authors to Self-Cite, אתר The Scholarly Kitchen, 2 בפברואר 2012 (באנגלית)
- Wilhite and Fong, Supporting Online Material for Coercive Citation in Academic Publishing (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 R. Monastersky, "The number that’s devouring science." Chron. Higher Educ. (14 October 2005)
- ^ Franck, G. (1999). "ESSAYS ON SCIENCE AND SOCIETY:Scientific Communication--A Vanity Fair?". Science. 286 (5437): 53. doi:10.1126/science.286.5437.53.
- ^ 3.0 3.1 Sebastiaan Mathôt: "Cite my journal or else: Coercive self-citation in academic publishing" at COGSCIdotNL: Cognitive Science and more, 4 February 2012
- ^ 4.0 4.1 4.2 Wilhite, A. W.; Fong, E. A. (2012). "Coercive Citation in Academic Publishing". Science. 335 (6068): 542–3. Bibcode:2012Sci...335..542W. doi:10.1126/science.1212540. PMID 22301307.
- ^ 5.0 5.1 Richard Van Noorden, Highly cited researcher banned from journal board for citation abuse, nature, 2020
- ^ Coercive citation in Asian authors. http://www.booksie.com/editorial_and_opinion/article/rohwani/coercive-citation-in-asian-authors
- ^ Smith, R. (1997). "Journal accused of manipulating impact factor". BMJ. 314 (7079): 461. doi:10.1136/bmj.314.7079.461d. PMC 2125988. PMID 9056791.
- ^ Dalmeet Singh Chawla, Elsevier investigates hundreds of peer reviewers for manipulating citations, nature, 2019
