אזלת לקרתא הלך בנימוסיה
אֲזַלְתְּ לְקַרְתָּא הַלֵּךְ בְּנִימוּסֶיָה או עַלְתְּ לְקַרְתָּא הַלֵּךְ בְּנִימוּסֶיָה הוא ביטוי ארמי, שמשמעותו המילולית היא "הלכת אל עיר - התנהג בנימוסיה", כלומר: על זר להשתדל להתנהג על פי מנהג המקום אליו הגיע.
מקור הפתגם
מקור הפתגם הוא מדרש שמות רבה, הדן בפסוק מספר שמות, לפיו משה רבינו לא אכל ולא שתה ארבעים יום, בעודו על הר סיני:
וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים
— שמות לד, כח
. הנושא נדון בגמרא (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו עמוד ב'): ”לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם, מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם, ואכלו סלקא דעתך, אלא אימא נראה כמו שאכלו ושתו”.
הביטוי כלשונו מופיע במדרש שמות רבה (כי תשא פרשה מז): ”רבי תנחומא אומר אזלת לקרתא הלך בנימוסיה, למעלה שאין אכילה ושתיה עלה משה ונדמה להם, למטה שיש אכילה ושתיה ירדו מלאכי השרת ואכלו ושתו”.
מקבילות לפתגם
ביטוי דומה מופיע בתרבויות ושפות רבות. בשפות רבות, ביניהן עברית, מקובל הביטוי "ברומא התנהג כרומאי", בצרפתית "כשנמצאים בין זאבים צריך ליילל", ובסוואהילית "כשאתה מסתובב בין אנשים שתומי עין, עצום עין אחת"[1].
משמעות
הנימוס מחייב אדם המגיע למקום חדש, לשים לב להתנהג על פי מנהג המקום - גם כשהדברים זרים או לא מובנים לו. במקרים שזה נראה בלתי אפשרי לכל הפחות עליו להתנהג כאילו הוא מיישר קו. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי באורח שבא לעיר, או עובד המגיע למקום עבודה חדש, כמו גם תלמיד המגיע ללמוד במוסד לימודי.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ אם כבר אווז, שיהיה שמן, באתר www.ruvik.co.il
