משה רבינו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו המכלול לאתר.png
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
משה רבינו
משה
לידה ז' באדר ב'שס"ח
ז' באדר ב'שס"ח
גושן, מצרים העתיקה
פטירה 1273 לפנה״ס, על פי סדר עולם רבה
ז' באדר ב'תפ"ח
הר נבו
שם מלא משה בן עמרם
עיסוק רועה צאן, מנהיג
בת זוג צפורה
שושלת לוי
כינוי משה רבנו
אב עמרם בן קהת
אם יוכבד בת לוי
צאצאים גרשום בן משה
אליעזר בן משה
מנהיג עם ישראל ה־1
סגן מנהיג עם ישראל יהושע בן נון
מנהיג דת בתקופה אהרן הכהן, אלעזר הכהן

מֹשֶׁה, המכונה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ (ז' באדר ב'שס"ח - ז' באדר ב'תפ"ח[1]), היה גדול הנביאים שקמו אי פעם, וראשון המנהיגים של עם ישראל, משה נשלח לגאול את בני ישראל ממצרים והיה אחראי לגילויי הקל המשמעותיים ביותר בהיסטוריה: עשרת המכות שמוצגות בתורה כמקור האמונה המרכזי, קריעת ים סוף שכללה מאות ניסים שונים, ומעמד הר סיני בו ירד ה' על הר סיני. הנהיג את עם ישראל בנדודיהם במדבר במשך ארבעים שנה באמצעים ניסיים מובהקים: הורדת מזון מלאכים מן השמים, הוצאת מים מסלע ושימוש בעננים כחומות.

במעמד הר סיני הוא קיבל את שני התורות: הוא זה שכתב את התורה שבכתב, והוא גם קיבל את התורה שבעל פה, בשל כך התורה מכונה במקומות רבים "תורת משה". משה היה היחיד שדיבר אל ה' פה אל פה ובכל זמן שרצה, והאמונה בעליונות נבואתו היא העיקר השביעי מתוך י"ג עיקרי האמונה. גם אישיותו מוכרת בכתבים יהודיים רבים כ"האדם השלם". משה הוא האיש המרכזי ביותר בתורה בפרט ובתנ"ך בכלל, שמו מוזכר בתורה למעלה משש-מאות פעם. תפקידו בתורה אינו מוגדר והוא משמש כמלך[2] ונביא ולפעמים גם ככהן גדול[3].

הנהגתו ארוכת השנים, תכונותיו היחודיות, ענוותנותו לצד גדלותו, מנהיגותו הרחומה תוך נקיטת פעולות קיצוניות כמו שבירת הלוחות ומלחמה באירועים קשים כמו קורח ועדתו חטא המרגלים חטא מי מריבה ובבעל פעור, ונכונותו להקריב את עצמו למען הציבור עוררה השראה במהלך ההיסטוריה גם בקרב אומות העולם. משה היה המנהיג החשוב ביותר בהיסטוריה היהודית וככל הנראה גם האדם המשפיע ביותר בהיסטוריה.

תולדות חייו

נערותו

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – שעבוד מצרים, גזירות פרעה, משה בתיבה, בריחת משה למדין

לידתו של משה היתה בזמן שיעבודם של בני ישראל במצרים, שהגיע לשיא בגזירתו של פרעה ”כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו”. בזמן הזה נולד משה לעמרם ויוכבד בני שבט לוי, והוצפן שלושה חודשים מפחד המצרים[4]. משראתה אמו שאין עוד אפשרות להחביאו, היא הניחה אותו בתיבת גומא, בסוף שעל שפת היאור. בתו של פרעה (במדרשים נאמר כי זוהי בִּתיה בת פרעה, אשר מוזכרת בספר דברי הימים) רואה אותו שם, חומלת עליו, קוראת לו בשם "משה", ”כי מן המים משיתיהו”,[5] ומגדלת אותו אצלה. משה רבינו לא לרצה לינק מבת פרעה כיון שלא היתה יהודיה, ואחותו של משה מרים הנביאה, מציעה לבת פרעה שתמצא לה מינקת מן העבריות, הלוא היא יוכבד האם, ובעצם מחזירה אותו באופן זמני לחיק המשפחה המקורית.

איור המתאר את משה רבנו על הר נבו

משגדל משה בבית פרעה,[6] יצא יום אחד וראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. משה הרג את המצרי[7] וטמן אותו בחול. ביום אחר רואה משה שני עברים נצים האחד עם חברו, ומתשובתם לנזיפתו, מתברר לו שעובדת הריגתו את המצרי נתגלתה. משה חושש שפרעה ישמע על כך ויבקש להמיתו, ומשה נמלט למדין. במדין המשיך משה בקו האופייני לו; בראותו לצד הבאר את בנות יתרו, כהן מדין, והן מגורשות על ידי הרועים, הוא הושיע אותן והשקה את צאנן. בעקבות זאת התקבל משה בכבוד מלכים אצל יתרו, אשר נתן לו את צפורה בתו לאישה, ולמשה נולדו שני בנים: גרשום (גרשום: גר הייתי בארץ נוכרייה) ואליעזר (אליעזר: אלוקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה) . חלק מהפרשנים קישרו בינה לבין "האישה הכושית", כנראה משבטי כושן, המוזכרת בספר במדבר, פרשת בהעלותך[8].

בגרותו

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – הסנה הבוער, עשר מכות מצרים, יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, תורה

משה הפך לרועה הצאן של יתרו במדבר, וכך לאחר שנים רבות הוא מגיע אל מחזה מופלא: שיח סנה שבוער ולא מתאכל (הסנה הבוער). אז נגלה אליו ה' לראשונה ומבשר לו שהוא אשר יושיע את ישראל מצרתם, שם גם בישר לו שכשעם ישראל יצאו ממצרים יקבלו את התורה בהר הזה. משה בקש להשתחרר מהשליחות הזאת[דרושה הבהרה], ואף התווכח עם ה' וכן ביקש ממנו אותות ומופתים שיאמינו לו, אך בסופו של דבר הוא יוצא לתפקיד שנועד לו. כמענה לטענתו שהוא סובל מגמגום, ממנה לו ה' את אחיו הבכור אהרן לדובר.

בגיל שבעים ותשע הגיע משה למצרים, והתחיל בסדרת פניותיו אל פרעה ובעשר המכות, שבסופו של דבר הובילו ליציאת מצרים. לא ידוע מה עשה בכל אותו הזמן מאז נערותו ועד גיל מופלג זה. יש מדרשים המספרים על היותו מלך כוש (חלק מן הפרשנים הקלאסיים אימצו אותם אך אחרים דחו אותם לחלוטין). יש ששיערו, על סמך רמזים בספר יחזקאל, שמשה אכן הגיע למצרים בגיל צעיר, אך בני ישראל לא שמעו אליו לעזוב את עבודת האלילים שבידם ועל כן רק כעבור דור נוסף חזר.[9]

לאחר ששב משה למצרים, תבע משה מפרעה, בשם ה', לשחרר את עם ישראל. כשפרעה סירב, ניחתו עליו עשר מכות. לאחר המכה העשירית, מכת בכורות, נעתר פרעה לשחרר את עם ישראל שיוצא אל המדבר. אולם, לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים רדפו המצרים אחריהם אל עבר ים סוף. קריעת ים סוף אירעה ובני ישראל חצו את הים ביבשה זמנית שנוצרה בשיטחו. אולם, כל חיל מצרים טבע בים. לאחר שבעה שבועות הגיע העם למעמד הר סיני ובו הוריד משה לבני ישראל את התורה. מתן התורה נחשב מאז למעשה המכונן של עם ישראל.

מנהיגותו

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – נדודי בני ישראל במדבר, מי מריבה

משה המשיך להנהיג את העם בכל משך ארבעים שנות הנדודים במדבר, לפני הכניסה לארץ ישראל. במשך תקופה זו, הוא התנסה פעמים רבות על ידי העם, ואף חולל נסים רבים. באחת מהפעמים, נענש משה יחד עם אהרן אחיו, שלא יורשו להיכנס לארץ ישראל.

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם"

ספר במדבר, פרק כ' י"ב.

בנסיבות העונש היו ככל הנראה ממֵי המריבה: משה ואהרון אמורים היו לדבר אל הסלע ואז היה אמור הסלע לתת מים. במקום זה, הכה משה את הסלע. ובעיני העם הצופה אותו היה נראה כחוסר אמונה בה'. ויש הטוענים כי כעסו של משה היה לא במקום והיה בו חילול השם[10]. במדרש נאמר כי משה עתיד להנהיג את ישראל אף "לעתיד לבוא"[11].

פטירתו

משה צופה על הארץ המובטחת
Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – ספר דברים, שירת האזינו, מינוי יהושע, ברכת משה, מות משה

טרם פטירתו כתב משה שירה וציווה:

ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם

משה גם כתב ספר תורה ונתנו לבני לוי להניחו בארון[12] לאחר נתינת ספר התורה נתן משה לשבטים את ברכתו. משה נפטר בגיל מאה ועשרים שנה, על סף הכניסה לארץ. נתאפשר לו רק לצפות על ארץ ישראל מרחוק, הוא עמד מעל פסגת הר נבו בארץ מואב. עם מות משה, נעלם מקום קבורתו, והתורה מספרת

ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה

.

על פי מסורת חז"ל, משה נולד ונפטר בז' באדר[13].

במדינת ישראל, אומץ יום פטירת משה ונקבע כיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע[דרושה הבהרה], בעקבות הסמליות בכך שמקום קבורתו לא נודע.

משפחתו

גיסיו: אלישבע בת עמינדב וכלב בן יפונה[14].

ילדיו

נכדיו
  בדברי הימים[15] מופיע כי שבואל בן גרשום בן משה היה נגיד על האוצרות של דוד המלך, עם זאת על פי חז"ל שבואל הוא יהונתן בן גרשום, וכונה שבואל על תקופה בחייו שחזר בתשובה,[16] אך בסופו חזר לרעתו.[17]

שמו של משה

התורה, בספר שמות, מספרת שבת פרעה קראה את שמו משה לאחר שגדל, מפני שהיא משתה (הוציאה) אותו מן היאור - "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ"[18].

בתלמוד בבלי[19] נאמר שהתורה רמזה לשמו משה עוד לפני קריאתו בשם זה על ידי בת פרעה, והוא מרומז בפסוק וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה[20]. "בשגם" בגימטריה "משה", וכפי הרמוז בפסוק שם "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" - כמספר שנותיו של משה[21]. המהרש"א[22] הוסיף טעם לשמו, על שם שהוא הוציא ומָשׇׁה את ישראל מן הים, על דרך הכתוב יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים[23], ועל כן נקרא משה ולא נמשה או משוי.

החזקוני והאברבנאל פירשו ששמו של משה ניתן לו במקור בעברית על ידי אמו, שגידלה אותו מלידתו ועד שגדל והוחזר לבת פרעה. כך כתב החזקוני: "ותקרא יוכבד את שמו משה ותאמר לה בת פרעה מהו לשון משה והגידה היא לה שהוא לשון המשכה ואז אמרה בת פרעה יפה קראתו כן כי מן המים משיתיהו. משה משוי אין כתיב כאן אלא משה לומר כשם שמשיתיהו כן יהיה הוא מושה אחרים פירוש יהיה מושה ישראל ממצרים".

שמו של "משה" בעברית מתאים לתפקידו כמי שמשה את ישראל ממצרים. במחקר המודרני, יש שראו בשם זה "מדרש שם" בלבד, כלומר נתינת הסבר שלאחר מעשה לשם, המביע את תפקידו זה של משה, ולא הסבר אטימולוגי מחקרי.

בתורה מסופר כי משה נולד חודשים או שנים לפני שבת פרעה העניקה לו את שמו ולא מוזכר איך קראו לו קודם לכן. עם זאת בחז"ל[24] ישנם דעות הסוברות שכוונת הפסוק ”וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא” (ספר שמות, פרק ב', פסוק ב') היא כי לאחר לידתו כבר קראו לו הוריו בשם "טוב" או "טוביה".

במדרש "ויקרא רבה" נדרש כי למשה היו לא פחות מעשרה שמות שונים (שמקור כל אחד מהם מובא במדרש), ואלה הם: ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח, טוביה, שמעיה בן נתנאל הסופר, הלוי (בן אביתר), משה[25].

האבן עזרא כותב ששמו של משה בשפת המצרים היה "מוניוס"[26].

אישיותו ומידותיו של משה רבינו

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קרינת פני משה

הרמב"ם, בעקבות חז"ל, קובע "שאין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור עשיר וענו", וכמקור לכך הוא מביא את דמותו של משה.

המדרש על משה הרועה והגדי מדגיש את האמפתיה והחמלה שגילה משה כלפי צאנו כתכונות שבגינן נבחר להנהיג את עם ישראל.

מאפיין בולט של משה הוא אומץ הלב והגבורה הנפשית. הוא מציל את העברי מיד הנוגש המצרי, ומציל את בנות יתרו מיד הרועים, ואחר כך הוא מתייצב כמעט לבדו לפני פרעה, המלך הגדול של מצרים ללא מורא[27], וגורם לו לשחרר את עם ישראל.

מאפיין בולט נוסף היא תכונת הענווה: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד- מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה"[28]. בתחילה הוא שואל "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי הוציא את בני ישראל מארץ מצרים", אך גם כאשר הוא מנהיג בפועל, בכל פעם שמחלוקת מנהיגותית מתעוררת בעם, כגון מחלוקת קורח ועדתו, הוא נופל בתפילה לפני ה' או פורש לאוהל ולא מנסה לכפות בכוח את דעתו.

בנוסף לכך, מתואר משה דווקא ככבד-פה: "כבד פה וכבד לשון אנכי"[29] "ואני ערל שפתיים"[30], ולכן אהרן אחיו ממונה להיות דוברו - "ואהרן אחיך יהיה נביאך"[31] היו שפירשו פסוקים אלו כקשיי דיבור וגמגום[32] והיו שפירשו זאת כקשיים בתחום הרטוריקה[33] או אי דיבור רהוט של השפה המצרית[34]. בכל אופן, בהמשך חייו של משה, מתגלה משה כנואם מחונן.

מנהיגותו של משה

ציור- משה ואהרון עם עשרת הדיברות

מהות נבואתו של משה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – נבואת משה רבינו

כאמור האמונה בנבואת משה רבנו היא העיקר השביעי בשלושה עשר עיקרים, הרמב"ם מסביר יסוד-אמונה זה כך: "שנאמין שהוא [משה רבנו] אביהם של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, כולם הם למטה ממנו במעלה והוא בחיר ה' מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג או ישיג כל אדם שנמצא ושימצא. ושמשה עליו השלום, הגיע לשיא ההתעלות מעל האנושות עד שהשיג המעלה המלאכית" (רמב"ם, הקדמה לפרק "חלק").

בתלמוד ובמדרש מכונה נבואת משה - "נבואת האספקלריה המאירה". נבואה, שדרכה, כמו בזכוכית שקופה, אפשר להביט ולראות את האור האלוקי ללא כל עכירות שכלית או נפשית. במדרש נאמר ש"פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה", בתיקוני זוהר מאפיין את נבואת משה כנבואה שמשית, לעומת נבואות שאר הנביאים שמאופיינים כנבואות ירחיות וכוכביות[35].

הרמב"ם ועוד חכמי ישראל נוספים, מייחדים את נבואתו של משה רבנו משאר הנביאים בתכונות מסוימות:

  • משה היה הקרוב ביותר אל ה' מכל נביא אחר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (דברים ל"ד)
  • משה בנבואתו ראה את הדברים כהווייתם ומהותם, מפני שנבואתו הייתה שכלית: "פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט" (במדבר י"ב, ח). לעומתו, יכולתם השכלית של שאר הנביאים להבין עניינים נשגבים הייתה מוגבלת, ולכן התנבאו בסמלים ובמשלים, שפרשנותם הייתה תלויה ב-"כוח המדמה" של הנביא.
  • נבואת משה נעשתה במצב של ערנות גמורה, לעומת כל הנביאים שהיו במצב של עילפון אקסטטי או שינה בחלום הלילה, "בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ" (שם, ו).
  • נבואת משה נעשתה בעודו עומד על רגליו בשלוה ואילו שאר הנביאים היו מזדעזעים ורוטטים כפי שכתוב בדניאל, "וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית, וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ" (דניאל, י, ח).
  • לנבואת משה הייתה הגבלה שכלית בלבד, בעוד שלשאר הנביאים היו הגבלות שכליות ומידותיות.
  • נבואת משה הייתה לפי רצונו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם משֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה ה' לָכֶם." (במדבר ט' ח'), ושאר הנבואות היו באופן אקראי לא לפי רצון הנביא, שניסה לעשות פעולות להגיע אל הנבואה, "וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-ה'." (מל"ב, ג:).
  • בסיום הנבואה משה נשאר ב"מקדש הפנימי" שלו ובמעמד רוחני, לעומת שאר הנביאים שחזרו לעסקיהם וענייניהם הרגילים, ולכן היה צריך לפרוש מאשתו.
  • נבואת משה כללה את החזון ואת דרכי המימוש המפורטים, ואילו שאר הנבואות עסקו בחזון כללי ובאידאות.

משה בתרבויות אומות העולם

משה בארכיאולוגיה

בשבר של מצבה[דרוש מקור] במוזיאון הבריטי ישנם סימנים לאירוע כיבוש אתיופיה על ידי משה. סיפורים אלה מתוארים בתורה שבעל פה במדרש ילקוט שמעוני (שמות קסח). כמו כן, החוקר יהושע מאיר גרינץ, מצטט טקסט מצרי קדום [דרושה הבהרה] על אדם שעמד לפני פרעה ובאופן נסי הפך החפץ שבידו לנחש, ושוב הרים את הנחש בידו וחזרה להיות חפץ.[36] והדבר מזכיר את הסיפור המקראי על משה, בספר שמות ז' 10.

מלבד זאת לא נמצאו לעת עתה שרידים ארכיאולוגיים מחייו של משה, כמו מחיי רוב האישים מתקופת הברונזה בעת העתיקה.

משה במסורת המוסלמית

כמו דמויות אחרות בתנ"ך, גם משה מוזכר בקוראן, שם הוא נקרא "מוסא". באסלאם נהוג שכל אדם שאלוקים מתגלה לו הוא נביא, ונהוג לחלוק לו כבוד גם אם אינו מוסלמי ועל כן הוא מכונה "נבי מוסא". למשה חשיבות רבה באסלאם - מלבד מוחמד, מוסא הוא הנביא המוזכר ביותר בקוראן, ורוב פרטי סיפורו של משה שמופיעים בתורה מופיעים גם בקוראן, החל בהטמנתו בתיבה ביאור וכלה בסיפור יציאת מצרים והמסע במדבר. אחת הפרשנויות הנפוצות באסלאם היא שמוסא היה סולל דרכו של מוחמד, שגם אליו נגלה אללה וכמו משה היה עבדו הנאמן ועשה כמצוותיו. בארץ ישראל היו נהוגות חגיגות נבי מוסא, שכללו עלייה לרגל לקברו (על פי מסורת מוסלמית מסוימת) מדי שנה באביב.

יצוגיו באמנות ובתרבות הנוצרית

כאחת הדמויות הבולטות ביותר בתנ"ך, משה היה בעולם הנוצרי נושא ליצירות אמנות רבות. לעיתים קרובות מוצג משה באמנות המערבית כשהוא נושא את לוחות הברית כשלראשו זוג קרניים. דוגמה בולטת לכך ניתן לראות למשל בפסלו של מיכלאנג'לו, "משה". ייצוג זה בא בעקבות פרשנות מעוותת של הנאמר בספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ט: "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו", שבתרגום הוולגטה, תורגם כאילו הכוונה היא לקרן כאיבר בגוף, ולא לקרן אור. ייצוגים מאוחרים יותר של משה באמנות, שנוצרו כאשר תרגומים מדויקים יותר[דרוש מקור] של התנ"ך החלו להיות נפוצים, הציגו פשרה עם ייצוג מסורתי זה של משה, על ידי כך שתיאורו אותו כששתי קרני אור בוקעות ממצחו, בדומה לקרניים.

בין יצירותיו של הצייר רמברנדט ציורו המפורסם "משה שובר את הלוחות", כשבציור מתוארות פניו של משה כועסות, כפי שניכר הדבר גם בפסלו של מיכלאנג'לו.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מחניים, גיליון קט"ו. מסכת על הנושא "משה רבנו", אייר תשכ"ז (1967)
  • משה חלמיש, חנה כשר, חנוך בן פזי (עורכים), משה אבי הנביאים - דמותו בראי ההגות לדורותיה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2010.
  • אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו- שאלות השעה באור המקרא, המקרא באור שאלות השעה, תל אביב, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002. עמ' 93-95.
  • בנימין אופנהיימר, הנבואה הקלאסית- התודעה הנבואית, ירושלים, מאגנס, תשס"א. עמ' 272-274.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על פי מדרש סדר עולם[דרוש מקור].
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קב עמוד א, ויקרא רבה, פרשה ל"א, פסקה ד', שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות בחירה.משנה תורה לרמב"ם, הלכות בחירה, פרק ו', הלכה י"א
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קא עמוד ב
  4. ^ הוא נולד שלש חדשים לפני הזמן וכך יכלו להצפינו במשך חודשים אלו
  5. ^ ישנן הצעות אחרות באשר למשמעות ומקור שמו. ראה בפרק "שמו של משה" בערך זה
  6. ^ מדרש רבה מובא שהיה בן 20 או בן 40,[דרוש מקור מלא] וישנן דעות נוספות.[דרוש מקור]
  7. ^ באמצעות שם השם
  8. ^ ראו: הערך: כושן, לכסיקון מקראי, עמ' 391; במדבר, פרק י"ב
  9. ^ הרב יעקב מדן, קורות משה עד יציאת מצרים באתר התנ"ך של מכללת הרצוג
  10. ^ רמב"ם, שמונה פרקים, עמ' קפב, הוצאת מוסד הרב קוק
  11. ^ דברים רבה פרשה ט
  12. ^ רש"י מביא מחלוקת היכן בארון זה היה מונח
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף לח עמוד א, תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף יב עמוד ב. ובילקוט שמעוני יהושע רמז טו, יש דעה שנפטר בז' באדר א', ויש דעה שנפטר בז' בשבט
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף יא עמוד א
  15. ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ו, פסוק כ"ד
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קי עמוד א. תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה ב'. ראו גם בספר גלגולי נשמות לרמ"ע מפאנו בערכו
  17. ^ ראה בגמרא, שם
  18. ^ ספר שמות, פרק ב', פסוק י'
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קלט עמוד ב
  20. ^ ספר בראשית, פרק ו', פסוק ג'
  21. ^ ספר דברים, פרק ל"א, פסוק ב'
  22. ^ על תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קלט עמוד ב
  23. ^ ספר תהילים, פרק י"ח, פסוק ז'
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף יב עמוד א.
  25. ^ ויקרא רבה א ג
  26. ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) נמצא פרמטר לא בשימוש "מפרש=".אבן עזרא על ספר שמות, פרק ב', פסוק י'.
  27. ^ "וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה" (שמות ה' א') ועיינו בפירוש רש"י שם
  28. ^ (במדבר, פרק י"ב 3)
  29. ^ שמות, פרק ד' 10
  30. ^ שמות פרק ו' 12
  31. ^ שמות, פרק ז' 1
  32. ^ רש"י, אבן עזרא ורמב"ן על שמות ד' 10
  33. ^ ספורנו: "לא קנתה לשון לימודים...וזה קרה לי בהיות כלי הדיבור שלי בלתי מוכנים"
  34. ^ רשב"ם: "איני בקיא בלשון מצרים בחיתוך הלשון כי בקטנותי ברחתי משם"
  35. ^ תיקוני זהר פב ב. ובדומה גם מפרש הראי"ה קוק, "פני משה כפני חמה שהיא היסוד האורי המקורי, ופני יהושע כפני לבנה שהיא היסוד ההסתעפותי" (עין איה על שבת יב יא)
  36. ^ מספרות מצרים העתיקה, ירושלים תשל"ה, עמ' 78-88


Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0