אחוזת ילדים (חיפה)

"אחוזת ילדים"

שער הכניסה
מוסד חינוכי
השתייכות	ויצו
תקופת הפעילות	1941–הווה (כ־85 שנים)
מייסדים	בנימין יונס
שכבות לימוד	ה-יב'
בעלי תפקידים
באחריות	ויצו
תלמידים
	כ-100
מיקום
מיקום	חיפה
קואורדינטות	32°46′56″N 34°59′21″E
https://ayhaifa.com/
(למפת חיפה מוגדלת)   אחוזת ילדים (למפת חיפה רגילה)   אחוזת ילדים

"אחוזת ילדים" היא מוסד חינוכי ופנימייה של ויצו שנמצא על הכרמל בחיפה. נוסד ב-1941 על ידי בנימין יונס עבור יתומי אסון הפאטריה אך בהמשך נקלטו במקום ילדים חסרי בית או כאלו שהוצאו מבתיהם. המוסד פעיל מאז היווסדו ועד היום כשבממוצע מתחנכים בו כמאה תלמידים.

ההיסטוריה של הפנימייה

"קייטנת" ויצו

המבנה, בו נוסדה לימים "אחוזת ילדים", נבנה בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 על רכס הכרמל על מגרש בשטח של כ-13 דונם. המבנה היה בבעלות גדליהו וילבושביץ, מבעלי בית החרושת שמן, ונקרא על שם אימו, שרה וילבושביץ. ב-1933 תרם וילבושביץ את המבנה לויצו שהשתמשה בו לקייטנות קיץ כשבשאר השנה עמד מוזנח. התורם התנה את התרומה בכך שהמוסד ייקרא "הקייטנה הארצית על שם שרה וילבושביץ".

אסון הפאטריה

בשלהי 1940, תקופת המנדט הבריטי, התכוונו הבריטים לגרש מעפילים למאוריציוס. כאוניית גירוש נבחרה הפאטריה והבריטים העלו את המגורשים אליה. כדי לעכב את הגירוש הטמין ארגון ההגנה פצצה באונייה, בעת שזו עגנה בנמל חיפה, במטרה לגרום לה נזק קל. הפצצה התפוצצה ב-25 בנובמבר 1940 ובניגוד למתוכנן פערה חור גדול בדופן הספינה שגרם לטביעתה המהירה. באסון נספו כ-250 מעפילים.

בעקבות האסון נותרו ילדים רבים ללא הורים והיה צורך לטפל בהם מיידית. ויצו לקחה עליהם אחריות והעבירה אותם תחילה ל"מעון עולים" על הכרמל ובהמשך למבנה על הכרמל שתרם וילבושביץ. לניהול המוסד הוזעק בנימין יונס שהיה, באותה עת, מדריך בכפר הילדים מאיר שפיה. יונס פעל להפוך את המקום ממקום לטיפול בילדים למוסד חינוכי שנועד להיות בית חם לניצולים הדואג לכל מחסורם ומעניק לה טיפול גופני ונפשי. לשם כך גויס צוות חינוכי וטיפולי שעבד וגר במוסד. בבית ובקרקעות מסביבו שלטה העזובה וחלק מחיי היום יום של הילדים במקום, בשנים הראשונות, היה "להפריח את השממה" על ידי סיקול אבנים ונטיעת עצים וצמחים.

הרחבת המוסד

במהרה הפך המקום כתובת לקליטת ילדים במצוקה וגורמים כמו עליית הנוער, לשכות הרווחה ואחרים הפנו לשם ילדים. בין השאר נקלטו במקום ילדיהם של מגויסי הבריגדה היהודית, ילדים פליטי שואה, ילדי מעברות ועוד. עד 1960 התחנכו במקום כ-1,500 חניכים כשעיקר התמיכה הכספית הגיעה מסניף ויצו באוסטרליה. נציגת ויצו ומחזיקת תיק הרווחה בעיריית חיפה, רחל כהן-כגן, אימצה את המוסד וכמי שגרה בקרבת מקום נהגה לבקר בו תכופות. היא גייסה את ידידה, הארכיטקט יוחנן רטנר, לתכנן את חדר האוכל של הפנימיה, ששימש גם לצורך אירועים, חגיגות וקונצרטים.

הילדים עצמם בחרו לקרוא למוסד החדש בשם "אחוזת ילדים".

המעבר ל"שוליאות"

מתחילת העליות נפוצה השיטה של הכשרה מקצועית במוסדות חינוך כשלצד לימודים עיוניים הוכשרו חניכי המוסדות בעבודה מעשית ובעיקר בעבודת האדמה והחקלאות. מיקומה של "אחוזת ילדים" על רכס הכרמל, ללא אדמה חקלאית ברת עיבוד, ולאור הקרבה למפעלים, תעשייה וחרושת עודדו חידוש חינוכי, ה"שוליאות". הרעיון היה לשלב לימודי יסוד עיוניים עם הכשרה מקצועית כדי להכשיר ולהכין את החניכים ליציאה לעבודה.

ב-1953 נסע יונס להשתלמות של האו"ם שעסקה בשוליאות של נערות ונערים. פרקטיקה זו הייתה מקובלת באירופה המערבית ובסקנדינביה שם הכשירו מפעלים ובעלי מלאכה בני נוער במקצועות שונים במטרה לשלבם בתעשייה. השתלמות זו הביאה את יונס למחשבה ליישם מודל זה גם בפנימיית "אחוזת ילדים" ולשם כך רתם את אורט ואת הטכניון לפרויקט. המסלול יועד לילדים בכיתות ט' עד יב' שנשלחו לעבוד במפעלים ובתי מלאכה בחיפה וסביבתה ובשעות הערב למדו 'בתיכון ערב' שהתקיים במוסד בניהולו של אהרון בורשטיין ולימדו בו בעיקר סטודנטים מהטכניון. שכרם של אותם תלמידים הועבר בשנתיים הראשונות לפנימייה למימון הוצאות החיים שלהם ובשנה השלישית הפך השכר לחיסכון לילדים.

ב-1961 נחנך במוסד בניין חדש, בתרומת נשות ויצו אוסטרליה, שנועד לשכן את חניכי המוסד והשוליות. מאז, הוקמו בשטח הפנימייה גם בית ספר, בית תרבות ומתקני התעמלות וספורט.

המאה ה-21

ב-1999, החליטו הנהלת המוסד, נשיאת ויצו, משרד הרווחה (בשיתוף משרדי הבריאות והחינוך) לשנות את אופי "אחוזת ילדים" ולהוסיף פנימייה טיפולית לקליטת נוער עם בעיות התנהגותיות וכאלו לאחר אשפוזים במוסדות פסיכיאטריים בעלי בעיות התנהגות על רקע נפשי, ריגשי וסביבתי.

ב-2009 קיבלה הפנימיה, דרך האפוטרופוס הכללי, חלק מעיזבונה של הילדה מאירהוף ששימש לבניית "בית הילדה". בית חדש זה איפשר לקלוט חניכים צעירים בגילאי 8-12. מאחר שהמוסד משרת תלמידים בגילאי חטיבת ביניים ותיכון, התלמידים הצעירים לומדים בבתי ספר לחינוך מיוחד מחוץ לפנימיה.

במשך השנים גדל הלחץ ממשרד הרווחה לקלוט בפנימייה לאחר אשפוז כך שבסופו של דבר הוסבה הפנימייה לטיפול בבני נוער כאלו בלבד.

ב-2024 חולקו 80 חניכי אחוזת ילדים לשתי פנימיות של 40 חניכים (פנימיה אחת לבנות ולילדים הצעירים, והפנימיה השנייה לבנים בגילאי 12-18).

ב"אחוזת ילדים" פועלים כיום חטיבת ביניים ותיכון המאפשרים לחניכים השגת בגרות מלאה וזאת לצד לימודים עמלניים. במקום פועלת תחנה לשירות טיפולי הכולל אחות, פסיכיאטר, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומטפלים שונים בתחומי אמנות, מוזיקה, בעלי חיים ועוד. במקום קיימים, בנוסף, מגרש ספורט, חדר כושר, חדרי מוזיקה, קונדיטוריה, סדנת ספרות וחדרי מלאכה, חממה טיפולית, פינת חי ועוד.

מטרתו של המוסד להחזיר את החניכים תפקוד נורמטיבי בחברה הכולל גיוס לצה"ל ולשרות לאומי.

הצוות כולל בוגרי תיכון הפועלים במסגרת שנת שירות.

מבני הפנימייה מוגדרים כאתר מורשת מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

פרסים

• פרס חינוך מחוזי בשנת 2021

מנהלי המוסד

את "אחוזת הילדים" ייסד בנימין יונס ב-1941. יונס ומשפחתו גרו במוסד וב-1973 פרש לגמלאות. אחריו ניהל את המקום אהרן עפרוני. החל מ-2005 ניהל את המקום יוסי סרגוסי עד פרישתו לגמלאות בשלהי 2024.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אחוזת ילדים בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אחוזת ילדים
• בנימין יונס כמשל, באתר "ארגון היקים"
• ד"ר ח. פלקנשטיין, באחוזת ילדים של "ויצו" בהדר הכרמל, הבוקר, 30 בספטמבר 1949
• שלמה שחורי, מכללה על הכרמל, דבר, 4 באוקטובר 1972
• אחוזת ילדים, הגה, 20 במרץ 1947
• חנוכת בית חדש ב"אחוזת ילדים", מוסד לילדים של ויצו בחיפה, 1947, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אחוזת ילדים (חיפה)43103979Q138750951