גדליהו וילבושביץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


האחים וילבושביץ
בית איתין, אשר תוכנן ונבנה על ידי גדליהו וילבושביץ

גדליהו וִילבּוּשֶביץ (א' באדר תרכ"ה, פברואר 1865ד' באלול תש"ג, 4 בספטמבר 1943) היה מהנדס ואדריכל, מחלוצי התעשייה והבנייה העברית בארץ ישראל, חבר בתנועת חובבי ציון. איש חיפה.

נולד באחוזת לוסוסנה, בסמוך לעיר גרודנו שברוסיה הלבנה למשפחה יהודית בעלת אמצעים. אביו, זאב, היה בעל טחנת קמח. גדליהו הוכשר כמהנדס בניין בבית הספר הטכני הגבוה בברלין (כיום Technische Hochschule Berlin). אחותו הצעירה הייתה הפעילה הציונית מניה שוחט.

נישא לצילה (לבית בורדו) ועלה ארצה בשנת 1892, במסגרת העלייה הראשונה. בשנת 1895 חזר לרוסיה ורכש מפעל מכונות ליציקת ברזל ליד העיר מינסק. ב-1903 יסד את "החברה לפיתוח תעשיות בארץ ישראל", ובאמצעותה גייס כספים להקמת מפעלי תעשייה כבדה. עם חזרתו לארץ, בשנת 1912, הקים את בית החרושת הראשון ליציקת ברזל בארץ ישראל. בנוסף הקים יחד עם ליאון שטיין מפעל אשר ייצר ציוד לקידוח ומתקנים לשאיבת מים מבארות. כן סייע לאחיו נחום וילבוש בהקמת בית החרושת למלט "נשר", בבניינו גם עסק כאדריכל ומהנדס.

כמהנדס בניין עסק בבניית מבנה הטכניון ובית הספר הריאלי בחיפה לפי תוכניתו של האדריכל אלכסנדר ברוולד. הוא גם תכנן ובנה את בית איתין, אשר נמצא בסמוך לטכניון הישן[1].

בשנת 1915 הוזמן על ידי השלטונות העות'מאנים לתכנן את הקמתה של "שדרות ירושלים" ביפו שנקראו אז בשם: "שדרות ג'מאל פשה" על שמו של המושל הטורקי של ארץ ישראל ושל סוריה באותה התקופה "ג'מאל פשה". בתקופת מלחמת העולם הראשונה גויס ושירת כמהנדס הראשי של מפקדת הצבא העות'מאני בדמשק. עקב קשריו ההדוקים עם אהרון אהרונסון ואבשלום פיינברג (שהיה אחי גיסתו) לא מן הנמנע שפעל שם גם כסוכן מחתרת ניל"י. לפי דוד סיטון, הוא פעל בתקופה זו אצל ידידו ג'מאל פשה והשפיע עליו לבטל פסקי דין מוות שהוצאו כנגד ראשי היישוב[2].

ב-1919 השתתף יחד עם אחיו נחום ומשה וילבושביץ ומשקיעים נוספים בהקמת בית החרושת "שמן" ואף בנה את המבנה הנאה בו שכן המפעל לחוף ימה של חיפה (כיום משמש המבנה את מוזיאון תעשיית השמן). הוא גם שימש כמנהל שותף ב"שמן" יחד עם אחיו.

קברו של גדליהו וילבושביץ בבית העלמין היהודי הישן של חיפה

בין מפעלי הבנייה של גדליהו וילבושביץ בחיפה ניתן לציין את מבני חברת החשמל, תחנת הרכבת חיפה מרכז, המבנה הישן בבית החולים בני ציון ועוד.

גדליהו וילבושביץ עסק גם בהדרכה ובהוראה במקצועות הבניין, בכלל זה בטכניון. הוא נפטר ב-4 בספטמבר 1943 ונטמן בבית העלמין היהודי הישן של חיפה, לא הרחק משמואל יוסף פבזנר ואשתו ומבנו סשה-אלכסנדר. על שמו רחוב בחיפה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עורכים: מרדכי נאור ויוסי בן-ארצי (1989). חיפה בהתפתחותה, 1918 - 1948: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר. הוצאת יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה.
  2. ^ דוד סיטון, קהילת יהודי דמשק, בתוך: מחניים, קי"ד, אדר תשכ"ז, עמ' כח.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24013039גדליהו וילבושביץ