אחמד זיידאבאדי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אחמד זיידאבאדי (בפרסית: احمد زیدابادی; באנגלית: Ahmad Zeidabadi). נולד ב-31 באוגוסט 1965, במחוז כראמן שבדרום מזרח איראן. הוא עיתונאי, סופר, פרופסור למדעי המדינה, מומחה ליחסי איראן-ישראל ופעיל פוליטי איראני. הוא מזוהה עם התנועה הרפורמית האיראנית ונעצר מספר פעמים בשל התבטאויותיו כעיתונאי. במהלך שהותו בכלא, זיידאבאדי זכה בשני פרסים בינלאומיים: "פרס עט הזהב לחופש לשנת 2010״ ו-״פרס גויירמו קאנו לחופש העיתונות העולמי לשנת 201פרס גויירמו קאנו (אנ')״.[1][2]
קורות חיים
אחמד זיידאבאדי נולד במחוז קרמן בדרום מזרח איראן ב-31 באוגוסט 1965.[1] הוא למד באוניברסיטת טהרן שם סיים דוקטורט ביחסים בינלאומיים. נושא עבודת הדוקטורט שלו שבהמשך פרסם כספר היה ״דת וממשל בישראל״, שהפך אותו למומחה בנושא ישראל והמזרח התיכון.
הוא נשוי למדיה מוחמדי, שהוריה היו אסירים פוליטיים בשל התבטאויותיהם נגד המלך האחרון של איראן, מוחמד רזא. לזוג שלושה ילדים: פרהאם, פרסה ופּויה, והם מתגוררים בטהרן. במהלך מעצרו בשנת 2009, מדיה הורשתה לבקר אותו לראשונה בכלא אווין ב-17 באוגוסט, כחודשיים לאחר מעצרו, ולאחר מכן, פגשה אותו עוד פעם אחת בלבד, בחודש ספטמבר, שם סיפר לה כי עינו אותו במהלך חקירה. שווי הנקי מוערך כיום בכ-5 מיליון דולרים.[2] [3]
קריירה עיתונאית ואקטיביזם
זיידאבאדי התחיל את קריירת העיתונות שלו בעיתון הלאומי Ettela’at בשנת 1989. בשנת 1992, כשגולאם-חוסיין קרבסשי, שהיה אז ראש העיר הרפורמי של טהרן הקים את Hamshari (העיתון הראשון באיראן שהודפס בצבע) הוא עזב את Ettela’at והצטרף אליו. באותו הזמן הוא כתב גם למגזין החודשי Iran-e farda וערך את העיתון Azad לכמה חודשים בין 1999–2000. בשנת 1997, הוא הפך להיות אחד מהעיתונאים הפרה-רפורמים הכי מכובדים וידועים באיראן. במהלך השנים, הוא נעצר פעמים רבות בשל דעותיו המתנגדות למשטר האיראני והזדהותו עם הזרם הרפורמי.[1]
ב-2000, אנשי ממשל אנטי-רפורמים ניסו לסגור עיתונים רפורמים ובמסגרת זו זיידאבאדי, שהיה אחמד מהעיתונאים הרפורמים הידועים ביותר, זומן לראשונה למשפט, ולאחר שאיחר להתייצב בבית המשפט הוא נעצר. לאחר ששוחרר, הוא המשיך לכתוב מנקודת מבטו הרפורמית: באפריל 2007, הוא כתב מכתב למנהיג העליון האיראני עלי ח׳אמנאי בו שאל אותו מדוע אסור להביע ביקורת כלפי המנהיג ומדוע האזרחים האיראנים חייבים להחזיק באותן דעות כמו המנהיג בנוגע לתוכנית הגרעין באיראן. [1][2]
ב-2009 נעצר זיידאבאדי על רקע הבחירות לנשיאות איראן ביוני של אותה שנה: בחודשים שלפני הבחירות הוא ניסה לשכנע את מוחמד ח׳אתמי, נשיא איראן לשעבר, לא לרוץ שוב לנשיאות בטענה שהוא דמות תרבותית ולא פוליטית שלא מסוגל להנהיג מדינה מסובכת כמו איראן, ותמך במתמודד רפורמי אחר, עבדאללה נורי. כמעט מיד לאחר הבחירות הוא נעצר בטענה שניסה להוביל ״מהפכה רכה״.[1][2][4]
מעצרים
זיידאבאדי נעצר לראשונה ב-28 ביולי שנת 2000 לאחר שלפי התובע האיראני סעיד מורתווזי, הוא סירב להתייצב בבית המשפט לאחר שזומן. הוא שהה חודשיים בבידוד עד שהועבר למחלקה עם סוחרי סמים וגנבים, ומשם עבר למחלקת "Amuzeshga": חינוך מחדש. בהמשך גם שהה זמן מה ב"כלא 59", בו מתעללים באסירים בחומרה. הוא שבת רעב ל-12 ימים כדי למחות על תנאי המעצר שלו, ולבסוף שוחרר ב-28 בפברואר 2001. ב-13 במרץ 2001 נעצר שוב בעקבות גל מעצרים של פעילים רפורמים אך נשיא הפרלמנט האיראני, מהדי כרובי, שילם עבורו ערבות של 70,000 דולר ודאג לשחרורו. בשנת 2003 הוא נידון ל-23 חודשי מאסר שבהמשך קוצרו ל-13 חודשים בשל ״תעמולה נגד הרפובליקה האיסלאמית, דעה פומבית מטרידה ופעילות נגד הבטיחות הלאומית״, בנוסף, נאסר עליו להשתתף באירועים פומביים ולכתוב כעיתונאי לחמש שנים.[1][2]
המכתב הפומבי שכתב ב-2007 הוא אחת מהסיבות שבגללן נידון לשש שנות מאסר ב-21 ביוני 2009. בכלא התעללו ועינו אותו רבות כדי שיסכים להתנצל על המכתב שכתב לח׳אמנאי, ועל כך שפנה אליו כ״מנהיג״ במקום ״מנהיג עליון״. גם הקשר שלו למועמד הרפורמי לנשיאות לשעבר כרובי, שהיה באותו הזמן במעצר בית, גרם לכליאתו. הוא הוחזק בבידוד 141 ימים, ואשתו סיפרה כי הבידוד והשקט שהוחזק בו השפיע עליו עד כדי כך ש״הוא רצה להתאבד״. לאחר התקופה בבידוד, הוא הועבר למחלקה עם אסירים נוספים בבית הכלא אווין, עד שבפברואר 2010 עבר לבית הכלא גוהרדשט שנמצא בעיר כרג׳ שליד טהראן. ב-21 במאי 2015, יומיים לפני שהיה אמור להשתחרר מהכלא, הוגלה לעיר גונבאד שנמצאת בצפון מזרח איראן וב-23 ביולי 2015, כשביקר את משפחתו בטהרן, שוחרר לאחר שקיבל שיחת טלפון מהרשויות שהוא לא נדרש לחזור לגונבד.[1][2][4]
גינוי מעשי הטרור של חמאס
עם פרוץ מתקפת הפתע של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, הוא הביע ביקורת על איראנים שחגגו את המתקפה של חמאס על תושבי ישראל. מתוך עמוד הטלגרם שלו:
״אף אדם רציונלי לא חוגג תוצאה של משחק שרחוק מלהסתיים. התחרות בין ישראל וחמאס בשלביה המוקדמים, ומתקפה משפילה על ישראל לא שווה לניצחון״.
לזיידאבאדי מאז ומתמיד היו דעות מנוגדות ממנהיגיה הקיצוניים של איראן בנוגע לישראל ותפקידה במזרח התיכון. [5]
פרסים
במהלך שהותו בכלא, הוא זכה בשני פרסים בינלאומיים. ב־17 דצמבר 2009, הודיעו לו על זכייתו ב״פרס עט הזהב לחופש לשנת 2010״ מטעם ארגון העיתונאים העולמי. הפרס מכיר בפעילות היוצאת מן הכלל, של כתיבה ומעשים פעילים, של אדם אחד, ארגון או קבוצה של אנשים שפועלים למען חופש העיתונות.[1][2][6] [7]
ב-2011, נבחר לזכות ב״פרס גויירמו קאנו לחופש העיתונות העולמי לשנת 2011״ של ארגון האומות המאוחדות. הוא נבחר על ידי חבר שופטים של 12 מומחי עיתונות מרחבי העולם. נשיאת השופטים, דיאנה סנגהור, אמרה על הבחירה בזיידאבאדי:
״הפרס מביע הוקרה כלפי האומץ יוצא הדופן שלו, התנגדות למשטר, מחויבות לחופש הביטוי, דמוקרטיה, זכויות אדם, סובלנות ואנושיות. חוץ ממנו, הפרס הכספי יוענק גם למספר עיתונאים איראנים שנמצאים במעצר כרגע״.[6]
הפרס נוצר על ידי ארגון ארגון האומות המאוחדות ב-1997 כדי להוקיר את עבודתם של אנשים או ארגונים אשר מקדמים את חופש הביטוי, במיוחד אם הפעילות הזו מסכנת את חייהם. הזוכים מקבלים פרס כספי בסך 25,000$.[6]
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 אחמד זיידאבאדי, באתר Journalism is not a Crime, 12 ביוני 2020
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Muhammad Sahimi and Dan Geist, Jailed Iranian Journalist Ahmad Zeidabadi Wins World Press Freedom Prize, PBS, 7 באפריל 2011
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים , Iran Election Contested, Repression Compounded, Amnesty, 2009, עמ' 44 - ^ 4.0 4.1 Iranian Activist Sentenced Again For 2009 Presidential Campaign Speeches, rferl, 26 ביולי 2023
- ^ Iranian opposition groups divided over Israel's new war on Gaza, The New Arab, 16 באוקטובר 2023
- ^ 6.0 6.1 6.2 Imprisoned Iranian reporter wins UN prize for press freedom, United Nations, 7 באפריל 2011
- ^ Imprisoned Iranian Journalist Awarded Golden Pen Of Freedom, World Association of News Publishers, 17 בדצמבר 2009
