איגור רודיונוב
 | |||||||
| איגור רודיונוב בביקורו בפנטגון, מאי 1997 | |||||||
| לידה |
1 בדצמבר 1936 מחוז סרטוב, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
19 בדצמבר 2014 (בגיל 78) מוסקבה, רוסיה | ||||||
| שם מלא | איגור ניקולאייביץ' רודיונוב | ||||||
| מדינה | רוסיה | ||||||
| מקום קבורה | בית העלמין הצבאי הפדרלי לזכר הנופלים | ||||||
| מפלגה |
התנועה לתמיכה בצבא (1997 - 2002) המפלגה הלאומית הפטריוטית (2002 - 2007) המולדת (2003 - 2006) רוסיה הוגנת (2006 - 2014) | ||||||
| בת זוג | לודמילה רודיונובה | ||||||
| |||||||
| |||||||
איגור ניקולאייביץ' רודיונוב (ברוסית: Игорь Николаевич Родионов; 1 בדצמבר 1936 – 19 בדצמבר 2014) היה גנרל רוסי, שר ההגנה (מה-17 ביולי 1996 עד 23 במאי 1997) וחבר הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית (מ-18 בינואר 2000 עד 16 בנובמבר 2007).[1].
ביוגרפיה
רודיונוב נולד בדצמבר 1936 בכפר קוראקינו במחוז פנזה (אז חבל סרדובסקי). שם אביו היה ניקולאי איבנוביץ' רודיונוב. בילדוותו נהג איגור רדודיונוב לנגן באקורדיון. את השכלתו הצבאית קיבל במכללת התותחנים במחוז אוריול. ביוני 1970 השלים לימודיו באקדמיה הצבאית של כוחות השריון ע"ש מרשל מלינובסקי ואר כך סיים בהצטיינות את לימודיו במכללה הצבאית של המטה הכללי ע"ש קלים וורושילוב.
רודיונוב שירת כקצין בצבא האדום בצ'כוסלובקיה, גרמניה ובמזרח הרחוק הרוסי בגדוד הרובאים הממוכן, שירת בחטיבת הרובאים מספר 24 במחוז הצבאי הקרפטי בשנים 1970-1973 ובנוסף פיקד על חטיבת הרובאים ה-17 ועל הארמייה החמישית במחוז המזרח הרחוק בשנים 1983-1985. נטל חלק בלחימה באפגניסטן כשפיקד על הארמייה ה-40 בשנים 1986-1988 ומונה לפקד על המחוז הצבאי של טרנס-קווקז. רודיונוב היה מהאחראיים לדיכוי ההפגנות שפרצו באפריל 1989 בטביליסי, שבמהלכן נהרגו 19 איש ומאות אחרים נפצעו. זמן קצר לאחר מכן הוא פוטר מתפקידו והועבר לאקדמיה של המטה הכללי
בין השנים 1989 ל-1996, היה רודיונוב חבר פרלמנט ופיקד על האקדמיה הצבאית של המטה הכללי.
ב-1996, לאחר שבוריס ילצין, נשיא רוסיה, פיטר את פאבל גראצ'ב מתפקיד שר ההגנה, מונה רודיונוב להחליפו. בזמן כהונתו בתפקיד, הוא ניסה לערוך רפורמות צבאיות והסתמך על ההשקפה לפיה צבא רוסיה מיועד להמשיך את מורשת הצבא של ברית המועצות. בסופו של דבר פוטר רודיונוב מתפקיד שר ההגנה לאחר שכשל להוביל רפורמות של ממש בעידן של משבר כלכלי. הסיבות לפיטוריו כללו בין היתר את סירובו לאפשר פיקוח אזרחי על הצבא, כמו גם התעקשותו להגדיל את התקציב הצבאי חרף הידלדלות הקופה הציבורית.
בשנת 1999 נבחר רודיונוב לפרלמנט הרוסי מטעם מפלגת המולדת והיה חבר הוועדה לבטחון לאומי ויו"ר האיגוד המקצועי של אנשי הצבא עד למותו בדצמבר 2014. הוא נקבר בבית העלמין הצבאי הפדרלי לזכר הנופלים.
קישורים חיצוניים
- U.S. Army Foreign Military Studies Office, Rodionov: A Military Biography
- Person Page at NUPI Centere for Russian Studies (note: NUPI says Rodionov commanded the Transbaikal Military District in 85–86, but this is disapproved by Feskov et al.'s list of District commanders.)
- Duma Deputy Biographies at US-Russian Business Council
הערות שוליים
- ^ "Скончался бывший министр обороны России Игорь Родионов" (ברוסית). Echo of Moscow. 20 בדצמבר 2014. נבדק ב-20 בדצמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה)
| הקודם: גנרל הצבא פאבל גרצ'וב |
שר ההגנה של רוסיה  17 ביולי 1996 - 23 במאי 1997 |
הבא: איגור סרגייב |