איוב ח'אן
 | |||||
| ח'אן, 22 בינואר 1961 | |||||
| לידה |
14 במאי 1907 רהאנה, הראג' הבריטי  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
19 באפריל 1974 (בגיל 66) אסלאמאבאד, פקיסטן  | ||||
| שם מלא | מוחמד איוב ח'אן | ||||
| מדינה | פקיסטן | ||||
| השכלה | המכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט | ||||
| עיסוק | איש צבא, פוליטיקאי | ||||
| מפלגה | הליגה המוסלמית של פקיסטן | ||||
| |||||
מוחמד איוב ח'אן (באורדו: محمد ایوب خان; 14 במאי 1907 - 19 באפריל 1974) היה פוליטיקאי וגנרל צבאי פקיסטני שכיהן כנשיא פקיסטן השני מ-1958 עד שנאלץ להתפטר בעקבות התקוממות עממית במזרח-פקיסטן ב-1969. הוא ייזכר מאחר שהיה הראשון והיחיד שמינה את עצמו לפילדמרשל, ובשל היותו השליט הצבאי הראשון של פקיסטן שנטל על עצמו את הנשיאות בכפייה בעקבות גלותו של הנשיא איסכנדר מירזא כאשר האחרון הטיל ממשל צבאי נגד ממשלתו של פארוז ח'אן נון בשנת 1958.
ביוגרפיה
איוב ח'אן נולד ב-14 במאי 1907 ברהאנה, כפר באזור מחוז ח'ייבר פח'טונח'ווה[1][2]. מוצאו במקור משבט הטרין (ترین)[3][4], שבט הפתאנים שהשתרע באזור האזארה.
הוא היה בנו הראשון של אשתו השנייה של מיר דאד, ריסאלדאר מייג'ור בגדוד פרשים של צבא הודו הבריטית. הוא למד בבית ספר בסרי סאלח, שנמצא במרחק של כ-4 ק"מ מכפרו. הוא המשיך ללמוד בקולג' ותוך כדי המשך הלימודים שם, הוא התקבל למכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט בהמלצת הגנרל אנדרו סקין. הוא לא השלים את לימודי התואר ויצא לבריטניה הגדולה. ח'אן דבר אורדו, אנגלית ופשטו.
לאחר שלמד במכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט, ח'אן לחם במלחמת העולם השנייה כקולונל בצבא הודו הבריטית. הוא בחר להשתייך לעם הפקיסטני והצטרף לכוחות המזוינים שלהם עם ייסודה של פקיסטן לאחר חלוקת הודו ב-1947. הוא כיהן כראש מטה הפיקוד המזרחי הפקיסטני במזרח-בנגל והיה למפקד הצבא הילידי הראשון של פקיסטן, לאחר שב-1951 ראש הממשלה דאז ליקאת עלי ח'אן ביצע קידום שנוי במחלוקת לכמה קצינים בכירים[5]. בשנים 1953-1955 שירת בממשלה האזרחית כשר ההגנה ושר הפנים, ותמך בהחלטתו של איסקנדר מירזה להטיל ממשל צבאי נגד ממשלתו של ראש הממשלה פארוז ח'אן נון ב-1958[6]. כעבור שבועיים הוא השתלט על הנשיאות מידיו של מירזה לאחר התמוטטות היחסים האזרחיים-צבאיים בין הצבא בין לנשיא[7].
לאחר מינויו של הגנרל מוסה חאן לראש צבא ב-1958, מדיניותו נטתה לכיוון עם ארצות הברית, אשר באה לידי ביטוי בהקצאת הגישה האמריקנית למתקנים צבאיים בתוך פקיסטן, בדגש על בסיס חיל האוויר מחוץ לפשאוור, ממנו יצא מטוס הריגול U-2 לברית המועצות. היחסים עם הרפובליקה העממית של סין השכנה התחזקו אך היחסים עם ברית המועצות ועם הודו התדרדרו ב-1962 וב-1965 בהתאמה. נשיאותו ידעה את המלחמה עם הודו ב-1965, שהסתיימה עם התערבות ברית המועצות, אשר סייעה לחתור להסכם בין שתי המדינות. בחזית הפנימית, הובלה מדיניות ההפרטה והתיעוש, שהפכה את כלכלת המדינה לאחת מהמשקים הגדולים ביותר באסיה. במהלך כהונתו נבנו מספר תשתיות, שכללו השלמת תחנות הידרואלקטריות, סכרים ומאגרי מים, והגהת תוכנית חלל תוך צמצום ההרתעה הגרעינית.
ב-1965 נכנס איוב ח'אן למירוץ לנשיאות כמועמדה של הליגה המוסלמית של פקיסטן מול פאטימה ג'ינה הפופולרית והלא-מפלגתית, ונבחר מחדש לכהונה שנייה. הוא ניצב בפני טענות בדבר הונאות אלקטורליות נרחבות, רציחות פוליטיות מוסמכות בקראצ'י, ופוליטיקה רבה בהסכם השלום הלא פופולרי עם הודו, אשר פקיסטנים רבים ראו בו פשרה מביכה. ב-1967, הוא איבד מתמיכתו כאשר ההפגנות ברחבי המדינה בהנהגת זולפיקר עלי בהוטו תפסו תאוצה והובילו לעליית מחירי המזון ומוצרי הצריכה, ונסק בצורה דרמטית עם ההתקוממות העממית במזרח פקיסטן בשנת 1969. הוא נאלץ להתפטר כדי למנוע עוד מחאות. הוא נלחם למשך זמן קצר במחלה ומת בשנת 1974.
מורשתו נותרה מעורבת. מיוחסים לו תנופה כלכלית מדומה ומה שתומכיו מכנים "עשור ההתפתחות", אך נמתחה עליו ביקורת על תחילתה של החדירה הראשונה של סוכנויות המודיעין לפוליטיקה הלאומית, ריכוז עושר באוליגרכים מושחתים, ומאוחר יותר פירוק אחדותה של האומה שהביאה להיווסדה של בנגלדש[8][9].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Muhammad Ayub Khan
- ^ Conflict between India and Pakistan: An Encyclopedia
- ^ Where pragmatism holds sway
- ^ Forming the govt : PML-N seeks Haripur tehsil triumph through bloodlines
- ^ Ayub Khan in US Country Studies, מחלקת המדינה של ארצות הברית
- ^ Ouster of President Iskander Mirza
- ^ Field Marshal Ayub Khan Becomes President
- ^ Martial Law Under Field Marshal Ayub Khan
- ^ What they never tell us about Ayub Khan's regime
