איחוד הרפובליקות הערביות
| |||
| היסטוריה | |||
|---|---|---|---|
| הקמה | |||
| הקמה | 1 בספטמבר 1972 | ||
| פירוק | |||
| פירוק | 17 בנובמבר 1977 | ||
| ישות קודמת |
 לוב הרפובליקה הערבית הסורית מצרים | ||
| ישות יורשת |
 מצרים לוב סוריה | ||
| שליטים בולטים |
גמאל עבד אל נאצר מועמר אל קדאפי | ||
.svg)
.svg)
איחוד הרפובליקות הערביות (בערבית: اتحاد الجمهوريات العربية) היה ניסיון לא מוצלח של מועמר קדאפי למזג את לוב, מצרים וסוריה למדינה ערבית מאוחדת. למרות שהקמת האיחוד אושרה אושר במשאלי עם בכל מדינה ב-1 בספטמבר 1971,[1] שלוש המדינות לא הסכימו על התנאים הספציפיים של האיחוד. הפדרציה התקיימה בין 1 בינואר 1972 ל-19 בנובמבר 1977.
היסטוריה
בשנת 1969 תפסו קציני צבא ערבים לאומנים בראשות מועמר קדאפי את השלטון בלוב. ההשפעה האידאולוגית של נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר על הממשלה החדשה נראתה מיד. קדאפי העלה רעיונות פאן-ערביים, והכריז על הצורך במדינה ערבית אחת המשתרעת על פני צפון אפריקה והמזרח התיכון. בדצמבר 1969 ייסדה לוב את החזית המהפכנית הערבית עם מצרים וסודאן כצעד לקראת איחוד מדיני, וב-1970 הצהירה סוריה על כוונתה להצטרף לחזית.
לאחר מותו של נאצר בספטמבר 1970, יורשו, אנואר סאדאת, הציע כי במקום מדינה מאוחדת, תוקם פדרציה. באפריל 1971 הוקמה הפדרציה, מה שאפשר למצרים, סוריה וסודאן לקבל מענקים גדולים מכספי נפט לובי. בפברואר 1972 חתמו קדאפי וסאדאת על אמנת איחוד לא רשמית, אך היא לא יושמה מכיוון שהיחסים התפרקו בשנה שלאחר מכן. סאדאת נרתע מהכיוון הרדיקלי של לוב, והמועד האחרון להקמת הפדרציה בספטמבר 1973 חלף ללא כל פעולה. באוקטובר 1973 מצרים וסוריה, מבלי להיוועץ בלוב, פתחו במתקפה מתואמת על ישראל (מלחמת יום הכיפורים).[2] סאדאת הסכים לפתוח במשא ומתן עם ישראל, וביקש להחזיר את חצי האי סיני למצרים תמורת התחייבות לא לתקוף את ישראל בעתיד.[3] קדאפי כעס על מטרותיה המוגבלות של המלחמה והפסקת האש, והאשים את סאדאת בפחדנות, ערעור האיחוד, ובגידה בעניין הערבי.[4] סאדאת הגיב בכך שחשף שהוא התערב מוקדם יותר באותה שנה כדי למנוע מלוב להטביע ספינת נוסעים אזרחית שהובילה תיירים יהודים בים התיכון. לאחר מכן, יחסי לוב–מצרים התאפיינו בהאשמות הדדיות תכופות, ודיונים נוספים לגבי החתירה לאחדות נזנחו.[5]
משאלי העם
שלושה משאלי עם בו-זמנית על הקמת איחוד הרפובליקות הערביות נערכו ב-1 בספטמבר 1971, במצרים, לוב וסוריה.[1] במשאל העם במצרים הצביעו בעד האיחוד 99.96% מהמצביעים,[6] במשאל העם בלוב תמכו 98.6% מהמצביעים,[7] ובסוריה הצביעו 96.4% בעד.
איחודים באיחוד הרפובליקות הערביות
- פדרציה בין מצרים, לוב וסודאן (1969/70–1971)
- פדרציה בין מצרים, לוב וסוריה (1971/72–1974/77)
- איחוד בין מצרים ללוב בתוך הפדרציה (1972–1973/74)
- איחוד בין מצרים וסוריה בתוך הפדרציה (1976–1977)
- הפדרציה בין מצרים, סודאן וסוריה (1977)
איחוד הרפובליקות הערביות 1970, סוריה הודיעה על הצטרפותה
איחוד הרפובליקות הערביות 1971, סודאן הודיעה על פרישה
איחוד הרפובליקות הערביות 1972, הוצע לעיראק להצטרף
איחוד בין מצרים ללוב, 1973
איחוד בין סוריה למצרים ב-1976
האיחוד ב-1977: סוריה, מצרים וסודאן
סמלים של מדינות חברות
מצרים, לוב וסודאן אימצו דגל דומים – הנץ של בני שבט קורייש (אנ'), כשתחתיו כיתוב בערבית המבדל ביניהם. הנץ הוצב על גבי טריקולור בצבעי הלאומיות הכלל-ערבית אדום-לבן-שחור.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Nohlen, D, Krennerich, M & Thibaut, B (1999) Elections in Africa: A data handbook, p336 מסת"ב 0-19-829645-2
- ^ Metz 1989, p. 52.
- ^ Pollack 2004, pp. 131–132.
- ^ Pollack 2004, p. 132.
- ^ Metz 1989, pp. 52–53.
- ^ Nohlen, D, Krennerich, M & Thibaut, B (1999) Elections in Africa: A data handbook, p340 מסת"ב 0-19-829645-2
- ^ Nohlen, D, Krennerich, M & Thibaut, B (1999) Elections in Africa: A data handbook, p528 מסת"ב 0-19-829645-2
