איל מגד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איל מגד
מגד, 2010

איל מגד (נולד ב־1948) הוא סופר ומשורר ישראלי.

ביוגרפיה

נולד וגדל בתל אביב, בנם של הסופר אהרן מגד והסופרת אידה צורית. את שרותו הצבאי עשה בגל"י צה"ל. למד פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב. עבד כעורך בקול ישראל.

בתחילת שנות השבעים החל לפרסם שירה, ובמהלך שנות השבעים והשמונים הוציא עשרה קובצי שירים. בשנות ה-90 החל לכתוב רומנים.

בשנת 2004 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

בשנת 1977 אימץ אורח חיים צמחוני, ובשנת 2008 אימץ אורח חיים טבעוני[1]. מגד נוהג להפיץ את משנתו הטבעונית במאמרי דעה.[2][3]

מגד פרסם ב-2019 מאמר נגד השר אורי אריאל ובו כינה אותו "אייכמן של בעלי החיים". בתגובה אריאל ביקש מהיועץ המשפטי לפתוח בחקירה.

מתגורר בשכונת דניה (חיפה)

נשוי בשנית לסופרת והעורכת צרויה שלו ולהם בן משותף. למגד שני ילדים נוספים מנישואיו הראשונים.

ספריו של איל מגד

שירה

  • פארק עדן, עקד, 1972
  • קצה , ספרית פועלים, 1975
  • סוף הזיכרון , מסדה, 1976
  • חצרות, דביר, 1979
  • שלוש שנים, ספרית פועלים, 1983
  • מתחת לשטיח הכחול, כנרת, 1985
  • סערת אסתר, זמורה ביתן, 1986
  • בחזרה לאושר, הקיבוץ המאוחד, 1989
  • קרפה, פואמה, זמורה ביתן, 1990

רומנים

  • ברברוסה, כתר, 1993
  • אשת הקמיקזה, זמורה ביתן, 1995
  • סודות מונגוליה, זמורה ביתן, 1997
  • חסד נעורייך, ידיעות אחרונות, 1999
  • חיי עולם, ידיעות אחרונות, 2001
  • האור השחור, ידיעות אחרונות, 2003
  • סודות ובגידות, ידיעות אחרונות, 2005
  • ארץ אשה, ידיעות אחרונות, 2006
  • זוג, ידיעות ספרים, 2008.
  • איך לחיות, ידיעות ספרים, 2010.
  • סוף הגוף, ידיעות ספרים, 2012.
  • אוֹשרַליה, ידיעות ספרים, 2016.

לקריאה נוספת

  • שי חורב, איל מגד, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 229, 2018.

קישורים חיצוניים

Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0