אין מעבירין על המצוות

אין מעבירין על המצוות הוא כלל הלכתי המצוטט בתלמוד בשם ריש לקיש, באשר לקדימות בעשיית מצוות. לפי כלל זה, בסיטואציה בה מתאפשר לאדם לקיים שתי מצוות, עליו לקיים את המצוה שבאה לפניו תחילה.

מקור

במקרא נכתב: ”ושמרתם את המצות“ (ספר שמות, פרק י"ב, י"ז) ונכתב על כך בפירוש רש"י בשם המכילתא: ”רבי יאשיה אומר אל תהי קורא את המצות, אלא את המצוות. כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצוות, אלא אם באה לידך עשה אותה מיד”.
מקור נוסף לדין זה, לדעת חלק מהפרשנים, הוא הפסוק שמצטט התלמוד: ”אורח חיים פן תפלס“ (ספר משלי, פרק ה', ו')

המילה "תפלס" משמשת כביטוי להפעלת שיקול דעת, והכתוב מזהיר כי יש להניח את שיקול הדעת במהלך קיום המצוות, ולקיים את הראשונה המזדמנת ללא כל שהות.

עם זאת, לדעת הרדב"ז כלל זה תקף מדרבנן בלבד, והפסוקים המצוטטים מהווים אסמכתא בלבד.

מאפיינים

תוספות והרב דנציג מציינים כי הכלל נכון לגבי מצב בו שתי המצוות מתקיימות, וכל השאלה היא סדר קיומן, אך כאשר קיים ספק לגבי עצם קיומה של אחת המצוות - כאשר מצווה אחת באה על חשבון אחרת - כלל זה אינו משמש להעדפת אחת מהן. לעומתם סבורים רש"י, הר"ן, הרדב"ז והרב צבי הירש אשכנזי, כי הכלל תקף גם כאשר המצווה הנקרית ראשונה תדחה קיום מצווה אחרת, ואפילו אם המצווה האחרת חמורה יותר - בכל זאת יש לקיים את הראשונה.

כלל זה מתקיים בצורה קלאסית כאשר מדובר בשתי מצוות שונות. אך גם כאשר מדובר בקיום אותה מצווה בשתי הזדמנויות שונות, יש להעדיף את ההזדמנות הראשונה, וגם כאשר את אותה המצווה ניתן לקיים בשני זמנים שונים, יש להעדיף את הראשון.

דין מפורסם הנובע מכלל זה, המדגים מצב קלאסי בו מתקיימת העדפה של מצווה אחת על פני אחרת, הוא החובה לשמור את תפילין של יד, במקום נגיש יותר מתפילין של ראש. בתפילין קובעת ההלכה כי יש להניח קודם את אלה של היד, ולאחר מכן את של הראש, ואם ידו של האדם תוציא את תפילין של ראש לראשונה, הוא ייאלץ להניח קודם את תפילין הראש מכיוון שאין מעבירין על המצוות.

ראו גם

• תדיר ושאינו תדיר