איתקה
ערך זה עוסק באי ביוון. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  | |
| צפון איתקה | |
| מדינה |
 יוון |
|---|---|
| מחוז | מחוז האיים היוניים |
| חבל ארץ | האיים היוניים |
| רשויות מוניציפליות ביחידה האזורית | 1. איתקה |
| בירת היחידה האזורית | את'י |
| שטח | 117.8 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביחידה האזורית | 3,231 (2011) |
| ‑ צפיפות | 27 נפש לקמ"ר (2011) |
 מיקומה של איתקה (מסומנת באדום) ביוון
החלוקה המנהלית של אתיקה לרשויות מוניציפליות. | |
אִיתָקֶה (ביוונית: Ιθάκη), הוא אי יווני בים היוֹני, סמוך לחוף יוון, המהווה, יחד עם מספר איים קטנים לא מאוכלסים, יחידה אזורית נפרדת במחוז האיים היוניים. שטח היחידה עומד על 117.8 קילומטרים רבועים, כאשר שטח האי עומד על 103 קמ"ר. אוכלוסיית היחידה, המרוכזת כולה באי איתקה בלבד, מונה 3,231 תושבים, נכון לשנת 2011.
האי שוכן לחופו הצפון-מזרחי של האי קפאלוניה, מדרום לאי לפקדה, ממערב לחופי אטוליה-אקארנאניה, ומצפון מערב למפרץ פטרס. את'י, בירת האי, ובירת היחידה האזורית, היא בעלת נמל טבעי מהגדולים בעולם.
מקור השם
קיימים מספר הסברים לשם האי. על פי טענה רווחת האי נקרא על שם הגיבור המיתולוגי, איתקוס. המילה היוונית אית'י (ithy), פירושה עליז בעוד שפירוש שם התואר אית'יס (ithys) ביוונית הוא ישר. על פי השערה אחרת, מקור השם הוא פיניקי, והאי היה מושבה (Uitca) של הפיניקים בעבר.
האי אמנם מוכר בשם איתקה עוד מתקופות קדומות, אך שמות נוספים יוחסו אליו כגון:
- במאה ה-7 לפנה"ס נקרא האי בשם נריקי (Nerikii).
- בתקופה הרומית נקרא אוליסס
- בתקופה הביזנטית נקרא האי איתקי ניסוס, ת'ראקוניסו, ת'אקו, ת'יאקו.
- בימי הביניים ועד תחילת התקופה הוונציאנית נקרא האי במספר שמות - עמק האנשים הטובים (ואל די קומפרי, Val di Compare); פיקולה ספאלוניה ואנטיספאלוניה.
- בתקופה הוונציאנית האי הוכר גם כתאקי (Teaki).
- בתקופה הטורקית הוכר האי בשם פיאקי (Fiaki).
גאוגרפיה
האי איתקה שוכן לאורך חופו הצפון מזרחי של קפלוניה, האי הגדול ביותר בקבוצת האיים היוניים, ומופרד ממנו על ידי מיצר איתקה, מיצר ים שרוחבו המרבי עומד על 6 ק"מ, ואורכו עומד על 20 ק"מ. שטחו של איתקה עצמו עומד על כ-103 קמ"ר, ומבין שבעת האיים המרכזיים בקבוצת האיים היוונים, רק פאקסי קטן יותר בשטחו. האי מחולק לשני חלקים על ידי מפרץ מולו, החודר עמוק לתוך לב האי, ויוצר מצר יבשה באורך של כ-600 מטר המחבר בין צפון האי לבין דרומו. את'י, בירת האי והיחידה האזורית, והיישוב הגדול ביותר בהם, ממוקמת בחלק הדרומי של האי, על חוף מפרץ מולו.
מלבד האי איתקה, היחידה האזורית כוללת מספר איים לא מיושבים: ארקודי ואטוקוס, הממוקמים כ-9 ק"מ מצפון מערב לאי אטיקה, מצפון, ו-8 איים מתוך קבוצת איי אכינאדס, השוכנים בצמוד לחוף המערבי של אטוליה אקארנאניה.
היסטוריה
מקורם של האנשים שחיו באי במהלך התקופה הנאוליטית אינו ידוע, אך על האי קיימים שרידי מבנים, קירות ודרך מאותה תקופה. שרידים אלו ואחרים מוכיחים כי היה קיים יישוב באזור ברציפות במהלך התקופה ההלניסטית המוקדמת. ב-2000-1500 לפנה"ס חלה נדידה של תושבים בתוך האי. המבנים והקירות שהתגלו מתקופה זו מעידים על כך שדרך החיים נותרה פרימיטיבית.
התקופה המיקנית
ערך מורחב – יוון המיקנית
במהלך התקופה המיקנית (1500-1100 לפנה"ס), עלתה איתקה לגדולה היסטורית. האי הפך לבירתן של המדינות הקפאלוניות אשר כללו את האיים הקרובים והיו אחת מהפדרציות החזקות באותה תקופה. בני איתקה נודעו כנווטים ומגלי ארצות אשר יצאו למסעות אל מחוץ לים התיכון.
הפואמות האפיות של הומרוס, האיליאדה והאודיסאה, מתארות את איתקה בתקופת הברונזה. יצירות אלו מתוארכות בין המאה ה-8 למאה ה-6 לפנה"ס, אך הן מבוססות על מיתוסים ושירים קדומים. התיאור של אודיסאוס ביצירות אלו מתאר במידה את המבנים הפוליטיים של התקופה.
בתום התקופה המיקנית, השפעתה של איתקה דעכה והיא נשלטה על ידי האי הסמוך לה.
התקופה ההלניסטית
- ערך מורחב – יוון ההלניסטית
בראשית התקופה ההלניסטית הקורינתיים הזניחו את האי הקטן. יישוב עצמאי המשיך להתקיים בצפונו ובדרומו של האי. בצד הדרומי נוסדה העיירה אלאלקמונאה באזור אאתוס. ממצאים ארכאולוגיים רבים מתקופה זו, ובהם מטבעות שעליהם מוטבע שמה של איתקה ודמותו של אודיסאוס, מציגים את ההתפתחות ההיסטורית של האי.
אוכלוסיית האי השתנתה בהתאם לתקופות, לכיבושים ולשליטים שחלפו עליו ועל איי האזור. מספר התושבים באי עד התקופה הביזנטית מוערך כאלף נפשות. מרביתם חיו בחלקו הצפוני של האי. במהלך ימי הביניים הצטמצמה האוכלוסייה בעקבות פלישות פיראטים שאילצו את תושבי האי לעקור את מקום מושבם להרים.
התקופה העות'מאנית והוונציאנית
- ערך מורחב – יוון העות'מאנית
ב-1479 כוחות האימפריה העות'מאנית כבשו את האיים והניסו חלק ניכר מהאוכלוסייה המקומית. אלו שנותרו התיישבו בהרים על מנת להגן על עצמם מהעות'מאניים והפיראטים באזור. בחמש השנים שלאחר הפלישה העות'מאנית ניסו הטורקים והוונציאנים לפתור את הסכסוך על האיים באופן דיפלומטי. לבסוף הוכרע כי האיים שייכים לטורקים, ואלה שלטו עליהם בשנים 1484–1499. בשנים אלו בנו הוונציאנים את צי הספינות שלהם ובאמצעות סיוע ספרדי יצאו למלחמה כנגד העות'מאנים ב-1499. האירופאים ניצחו בקרבות לאחר הטלת מצור על איתקה ועל איים נוספים ומ-1500 עברו האיים לשליטה הרפובליקה של ונציה.
בהתאם לאמנה מ-1503, איתקה, קפאלוניה וזקינתוס היו בבעלות ונציאנית בעוד לפקדה נותרה בבעלות עות'מאנית.
התקופה הצרפתית והבריטית
מספר שנים לאחר המהפכה הצרפתית האזור היוני נכפף לשליטתה של הרפובליקה הצרפתית הראשונה (1797–1798). האי הפך להיות בירתם של קפאלוניה, לפקאדה וחלק מהיבשה היוונית. שטח זה הוגדר כ"מחוז הצרפתי אית'קה".
האוכלוסייה קיבלה את השלטון הצרפתי בברכה, ואלו פיתחו את מערכות המשפט והאדמיניסטרציה של האי. מיסוי כבד שהטילו השלטונות הצרפתיים על תושבי המחוז בהמשך הביאו להתמרמרות רבה בקרבם.
בסוף 1798 השתלטו הרוסים והעות'מאנים בחזרה על האיים. האחרונים הקימו יחידת שלטון בעלת שלטון עצמי מוגבל, רפובליקת שבעת האיים, שקורפו הייתה בירתה, ואיתקה נכללה בתחומה. המשטר החדש הוקם על בסיס דמוקרטי שכלל 14 נציגים נבחרים. מתוך הארבע-עשר, לאיתקה היה נציג אחד. כעת, משיכלו ספינותיה של איתקה לשאת סחורות לנמלי הים השחור, פרח הצי הסוחר של האי.
ב-1807, הועברה איתקה, יחד עם שאר האיים היוניים, לשליטה צרפתית פעם נוספת, במסגרת הסכם עם העות'מאנים. שלטונה של צרפת לא נמשך זמן רב, ובריטניה הצליחה לכבוש את האי ב-1809. ב-1815, במסגרת חוזה פריז הפך האי לאחת המדינות החברות בארצות הברית של האיים היוניים תחת הפרוטקטורט הבריטי.
ב-1821 לקחו תושבי איתקה חלק במרד נגד העות'מאנים. הם השתתפו בלחימה ימית בים השחור ובדנובה והתירו ללוחמים יוונים להתחבא באי עצמו. בשנת 1864, במסגרת הסכם לונדון הועבר איתקה, יחד עם כול האיים היוונים, לשליטתו של מלך יוון החדש, גאורגיוס הראשון והפכה לחלק מיוון המודרנית.
איתקה המודרנית
ב-12 באוגוסט 1953, בשעה 09:24, פקדה רעידת אדמה חזקה את האיים היונים, והחריבה חלק ניכר מבנייני האי. איתקה הייתה שייכת לתחום השיפוטי של מחוז המשנה של קאפלוניה, עד לשנת 2011. בשנה זאת, כחלק מהרפורמות המנהליות שערכה יוון, בוטלה החלוקה הישנה למחוזות משנה, ואיתקה וקאפלוניה פוצלו לשתי יחידה אזוריות עצמאיות.
לקריאה נוספת
- Tzakos, Christos I.. Ithaca and Homer: The Truth, The Advocacy of the Case. Translator: Geoffrey Cox.
- Bittlestone, Robert; James Diggle and John Underhill (2005). Odysseus Unbound: The Search for Homer's Ithaca. Cambridge, UK: Cambridge University Press. מסת"ב 0-521-85357-5.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של איתקה- איתקה (ארכיון), שירו של קוואפיס בתרגום שמעון בוזגלו
- איתקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
