אלברט קיוסו
 | |
| לידה |
סופיה,  נסיכות בולגריה |
|---|---|
| פטירה |
תל אביב  ישראל |
| מדינה | ממלכת בולגריה, ישראל |
| מקום קבורה | בית-חנן ישראל |
| תאריך עלייה | 28 במרץ 1943 |
| ידוע בשל |
נשיא נשיא מכבי בולגריה(בול') מייסד מכבי יפו |
| השכלה | כלכלה באוניברסיטת סופיה |
| מקצוע | רואה חשבון |
אלברט קיוסו (בבולגרית: Алберт Кьосо; 6 באפריל 1898,[1] סופיה, נסיכות בולגריה – 8 באפריל 1963, תל אביב, ישראל) היה כלכלן, מראשי ההסתדרות הציונית בבולגריה, נשיא מכבי בולגריה(בול'), נמנה עם ארבעת מייסדי אגודת הספורט מכבי יפו ועמד בראשה עד למותו.
קורות חיים
אלברט קיוסו נולד בשכונת יוצ'בונאר בסופיה ליוסף קיוסו ולסולטנה לבית יונתן. מקור משפחתו של אביו מאיטליה. הוא רכש השכלה יסודית ופרו-גימנסיה במערכת החינוך הקהילתית. בגיל שבע הצטרף לתנועת מכבי בעירו, ובגיל 15 הפך למדריך באגודה. לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה השלים השכלה תיכונית ובהמשך הוסמך בכלכלה באוניברסיטת סופיה.[2] כמו כן הוסמך קיוסו בראיית חשבון.
פעילותו הציבורית
בבולגריה
קיוסו ניהל את סניף "הבנק האיטלקי" בסופיה במקביל לפעילותו הציבורית. ב-1928, במהלך הוועידה התשיעית של "מכבי בולגריה" נבחר קיוסו ליו"ר הוועד המרכזי של "מכבי בולגריה". קיוסו כיהן כציר מטעם יהדות בולגריה לכינוס מכבי העולמי וכן עמד בראש משלחת יהודי בולגריה למכביה הראשונה ולמכביה השנייה. במהלך המשחקים שכנע קיוסו רבים מהמשתתפים להישאר בארץ ישראל.[3] בתקופת כהונתו הפכה "מכבי" לתנועת הנוער המובילה בבולגריה. פעלו 21 סניפים בערים שונות בבולגריה ובהם נמנו 2,500 חברים שהיו כ-5.5 אחוזים מכלל יהודי בולגריה. ביוזמת הפוליטיקאי הבולגרי גריגור ואסילב (בבולגרית: Григор Василев) (בול'), אשר כיהן כשר החקלאות, חתמה "מכבי" על הסכם שיתוף פעולה עם ארגון הספורט הבולגרי "יונאק" (בבולגרית: Юнак) (אנ') אשר מדריכיו הדריכו את חניכי "מכבי" והכשירו מדריכים בארגון. לקראת סוף שנות ה-30 של המאה ה-20 גברה השפעתה של גרמניה הנאצית בבולגריה, והממשלה אימצה מדיניות אנטישמית. ב-1939 הוציא משרד הפנים הבולגרי צו פירוק לאגודת "מכבי בולגריה". קיוסו הוביל את המאבק המשפטי נגד ההחלטה, נעזר בידידו גריגור ואסילב ולבסוף בוטל הצו בהנחיית בית המשפט המחוזי בסופיה. בהמשך, דחה בית המשפט העליון הבולגרי את ערעורו של משרד הפנים והתיר את המשך פעילות האגודה. בראשית 1941, לאחר החלת החוק להגנת האומה נאסרה פעילות האגודה, וקיוסו המשיך להפעיל את הארגון במחתרת תוך שהכין את בני הנוער לעלייה לישראל. מקצת מחברי מכבי הצטרפו לתאי המחתרת של המפלגה הקומוניסטית ולחמו כפרטיזנים. מהם ניתן לציין את אנני ונטורה שנפלה בקרב.[2][4]
בישראל
פעילותו המחתרתית של קיוסו ורעייתו עוררו את חשדה של משטרת בולגריה. בחג המולד 1942 הוזהר קיוסו על ידי ידידים בולגרים שהוא עתיד להיעצר ולהישלח לאחד ממחנות המעצר בבולגריה. בזכות קשריו, עלה בידי קיוסו להימלט עם משפחתו ברכבת לקושטא. מקושטא הגיע לנמל חיפה ב-28 במרץ 1943,[1] תוך שהוא מסתיר מתחת לבגדיו את דגל "מכבי בולגריה". בהמשך, כיהן כחבר מועצת בנק קופת עלייה. ב-1949 נפגש קיוסו עם משה אלמוזלינו, משה מירנדה, ופרסיאדו אביגדור. לאחר הפגישה הקימה החבורה את "האגודה הציונית להתעמלות וספורט, מכבי יפו". אביגדור, אלמוזלינו ומירנדה הצטרפו למרכז מכבי ישראל וקיבלו במתנה שני שקים של נעלי כדורגל שהשאירו אחריהם חיילי הצבא הבריטי עם סיום המנדט. בשנותיה הראשונות הייתה מכבי יפו קבוצה בת של מכבי תל אביב. וכך, בסיוע שחקני מכבי תל אביב, שכנים ומכרים הכשירו השלושה את "מגרש הפחים" אשר שכן בקצהו של פרדס דג'אני ביפו, והוא הפך למגרשה הביתי של מכבי יפו עד 1971. תחת הנהגתו של קיוסו, עסקה אגודת הספורט מכבי יפו בפעילות ספורטיבית נרחבת בתחום האתלטיקה קלה, אופניים, שחיה, כדורסל, טניס שולחן, אגרוף, שחמט והייתה מאגודות הספורט הראשונות בישראל שהנהיגה פעילויות ספורט ייעודיות לבעלי צרכים מיוחדים.[5][6][7] קיוסו כיהן כנשיא האגודה עד יום מותו.[8] היה חבר מרכז מכבי העולמי ומכבי בישראל. כן היה חבר הציונים הכלליים ונכלל בין מועמדי התנועה לכנסת הרביעית.[3][9] במקביל לפעילותו הציבורית היה קיוסו מנהל החשבונות של בית החרושת "דלפינר" בשכונת מחלול בתל אביב.
חיים אישיים
ב-1929 נשא את מלכה (מילקה) לבית קונפינו (1906–1983) ולזוג נולדו שני ילדים רות גלקין (1931–1993), ויוסי קיוסו (1937–2018) אשר לימים כיהן כיו"ר איחוד עולי בולגריה בישראל, יו"ר מכבי יפו, וכמנהל אגף התרבות בעיריית תל אביב יפו. אלברט קיוסו הלך לעולמו בתל אביב ב-1963 והוא בן 65 שנים, ונקבר בבית העלמין בבית-חנן.
הנצחה
לאחר מותו קם "החוג ע"ש אלברט קיוסו" אשר עמו נמנו חברי הוועד המרכזי של מכבי בולגריה אשר פעלו להנצחת פעילותו של "מכבי בולגריה" ופעילותו של קיוסו. ב-1976 הוציא החוג את הספר "מכבי בולגריה" אשר סקר את פעילות הארגון וראשיו בבולגריה ובישראל. בעיר יפו נקרא רחוב על שמו של אלברט קיוסו.[10]
קישורים חיצוניים
- אלכסנדר אלכסנדרוני, "מכבי" יפו חוגג בהתלהבות את חגו המשולש, הארץ, 21 במאי 1953
- נפטר אלברט קיוסו, נשיא מכבי יפו, הבוקר, 10 באפריל 1963
- אלברט קיוסו למנוחות, הארץ, 11 באפריל 1963
- מכבי קביליו יפו לזכרו אל אלברט קיוסו, באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אלברט קיוסו, באתר ארכיון המדינה.
- ^ 2.0 2.1 אלברט ורסנו (עורך), מכבי בולגריה, הוצאת החוג ע"ש אלברט קיוסו, תל אביב, עמודים 104–105.
- ^ 3.0 3.1 דוד תדהר (עורך), "אלברט קיוסו", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יג (1963), עמ' 4237.
- ^ אלברט רומנו, תנועות נוער, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות, כרך עשירי, יהדות בולגריה, הוצאת חברת אנציקלופדיה של גלויות, ירושלים, 1967, עמודים 392–410.
- ^ מכבי יפו בהתפתחותו, הבוקר, 8 בינואר 1950.
- ^ מרוץ אופנים של מכבי יפו, הבוקר, 12 ביולי 1950.
- ^ קבוצת כדורגל וא.ק לאלמים וחרשים במכבי יפו, הארץ, 29 ביולי 1951.
- ^ ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020, עמודים 48–49.
- ^ אלה 25 המועמדים הראשונים של הציונים הכלליים לכנסת הרביעית, מעריב, 20 באוקטובר 1959.
- ^ רחוב אלברט קיוסו, באתר tlv-streets.
