אליהו גוטקובסקי

אליהו גוטקובסקי (בפולנית: Eliyahu Gotkovskis, גורה קלוואריה 1943-1900, גטו ורשה) היה מורה ומומחה בתרבות העברית, מנהיג בכיר במפלגת "פועלי ציון". במלחמת העולם השנייה לקח חלק פעיל במחתרת היהודית שפעלה בגטו ורשה כחבר מרכזי בחבורת ארכיון עונג שבת.

ביוגרפיה

אליהו גוטקובסקי נולד בקאלואריה שבליטה ב-1 ביוני 1900. כשהיה בן 7 עבר לגור עם הוריו בלודז' שבפולין. בעודו תלמיד בגימנסיה הצטרף לתנועת פועלי ציון. אחרי הפילוג בתנועה ב-1920, נותר בין המעטים בלודז' שהקימו את מפלגת פועלי ציון ימין, והיה נאמן לה עד יומו האחרון. גוטקובסקי היה מורה מכובד להיסטוריה ומומחה בתרבות העברית. את השכלתו בעברית רכש מאביו, הרב יעקב גוטקובסקי (1946-1870), שהיה תלמיד חכם, מטיף, מורה לעברית ומחבר ספרים עבריים. גוטקובסקי לימד בבתי ספר תיכוניים בלודז' ובשעות הערב למד לבחינות האוניברסיטה וסיים את לימודיו בהצטיינות. הוא הקדיש הרבה מזמנו לעבודת יום-יום של מפלגת "פועלי ציון" ובעיקר לעבודת החינוך של הנוער במפלגה. יתר על כן, ניהל חוגים לכלכלה מדינית, סוציולוגיה, תורת בורוכוב והרצה הרצאות פומביות על נושאים אידאולוגיים. גוטקובסקי הכניס נשמה ותוכן במפלגה בתנועות הנוער, היה אדם חביב מאוד על כולם, מסור, בעל מוסריות ואינטלקטואליות גבוהה. לגוטקובסקי הציעו לא אחת להפסיק את עבודתו המקצועית ולהתמסר רק לעבודת התנועה, אך הוא סירב כי הוא רואה בעבודת התנועה עבודת קודש, ולכן העדיף לעסוק בה ממניע אידאולוגי ולא עבור תמורה כספית. גוטקובסקי נישא ללובה לבית פיוטרקובסקי, ובשנת 1939 לשניים נולד בן בשם גבריאל זאב.

קורותיו במלחמת העולם השנייה

במלחמת העולם השנייה גורש גוטקובסקי לגטו ורשה, שם היה מזכיר שותף בעונג שבת יחד עם הירש ואסר. במסגרת תפקידו היה אחראי על ענייני היום-יום של עונג שבת. עונג שבת הוא ארכיון שפעל בגטו ורשה בניהולו של ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום (1944-1900), וכלל עשרות גברים ונשים שתיעדו את חיי היהודים תחת הכיבוש הנאצי. על אף המחלוקות הפוליטיות בינו לבין ואסר, רינגלבלום היה נחוש בדעתו להתרכז במטרה המשותפת והעניק לגוטקובסקי מעמד חשוב בארכיון.

בתוך עונג שבת היו ואסר וגוטקובסקי אחראים על ענייני היום-יום, ברגע שהוועד הפועל החליט לשלוח מישהו לבצע רעיונות או להזמין מאמר מסוים, הם אלו שהיו מבצעים זאת.

כאשר גוטקובסקי היה בגטו, הוא לקח חלק בעריכת עיתון המחתרת של "פועלי ציון" ימין, והתקרב לארגון חשוב בגטו שנקרא "תנועת דרור". גוטקובסקי פיתח יחסים חמים עם יצחק צוקרמן שהיה חלק מאותה תנועה, יחד הם ערכו את האנתולוגיה "פיין און גבורה" (ביידיש: ענות וגבורה).

"תנועת דרור" הוציאה עיתון מחתרתי בשם "ידיעות" שמטרתו היה להביא את כל האינפורמציה מכל מה שקורה בגטו, לספר ליהודים בגלוי את מה שידעו "תנועת דרור". גוטקובסקי היה מביא ידיעות בלעדיות מעיירות, ערים, כפרים וידיעות אלו היו חלק עיקרי בעיתון.

לפי שמואל ד' קאסוב, נכתבה תוכנית בכתב ידו של אליהו גוטקובסקי, שעסקה בעיקר בגטו ורשה עצמו, והכילה לא פחות משמונים ואחת תת-כותרות. כמו כן, נמצאה רשימה חלקית של תזות וקווים מנחים שגיבש צוות עונג שבת, וכללה מחקרים על נשים, נוער וילדים, על שחיתות, על חיי הדת, על יחסי פולנים-יהודים, על יחסים גרמנים-יהודים, על ההיסטוריה החברתית של הגטו והרחובות שלו ועל דעות בדבר עתידו של העם היהודי.

אחרי המלחמה, כשנפתח ארכיון עונג שבת לראשונה, התגלה דו"ח ארוך שכתב גוטקובסקי שבו בין היתר סיכם את כל שהיה ידוע על הפתרון הסופי. הדו"ח התחיל בהדגשת המאפיינים המעשיים והתאורטיים של האנטישמיות בשיטה הנאצית. בדו"ח נקבע כי במשך עשרים ושתיים שנים ניסחו הנאצים קשת רחבה של צווים שנועדו להוציא את היהודים אל מחוץ לחוק. באופן כללי, מטרתו של הדו"ח, שכתב גוטקובסקי יחד עם ואסר ורינגלבלום, הייתה לתאר כיצד הרסו הגרמנים את הכלכלה היהודית, איך גורשו המוני יהודים מבתיהם אל גטו ורשה, מדוע זינקו מחירי המזון בגטו, וכן את תהליך החיסול של התרבות היהודית באמצעות הריסת בתי כנסת וחיסול ספריות ובתי קברות. בדו"ח תיארו חברי עונג שבת את תוכנית ההשמדה הגרמנית לפי אזורים, ודגלו בטענה חד משמעית:

"רק פעולה במישור הבינלאומי, פעולה שהגרמנים יבינו בבירור, יכולה להציל את היהודים הנותרים מההשמדה הגמורה".

מותו

גוטקובסקי נהרג במהלך מרד גטו ורשה באפריל 1943 יחד עם אשתו לובה ובנם בן ה-4 גבריאל זאב. לדברי צוקרמן, הם נהרגו כאשר ניסו להימלט מהגטו הבוער דרך הביבים. ככל הנראה, כל המשפחה הורעלה בגזים על ידי הגרמנים בזמן שחיפשו דרך לחמוק אל הצד הארי של ורשה.

קישורים חיצוניים

• ארכיון בית לוחמי הגטאות
• ענות וגבורה- פיין און גבורה
• תנועת דרור

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33331755אליהו גוטקובסקי