אליהו הרנון
 | |
| לידה | צ'רנוביץ, רומניה |
|---|---|
| פטירה | 2019 |
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| השתייכות | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תקופת כהונה | 1999–1963 |
| תחומי מחקר | דיני הראיות, סדר הדין הפלילי |
| תפקידים בולטים | פרופסור בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים |
אליהו הרנון (נפטר ב-2019) היה פרופסור בתחומים של דיני הראיות וסדר הדין הפלילי וראש הקתדרה ע"ש סילבן מ' כהן בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים.
ביוגרפיה
הרנון נולד בעיר צ'רנוביץ כשזו הייתה חלק מרומניה, ועלה לארץ ישראל בילדותו.[1] את שלושת תאריו האקדמיים במשפטים – מהתואר הראשון ועד הדוקטורט – השלים באוניברסיטה העברית, כאשר את עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בנושא ביזיון בית המשפט, הנחה פרופ' שלו גנוסר.[2] במהלך לימודי התואר השלישי שהה הרנון לצורכי מחקר באוניברסיטת אוקספורד ובקינגס קולג' לונדון.[2] הרנון הצטרף כמרצה לפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בשנת 1963, ובשנת 1967 עלה לדרגת מרצה בכיר.[3] הגם שלמשך תקופה קצרה ביותר לימד סדר דין אזרחי, הוא התמקד לאורך כל שנותיו המקצועיות בהוראת דיני ראיות וסדר דין פלילי.[1] בשנת 1965 שהה לצורכי מחקר, כמלגאי של קרן פולברייט, באוניברסיטת פנסילבניה.[2]
בשנים 1975–1977 ניהל הרנון את המכון לקרימינולוגיה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ובשנת 1978 מונה כחוקר אורח במכון מקס פלנק למשפט פלילי בינלאומי והשוואתי שבגרמניה.[2] כן ניהל את המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הארי סאקר.[2] במשך שנים ארוכות היה חבר בוועדה המייעצת לסדר דין פלילי וראיות, תחילה תחת שופט בית המשפט העליון אליהו מצא ולאחר מכן תחת השופטת מרים נאור. מחקר שערך בשנות ה-80 של המאה ה-20 עבור ועדת ציבורית בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס דוד בכור, שמונתה על ידי שר המשפטים משה נסים, היווה בסיס חשוב שהוביל שנים מאוחר יותר להקמתה של הסניגוריה הציבורית.[4]
הרנון יצא לגמלאות בשנת 1999. בשנת 2009 יצא לכבודו ספר הכולל אסופת מאמרים בתחומים שלימד וחקר, מגמות בדיני ראיות ובסדר הדין הפלילי – אסופת מאמרים לכבודו של פרופסור אליהו הרנון, בעריכת ד"ר ענת הורוויץ ופרופ' מרדכי קרמניצר.[5] בין תלמידיו הרבים לאורך השנים באוניברסיטה העברית: נשיאי בית המשפט העליון אהרן ברק ומרים נאור, שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה רון סוקול, סגנית הסניגור הציבור הארצי ענת הורוויץ, פרופ' אדריאן צוקרמן מאוניברסיטת אוקספורד, שופט בית משפט השלום בתל אביב מוקי לנדמן,[6] נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין וחבר הכנסת דב חנין.[7] הרנון פרסם במהלך הקריירה האקדמית שלו כ-50 מאמרים אקדמיים בעברית ובאנגלית, וכן חמישה ספרים אקדמיים (לרבות ספר חשוב בן שני חלקים בנושא דיני ראיות).[8]
קישורים חיצוניים
- מידע על אליהו הרנון בקטלוג הספרייה הלאומית
מכּתביו:
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 פרופ' אליהו הרנון באתר האוניברסיטה העברית
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 ענת הורוויץ ומדרכי קרמניצר "תרומתו האקדמית של אליהו הרנון בראי האסופה" מגמות בדיני ראיות ובסדר הדין הפלילי - אסופת מאמרים לכבודו של פרופסור אליהו הרנון 11 (ענת הורוויץ ומדרכי קרמניצר עורכים, 2009)
- ^ הועלו בדרגה באוניברסיטה, על המשמר, 22 במאי 1967
- ^ הורוויץ וקרמניצר (2009); קנת מן "הקמת הסנגוריה הציבורית בישראל" שורשים במשפט 541 (דינה זילבר עורכת, 2020), הוצאת נבו
- ^ ענת הורוויץ ומדרכי קרמניצר (עורכים), מגמות בדיני ראיות ובסדר הדין הפלילי - אסופת מאמרים לכבודו של פרופסור אליהו הרנון 2009
- ^ הורוויץ וקרמניצר (2009); השופט רון סוקול "דברים לזכרו של השופט מוקי לנדמן ז"ל ומובאות מהחלטותיו" הסניגור 203, 4 (2014)
- ^ פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, 15 במאי 2007
- ^ "רשימת פרסומים" מגמות בדיני ראיות ובסדר הדין הפלילי - אסופת מאמרים לכבודו של פרופסור אליהו הרנון 19 (ענת הורוויץ ומדרכי קרמניצר עורכים, 2009)
