אליזבת, נסיכת הסן
| לידה |
1 בנובמבר 1864 בסונגר, הדוכסות הגדולה של הסן  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
18 ביולי 1918 (בגיל 53) אלפאייבסק, מחוז סברדלובסק, רוסיה הסובייטית  | ||||||
| שם מלא | אליזבת אלכסנדרה לואיז אליס | ||||||
| מדינה | גרמניה, רוסיה | ||||||
| מקום קבורה | כנסיית מריה מגדלנה, ירושלים | ||||||
| בן זוג | סרגיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה | ||||||
| שושלת בית הסן | |||||||
| |||||||
|
| |||||||
אליזבת, נסיכת הסן (Elisabeth von Hessen-Darmstadt, 1 בנובמבר 1864 - 18 ביולי 1918), הידועה גם בשם יליזבטה פיודורובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, הייתה נסיכה גרמנית מבית הסן העתיק ואשתו של סרגיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, בנו החמישי של הצאר הרוסי אלכסנדר השני. הנסיכה אליזבת הייתה אחותה הגדולה של אלכסנדרה, הצארינה האחרונה של רוסיה, וכמוה גם היא נרצחה על ידי מהפכנים בולשביקים במהלך מהפכת אוקטובר. אליזבת הייתה ידועה ברוסיה לא רק בשל תוארה הנאה, אלא בעיקר בשל טוב לבה ועבודתה עם פשוטי העם העניים.
שנותיה המוקדמות
הנסיכה אליזבת אלכסנדרה לואיז אליס, שכינוייה במשפחה היה "אלה", נולדה בהסה שבגרמניה, ילדתם השנייה של לודוויג הרביעי, הדוכס הגדול של הסן ואשתו אליס, נסיכת הממלכה המאוחדת, בתה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת. אמה בחרה לה את השם אליזבת לאחר ביקור במקדש בעיר מארבורג המקודש לאליזבת ה"קדושה", "קדושה" נוצרייה הנחשבת לאחת המייסדות של שושלת הסן.
אף על פי שהנסיכה הגיעה מאחד מבתי אצולה העתיקים והמכובדים ביותר בגרמניה, חיו היא ומשפחתה חיים פשוטים למדי ביחס לסטנדרטים המלכותיים. ילדי המשפחה נהגו לנקות בעצמם את חדריהם, ואמם תפרה להם בגדים. במהלך מלחמת שבעת השבועות בין אוסטריה לפרוסיה אליזבת נהגה להתלוות לאמה בביקוריה אצל חיילים פצועים. בשל אמה, שהייתה חלק ממשפחת המלוכה הבריטית, שפתה הראשונה של אליזבת הייתה אנגלית, אולם עם אביה היא שוחחה בשפתה השנייה, גרמנית.
בשנת 1878 אחותה הגדולה של אליזבת, ויקטוריה, חלתה במחלת הדיפתריה. שתי האחיות ישנו יחד באותו החדר, ולכן אמם מיהרה להוציא את אליזבת מהחדר המשותף ולשלוח אותה לסבתה. בזכות כך הייתה אליזבת בת המשפחה היחידה שלא נדבקה במחלה; אחותה הצעירה ביותר, מרי, מתה מהמחלה בעודה בת ארבע שנים בלבד. חודש לאחר מכן אמה, שהייתה מותשת מהטיפול בילדיה החולים, נפטרה גם היא.
תקופת הנישואים
הנסיכה אליזבת נחשבה בתקופתה לאחת הנשים הנאות ביותר באירופה, ובצירוף אישיותה האדיבה היא הפכה לאחת הרווקות המבוקשות ביותר בקרב נסיכי היבשת. אחד מהראשונים שביקשו לינשא לה היה בן דודה הנסיך וילהלם, לעתיד וילהלם השני, קיסר גרמניה. וילהלם היה תלמיד באוניברסיטת בון כשאליזבת הייתה נערה צעירה, ובסופי השבוע הוא נהג לבקר את דודתו אליס, אמה של אליזבת. במהלך ביקורים אלו היא מצאה חן בעינו, אולם אליזבת דחתה בנימוס את הצעתו, מה שגרם לו לעזוב את לימודיו ולחזור לברלין.
גם בן דודו של וילהלם, הנסיך פרידריך, לעתיד הדוכס הגדול של באדן הציע לה להינשא. המלכה ויקטוריה, סבתה של אליזבת, חיבבה מאוד את הנסיך הצעיר, ולכן התאכזבה מאד כאשר אליזבת סירבה להצעותיו. סבתו של פרידריך, הקיסרית אוגוסטה, ואמו לואיזה, נסיכת פרוסיה, כעסו מאוד על אליזבת, ולא סלחו לה במשך זמן רב על שדחתה את פרידריך.
לבסוף ניאותה הנסיכה להצעתו של נסיך רוסי מבית רומנוב, משפחה שגבריה נחשבו לגבוהים ויפים במיוחד. דודתה הגדולה של אליזבת, מריה אלכסנדורבנה, קיסרית רוסיה, ביקרה לעיתים תכופות אצל קרוביה בהסן, והייתה מלווה בדרך כלל על ידי בניה הצעירים, סרגיי ופאבל. אליזבת והנסיכים הכירו מילדותם, אולם לאחר מספר שנים בהן לא התראו, ראה אותה סרגיי בפעם הראשונה כאישה צעירה והיא מצאה חן בעיניו.
בתחילה לא התרשמה הנסיכה אליזבת במיוחד מסרגיי, וסירבה להצעת הנישואים שלו, אולם לאחר שאמו ואביו נפטרו באותה השנה, היא החלה להסתכל עליו בצורה שונה, בעיקר משום שגם היא אבדה את אמה בגיל צעיר. אליזבת וסרגיי החלו להתקרב מאוד זה לזה, וכשסרגיי הציע לה נישואים בפעם השנייה היא הסכימה, למרות התנגדותה של סבתה ויקטוריה.
הנסיכה הגדולה של רוסיה
סרגיי ואליזבת נישאו ב-15 ביוני 1884 בארמון החורף שבסנקט פטרבורג, והנסיכה אליזבת הפכה רשמית ליליזבטה פיודורובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. הזוג הצעיר התיישב בארמון בלוזלסקי-בלוזרסקי שבסנקט פטרבורג, ולאחר שסרגיי התמנה למושל מוסקבה בשנת 1892 הם עברו לגור באחד מארמונות הקרמלין. למרות שאליזבת לא הייתה חייבת להמיר את דתה מהדת הלותרנית עליה גדלה לדת הרוסית אורתודוקסית אליה השתייכו בעלה ומשפחת המלוכה הרוסית, היא בחרה מרצונה לעשות כן בשנת 1891.
לזוג לא נולדו ילדים, אולם הם ערכו לעיתים קרובות מסיבות מיוחדות לילדים במעון הקיץ שלהם מחוץ למוסקבה. בשנת 1902 הם הפכו להורים המאמצים של אחייניהם, מריה ודמיטרי, לאחר מות אמם, וגירוש אביהם מהמדינה.
הנסיך הגדול סרגיי נרצח בקרמלין ב-18 בפברואר 1905 על ידי מהפכן סוציאליסט בשם איוואן קליאייב. אליזבת קיבלה את הבשורה באופן כה קשה, עד כי קרוביה חששו שתעבור התמוטטות עצבים. אולם היא נרגעה במהרה, ואף ביקרה את קליאייב בכלא והפצירה בו לבקש חרטה על מעשיו, קליאייב סיפר לה שהם ניסו להתנקש בחיי בעלה שלוש פעמים ובכל פעם נסוגו מחשש פגיעה בה, כיוון שראו בה דמות מופת. אליזבת אף ביקשה מאחיינה, הצאר ניקולאי השני, לחון את רוצחו של בעלה, אולם קליאייב סירב לקבל את החנינה, והוא נתלה במאי 1905.
אלמנותה ומותה
לאחר מותו של הנסיך סרגיי, לבשה אליזבת רק בגדי אבל והפסיקה לאכול בשר. בשנת 1909 מכרה את כל תכשיטיה ודברי הערך שלה, ובכסף שקיבלה פתחה את מנזר מארפו-מרלינסקי במוסקבה, והפכה לאם המנזר. במהלך השנים הבאות בנתה על אדמות המנזר בית חולים (בו שימשה כאחות), כנסייה, בית מרקחת ואף בית יתומים. היא ונזירותיה ביקרו באזורים הקשים ביותר של העיר, שם עזרו לנזקקים.
לאחר מהפכת אוקטובר בשנת 1917, לא הפריעו המהפכנים הקומוניסטים את החיים במנזר, ואף סייעו לנזירות במשלוחי מזון. אולם בשנת 1918 ציווה לנין על הצ'קה לעצור את הנסיכה ולגרשה ממוסקבה עם יתר משפחת המלוכה. לנסיכה נאמר כי היא תישלח לדרום המדינה, שם תוכל לעבוד כאחות ולהיות עם יתר בני משפחתה. אליזבת ציפתה במיוחד לפגוש שוב את אחותה, הצארינה אלכסנדרה, אולם עם הגיעה ליקטרינבורג היא לא הורשתה להיפגש עם המשפחה הקיסרית, שהייתה מוחזקת בבית מחוץ לעיר.
לאחר מספר ימים ביקטרינבורג הצטרפו לאליזבת קרובים אחרים ממשפחת רומנוב: סרגיי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, יואן קונסטנטינוביץ', נסיך רוסיה, קונסטנטין קונסטנטינוביץ', נסיך רוסיה ואיגור קונסטנטינוביץ', נסיך רוסיה. ב-20 במאי 1918 הם נשלחו לעיר אלפאייבסק שבמחוז סברדלובסק, שם שוכנו בבית ספר בקצה העיר.
ב-17 ביולי הגיעו לבית הספר מספר חיילי צ'קה, ששדדו מבני המשפחה את כל הכסף שהיה עליהם, והסיעו אותם למכרה ברזל מחוץ לעיר. החיילים הכו את האסירים והשליכו אותם לתוך פיר המכרה, שעומקו הגיע ל-20 מטרים. על פי עדותו של אחד הרוצחים[1] אליזבת הושלכה ראשונה, אך היא ושאר בני משפחת רומנוב לא נהרגו מהנפילה למכרה. בשל כך הוא זרק לתוכו רימון יד, אך לאחר שזה התפוצץ שמע את בני המשפחה שרים המנונים דתיים. לפיכך הוא זרק פנימה רימון נוסף, אך גם זה לא השתיק אותם. לבסוף דחפו החיילים לתוך הבור כמות גדולה של ענפים ושיחים והבעירו אותם.
מספר חודשים לאחר מכן כבש הצבא הלבן את אלפאייבסק, שם מצא את גופותיהם של אליזבת ובני משפחתה שנרצחו במכרה הנטוש. החיילים גילו כי לאחר שאליזבת נפצעה מהנפילה לבור, היא הספיקה לחבוש את פצעיו של הנסיך יואן, שגופתו נמצאה חבושה לידה. ראש הצבא הלבן באזור הורה על חייליו להוציא את הגופות מהמכרה ולקבור אותם בקתדרלה הסמוכה, אולם ביולי 1919, כשהצבא הלבן נאלץ לסגת מהאזור בשל כיבושו על ידי הבולשביקים, הגופות הוצאו מקבריהן ונלקחו לעיר אירקוטסק, ומאוחר יותר לסין. ב-3 באפריל 1920 נקברו גופות חברי בית המלוכה שנרצחו באלפאייבסק בחצר המיסיון הרוסי בבייג'ינג.
בהוראת אחותה של אליזבת, ויקטוריה, הוצאו עצמותיה של הנסיכה הגדולה בפעם האחרונה מקברן, והובאו לירושלים, שם הן נקברו בפעם האחרונה בכנסיית מריה מגדלנה ב-15 בדצמבר 1920. כנסייה זו נבנתה בשנת 1888 לזכרה של מארי, נסיכת הסה, אשתו של הצאר אלכסנדר השני וכן דודתה הגדולה וחמותה של הנסיכה אליזבת. אליזבת עצמה נכחה בטקס חנוכת הכנסייה, והביעה אז את רצונה לבלות את סוף חייה שם ולהקבר במקום. היא נקברה בקריפטה יחד עם הנזירה המלווה הנאמנה לה סנט ברברה וב-1981 הועברו שרידיהן בחגיגיות רבה מהקריפטה לארונות זכוכית ושיש לבן המוצבים מאז לצידי במת הכנסייה. אליזבת הייתה פרוטסטנטית, אך ביקורה בירושלים השפיע עליה להמיר דתה לאורתודוקסית, דבר שהגביר את אהדת העם הרוסי אליה.
קנוניזציה
בשנת 1981 הוכרזה הנסיכה אליזבת כ"קדושה" על ידי הכנסייה הרוסית האורתודוקסית.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
- חיי ה"קדושה" אליזבת
- ביוגרפיה של הנסיכה אליזבת
רות בקי-קולודני, סיפור רוסי על דוכסית שהתאהבה בארץ ישראל, באתר הארץ, 15 ביולי 2016
הערות שוליים
