אלינור מרקס
| לידה | 16 בינואר 1855 |
|---|---|
| פטירה | 31 במרץ 1898 (בגיל 43) |
| ידועה בשל | פעילות סוציאליסטית ופמיניסטית |
אלינור מרקס אייבלינג (באנגלית: Eleanor Marx Aveling; 16 בינואר 1855, לונדון, הממלכה המאוחדת - 31 במרץ 1898, לונדון, הממלכה המאוחדת) הידועה גם בשם ג'ני ג'וליה אלינור "טוסי" מרקס, הייתה פעילה סוציאליסטית, פמיניסטית ומתרגמת אנגלייה, בת הזקונים של קרל מרקס. בשנת 1898 התאבדה על ידי נטילת רעל. בשנת 2014 עלתה הטענה כי מרקס לא שלחה יד בנפשה אלא נרצחה על ידי בן זוגה בעבור בצע כסף. מרקס הייתה בת 43 במותה.
ביוגרפיה
שנים ראשונות
אלינור מרקס נולדה בסוהו בלונדון ב-16 בינואר 1855, ביתם השישית של קרל מרקס ואשתו יוהאנה פון וסטפאלן (אנ')[1] . היא כונתה "טוסי" מגיל צעיר. כבר בילדותה, הפגינה עניין בנושאים פוליטיים וכתבה מכתבים לאישי ציבור[2]. הוצאתם להורג של המרטירים ממנצ'סטר (אנ') שהתרחשה כשהייתה בת שתים עשרה, הבהילה אותה עד מאוד ועיצבה את הסולידריות שלה עם המאבק האירי לעצמאות[1]. הסיפורים, אותם הקריא לה אביה, עוררו בה עניין רב בספרות, וכבר בגיל שלוש היא ידעה לצטט מיצירותיו של ויליאם שייקספיר[3].
בגיל שש עשרה, התמנתה למזכירתו של אביה והצטרפה אליו לכנסים סוציאליסטים ברחבי העולם[3]. לאחר שנה, היא התיידדה עם פרוספר אוליבייה ליסגרי (אנ'), עיתונאי וחבר בקומונה הפריזאית, שנמלט ללונדון לאחר דיכוי הקומונה[1]. אלינור עזבה את ביתה, ועברה לגור בברייטון, שם עבדה כמורה[4]. לאחר שנה, אלינור עזרה לליסגרי לכתוב את ספרו "History of the Commune of 1871" ותרגמה אותו לאנגלית. אביה אהב את הספר אך היה מאוכזב מקשריה של בתו עם מחברו. בשנת 1880, קרל שינה את גישתו ואישר לה להתחתן עם ליגסרי, אולם באותה העת לאלינור היו ספקות לגבי הקשר, והיא אכן הפסיקה אותו בשנת 1882[3].
בתחילת שנות השמונים של המאה ה-19, מרקס נאלצה לסעוד את הוריה המבוגרים. אמה נפטרה בדצמבר 1881, אחותה הבכורה, יוהאנה לונגה (אנ'), נפטרה בינואר 1883 מסרטן, ואביה נפטר במרץ 1883. לפני שאביה נפטר, הוא העביר לה את האחריות על כתביו שטרם פורסמו, ועל הגרסה האנגלית של עבודתו העיקרית - הקפיטל[3].
קריירה פוליטית
בשנת 1884, הצטרפה מרקס לפדרציה הסוציאל-דמוקרטית (אנ') בהנהגתו של הנרי הינדמן, ונבחרה לכהן בוועד המנהל. במהלך עבודתה בפדרציה, היא הכירה את אדוארד אייבלינג (אנ'), איתו ניהלה קשר זוגי לאורך כל חייה. באותה השנה, עקב פיצול בפדרציה, היא הקימה את הליגה הסוציאליסטית (אנ'). הפיצול נבע עקב בעיות אישיות עם הינדמן שהואשם בהנהגה בעלת אופי דיקטטורי, וכן עקב חילוקי דעות פוליטיים[3]. מרקס האשימה את הינדמן בנטיות לאומיות, משום שסרב, בין היתר, להצעתה לשלוח נציגים מטעמם למפלגת הפועלים בצרפת. הינדמן כינה הצעה זו 'תמרון משפחתי' משום שאחותה וגיסה היו חברים במפלגה זו. מסיבה זו, הקימה מרקס את הליגה הסוציאליסטית, בה החבר הבולט ביותר היה ויליאם מוריס[1].
מרקס כתבה באופן קבוע טור שנקרא 'תיעוד תנועת המהפכה הבינלאומית' אותו פרסמה בירחון של הליגה הסוציאליסטית[5]. בשנת 1884, פגשה את קלמנטינה בלאק, ציירת פמיניסטית, ובזכות ההכרות עימה החלה להיות מעורבת במאבקים של פועלות. היא השתתפה במספר רב של שביתות נשים ונערות פועלות, וכתבה מספר רב של ספרים ומאמרים בנושא[3]. בנוסף, הייתה חברתה הטובה של הפעילה הסופרג'יסטית שארלוט דספרד. בשנת 1885, מרקס עזרה לארגן את הכנס הסוציאליסטי הבינלאומי בפריז[3], ושנה לאחר מכן היא נסעה לארצות הברית על מנת לגייס כספים למפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה[2].
בשנת 1893, קייר הארדי ייסד את מפלגת הלייבור העצמאית. מרקס הגיעה לכנס היסוד כצופה, בעוד אייבלינג הגיע כנבחר. מטרתם הייתה להטות את מפלגת הלייבור העצמאית לכיוון מרקסיסטי, אך מטרה זו נכשלה[1]. בשנות השמונים המאוחרות של המאה ה-19, הליגה הסוציאליסטית הייתה מפולגת מאוד. חבריה התפצלו לתת מחנות כאשר חלקם עודדו שיתופי פעולה עם הממסד וחלקם צידדו באנרכיה. מרקס ואייבלינג הפכו למיעוט בליגה, מצאו עצמם בעמדה מאוד לא נוחה, ולבסוף עזבו את הליגה הסוציאליסטית, וחזרו בשנת 1897 לפדרציה הסוציאל-דמוקרטית[6][1].
פעילותה באומנות
בשנות השמונים של המאה ה-19, מרקס החלה להתעניין בתיאטרון ובמשחק. היא האמינה כי האומנות היא כלי להגשמת מטרות סוציאליסטיות ופמיניסטיות[3]. בשנת 1886, היא שיחקה במחזה בית הבובות מאת הנריק איבסן. מרקס גילמה את נורה, אייבלינג גילם את טרוולד, וג'ורג' ברנרד שו גילם את קרוגסטאד[7]. בנוסף, היא תרגמה עבודות ספרותיות רבות, לרבות התרגום האנגלי הראשון של מאדאם בוברי מאת גוסטב פלובר. היא למדה נורווגית במיוחד כדי לתרגם את יצירותיו של איבסן, ובשנת 1888 הייתה הראשונה לתרגם לאנגלית את המחזה אויב העם. בשנת 1890, תרגמה את המחזה האישה מן הים[8][9].
מותה
בשנת 1898, גילתה מרקס כי אייבלינג התחתן בחשאי עם אחרת, ושקעה לדיכאון עמוק עקב כך. היא כתבה שני מכתבי התאבדות קצרים, התפשטה, נכנסה למיטתה ובלעה רעל[10]. העוזרת מצאה אותה גוססת במיטתה והזעיקה רופא, אך מרקס לא החזיקה מעמד עד שהוא הגיע. נתיחה לאחר המוות ניקתה את שמו של אייבלינג כאחראי למותה מבחינה פלילית, אך בקהילה הסוציאליסטית הוא נחשב לאדם שגרם לה להתאבד[11][10]. גופה נשרף בקרמטוריום[12], ואפרה נשמר תחילה בארגוני שמאל, אך לבסוף נקבר לצד קברו של קרל מרקס בבית הקברות הייגייט בצפון לונדון בשנת 1956[13].
בשנת 2014, יצא לאור ספרה של ההיסטוריונית רייצ'לס הולמס 'אלינור מרקס: חיים' (באנגלית: "Eleanor Marx: A Life"). הולמס מעלה את ההשערה כי מרקס לא התאבדה אלא נרצחה בידי אייבלינג בעבור בצע כסף וברח עם הירושה שפרידריך אנגלס הותיר לה. לטענתה של הולמס, אייבלינג הוא זה שחתם על הזמנת הרעל שנקנה בבוקר מותה (חומצה פרוסית וכלורופורם)[14].
בשנת 2008, הציב הממשל הבריטי על ביתה של אלינור מרקס שלט כחול (אנ') עם שמה, המסמן אתר מורשת[15].
ביבליוגרפיה חלקית
- The Factory Hell. With Edward Aveling. London: Socialist League Office, 1885
- The Woman Question. With Edward Aveling. London: Swan Sonnenschein & Co., 1886
- Shelley's Socialism: Two Lectures. London: privately printed, 1888
- Israel Zangwill / Eleanor Marx: "A doll's house" repaired. London, Reprinted from: "Time", March 1891
- The Working Class Movement in America. With Edward Aveling. London: Swan Sonnenschein & Co., 1891
- The Working Class Movement in England: A Brief Historical Sketch Originally Written for the "Voles lexicon" Edited by Emmanuel Wurm. London: Twentieth Century Press, 1896
קישורים חיצוניים
- כתבי אלינור מרקס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
עברית
רות אלמוג, תעלומת מות בתו של קרל מרקס, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2014- זיכרונות על קרל מרקס רעייתו בתו ונכדו. מדע וחיים הוצאה לאור. 1956.
- שלמה אבינרי, אלינור מרקס - סוציאליסטית, פמיניסטית, יהודייה, אתר הארץ, 12 באוגוסט 2015
אנגלית
- Sunderland, Jane, The Feminism of Eleanor Marx, Hecate, Vol. 9, No. 1/2, November 3, 1983
- Rachel Holmes, Eleanor Marx: A Life. London: Bloomsbury, 2014.
- Yvonne Kapp, Eleanor Marx: Volume 1: Family Life, 1855–1883. London: Lawrence and Wishart, 1972. Also: New York Pantheon Books, 1976.
- Yvonne Kapp, Eleanor Marx, Volume 2: The Crowded Years, 1884–1898. London: Lawrence and Wishart, 1976. Also: New York Pantheon Books, 1976.
- Olga Meier and Faith Evans (eds.), The Daughters of Karl Marx: Family Correspondence, 1866–1898. New York: Harcourt Brace Jovanovich, 1982.
- John Stokes, Eleanor Marx (1855–1898): Life, Work, Contacts(הקישור אינו פעיל). Aldershot: Ashgate, 2000.
- Chūshichi Tsuzuki, The Life of Eleanor Marx, 1855–1898: A Socialist Tragedy. Oxford: Clarendon Press, 1967.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Brodie, Fran: Eleanor Marx in Workers' Liberty.
- ^ 2.0 2.1 Marx Family in Encyclopedia of Marxism.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 Eleanor Marx in Spartacus Educational.
- ^ Collis, Rose (2010). The New Encyclopaedia of Brighton. (based on the original by Tim Carder) (1st ed.). Brighton: Brighton & Hove Libraries. p. 75. ISBN 978-0-9564664-0-2.
- ^ Yvonne Kapp, Eleanor Marx: Volume 2. New York: Pantheon Books, 1976; pg. 66.
- ^ Kapp, Eleanor Marx: Volume 2, pp. 264–265.
- ^ Ronald Florence, Marx's Daughters, New York: Dial Press, 1975
- ^ Bernstein, Susan David (2013). Roomscape: Women Writers in the British Museum from George Eliot to Virginia Woolf. Edinburgh University Press. pp. 47–48.
- ^ Eleanor Marx bibliography on marxists.org.
- ^ 10.0 10.1 Kapp, Eleanor Marx: Volume 2, pp. 696–697.
- ^ Matthew Gwyther: Inside story: 7 Jew's Walk. In: The Daily Telegraph. 23 September 2000
- ^ Kapp, Eleanor Marx: Volume 2, pp. 702–703.
- ^ Kapp, Eleanor Marx: Volume 2, pp. 703–704.
- ^ הארץ, תעלומת מות בתו של קרל מרקס 22 בספטמבר 2014
- ^ "Marx, Eleanor (1855–1898)".
