אליסיה שחף
אליסיה שחף (נולדה בבואנוס איירס, ארגנטינה בשנת 1959) היא אמנית, צלמת, ופעילה חברתית שצילמה ויצרה תערוכות עם מסרים חברתיים[1] של נפגעי אלימות, שורדי שואה ומהגרים.
תולדות חייה
אליסיה שחף היא בתם של שושנה שקליאר מוניס (Susana Schkliar Monis), שהייתה מנהלת חשבונות ילידת ארגנטינה, ומריו מוניס (Mario Monis) מנהל חשבונות יליד ארגנטינה. המשפחה עלתה לישראל בשנת 1971 והתגוררה בבת ים. בשנת 1975 שבו לארגנטינה ובשנת 1980 עלו לישראל בפעם השנייה וגרו ברמת השרון.
שחף התגוררה בקיבוץ מצר בין השנים 1981–1996, שם התחתנה עם נסטור סקלוביץ (שחף).
בשנת 1994 סיימה את מגמת הצילום בית הספר לאמנות קמרה אובסקורה. בשנת 2003 הפכה לבוגרת הסמינר לאוצרות ותרבות בבית הספר. בשנת 2018 סיימה מסלול "פוטותרפיה בשילוב אמנויות" באוניברסיטה הפתוחה.
שחף אם לשניים וסבתא לשניים.
על אמנותה
שחף צילמה והציגה תערוכות על אנשים שנפגעו בצורות שונות, דוגמת בעיות הגירה או בעיות מקומיות, מתוך תחושה שבצילום אין רק תיעוד, אלא שההתבוננות באמצעות הצילום מאפשרת הבנה של אירועים, פרטים ומצבים. שחף הושפעה מאמנותם של צלמים שקדמו לה, ואימצה את הגישה לפיה צילום מביא את המציאות כמות שהיא ויכול לשנות תודעה. בהרצאה[2] במוזיאון על התפר בשנת 2018 סיפרה שהושפעה מצלמים כמו לואיס היין האמריקאי, שנכנס להיכל התהילה של הצילום הבינלאומי[3], שצילומיו עוררו מודעות ציבורית לבעיות של מעמד הפועלים ובפרט למצבם הנואש והקשה של ילדים עובדים בכל רחבי ארצות הברית. צלמת נוספת שמאוד השפיעה על שחף הייתה הארגנטינאית, אדריאנה לסטידו[4], שבצילומיה הראתה את קשיי חייהן של אמהות בגיל העשרה, אסירות, ויחסי אמהות ובנות.
תערוכות יחיד נבחרות
2013: "La Maga"[5] – גלריה 121, תל אביב. אוצרת: אוסנת ישראלי.
2018: "מביטים קדימה" [6] – דיוקנאות של ניצולי שואה, אוניברסיטת חיפה. אוצרת: פרופ' שרון פוליאקין, ליווי פרופ' יוחאי רוזן.
2020: "בית מלאכתה"[7] – אמניות במרחבי העבודה שלהן[8], גלריה ויטרינה, המכון הטכנולוגי חולון, אוצרת דר טל דקל.
תערוכות קבוצתיות נבחרות
2007: "משנה מקום" – מוזיאון בת ים. אוצרות: אורית בולגרו ולאה אביר. לתערוכה הודפס קטלוג.
How I see Germany" – OMC Gallery for Contemporary Art, USA :2008"
2010: "צבע טרי" – גלריה ארליך.
2011: "מילים מצטלמות" – גלריה P8, תל אביב. אוצרת: אליסיה שחף.
translucent" :2011" – ניסוי כלים #8, תל אביב. אוצר: אריה ברקוביץ.
2011: "זמאיקאה?" – גלריה על הצוק[9], נתניה. אוצרת: מאיה קשביץ. לתערוכה הודפס קטלוג.
2011: "טקסט, טקסט" – האנגר לאמנות עכשווית, כפר ויתקין. אוצרת: אוסנת ישראלי
Links" :2012" – האנגר לאמנות עכשווית, כפר ויתקין. אוצרת: אוסנת ישראלי.
2012: "דיוקנאות קין" – אוניברסיטת בן-גוריון. אוצר: חיים מאור.
2012: "קופסת אוכל" – הגלריה העירונית גבעתיים. אוצרת: גלי טימן.
2012: "הגירה" – בית האמנים רחובות.
2012: The Migration Project" – Chasama, New York".
2013: "באתי, התגעגעתי, באתי" [10]- הגלריה החדשה של המכון לאמנות בת ים.
2013: "חדרי קריאה" – גלריה אלפרד, תל אביב. אוצרת: גלי טימן.
2015: "מראות מקום: מבטים על מגדר והגירה בישראל"[11] - רדליין, באר שבע. אוצרות: אור תשובה וטל דקל. לתערוכה הודפס קטלוג.
2015: "#sellfee" – אמני הסטודיו מתחם אלפרד, גלריה אלפרד, תל אביב.
2017: "sellfie" – מוזיאון העיר קרלובץ, קרואטיה.
2017: This is so wrong" – Ephemeral Spaces[12], Raum D. MuseumsQuartier, Vienna, Austria"
2017: "אמנות מסוכנת" – מוזיאון חיפה[13]. אוצרת: סבטלנה ריינגולד.
2018: "כלואות" – מוזיאון על התפר[14], אוצר: רפי אתגר.
2019: "קליפת נגה וסוד האגוז"[15] – בית הספר לאמנות מוסררה, במסגרת הביאנלה לאמנות ירושלים, אוצר: אייל בן דב.
2020: "נשים יוצרות מציאות" – גלריה מירווח בהרדוף, אוצרות: דבורה מורג וענת מנדיל.
יצירות ייחודיות
Translucent - פוטו רומן[16] מאת אליסיה שחף, רוני גלבפיש ותמר צירינסקי.
סרטוני וידאו שונים[17].
בשנת 2017 ארגנה סלונה במסגרת יום המאבק באלימות נגד נשים[18] פרויקט של צילומים ששחף יצרה מהם מיצג צילומי.
קישור חיצוני
- הבלוג של אליסיה שחף http://alicia.shahaf.com/
הערות שוליים
- ^ אליסיה שחף, אליסיה שחף, באתר Masterpiece בית לאמנות ישראלית
- ^ אליסיה שחף, באתר YOUTUBE, 14 במאי 2018
- ^ LEWIS HINE, International Photography Hall of fame and Museum (באנגלית)
- ^ Adriana Lestido, VU l`agence (באנגלית)
- ^ לה מאגה (הקוסמת)– גלריה 121 לאמנות, באתר ARTBEAT, 14/11/2013
- ^ אליסיה שחף – "מביטים קדימה" דיוקנאות שורדי שואה, באתר העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל, 8.5.2018
- ^ אליסיה שחף/ בית מלאכתה, באתר מכון טכנולוגי חולון
- ^ סדרת צילומים של אליסיה שחף, באתר Mokasini, 2/3/2020
- ^ זמאיקאה?, באתר הארץ, 1.9.2011
- ^ הזמנה לתערוכה: באתי התגעגעתי, באתי, באתר AC, 9.3.2013
- ^ מראות מקום: מבטים על מגדר והגירה בישראל, באתר הארץ, 11.3.2015
- ^ Alicia Shahaf, LISTEN TO ME, EPHS (באנגלית)
- ^ איתן בוגנים, הזכות להציג, באתר הארץ, 9.11.2017
- ^ כלואות, באתר מוזיאון על התפר
- ^ קליפת נגה וסוד האגוז, באתר הארץ, 17.10.2019
- ^ אליסיה שחף, רוני גלבפיש ותמר צירינסקי, translucent
- ^ alicia shahaf, 17Videos, vimeo, 2012 (באנגלית)
- ^ יום המאבק באלימות נגד נשים: זו יכולה להיות כל אחת, באתר Saloona, 22/11/2017
