אלנוס לבן
 אלנוס לבן
| |
|---|---|
אלנוס לבן בגן הבוטני החדש במרבורג בגרמניה
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אלונאים |
| משפחה: | שדריים |
| סוג: | אלנוס |
| מין: | אלנוס לבן |
| שם מדעי | |
 Alnus incana(L.), מונש 1794[1] | |
| תחום תפוצה | |
| |
אלנוס לבן (שם מדעי: Alnus incana), או גם אלנוס אפור, הוא מין עץ נשיר מהסוג אלנוס בעל תחום תפוצה נרחב בחצי הכדור הצפוני.
תיאור
זהו שיח גדול או עץ נשיר קטן עד בינוני בגובה בין 15 ל-20 מטרים, מקסימום 25 מטרים.
לאלנוס הלבן יש מערכת שורשים רדודה המתפרשת לרוחב למרחק שבין 2 ל-3 מטרים ולעומק של 90 סנטימטרים. באזורים לחים במיוחד מייצר הצמח שורשים אדוונטיביים ההופכים לשורשים יונקים התומכים בצמח.
קוטר הגזע 40 סנטימטרים, וקליפתו חלקה בגוון אפור, אפילו בעצים מבוגרים. לעץ יכול להיות גזע בודד או שהגזע מתפצל למספר גזעים, שמהם מתפצלים ענפים רבים ונוף עבות. אורך חייו בין 60 ל-100 שנים.
הענפים הצעירים בגוון ירוק-אפור עד חום-אדמדם, שעירים בקצוות. העלים מסורגים, סגלגלים בגוון ירוק מט. הפטוטרת באורך 2 עד 3 סנטימטרים. הטרף באורך 5 עד 11 סנטימטרים וברוחב 4 עד 8 סנטימטרים. העלים נושרים בסתיו כשהם ירוקים עדיין. במקומם נוצרים שני עלי-לוואי שעירים שגם הם נושרים.
העץ הוא צמח חד ביתי המופרה באמצעות הרוח. הפרחים הם תפרחת של עגילים, המופיעים בתחילת האביב לפני שהעלים צומחים. הפרחים הזכריים צומחים באשכול של שלושה עד חמישה עגילים באורך בין 7 ל-9 סנטימטרים. בכל פרח ארבעה אבקנים, תחילה אדמדמים ואחר כך צהובים וארבעה עלי עטיף.
אורכו של עגיל הפרחים הנקביים הוא עד 1.5 סנטימטרים ורוחבו סנטימטר. צבע הפרחים חום אדמדם, הם חרוטיים באורך 16-13 מילימטרים וקוטרם כסנטימטר. הפרחים מבשילים במחצית השנייה של ספטמבר ואז יש בבסיסם קשקשים מעוצים כהים.
הזרעים נוצרים חודשיים אחרי ההפריה. הם קטנים באורך 2 מילימטרים בצבע חום בהיר המוקפים בכנף צרה.
תת-מינים
לאלנוס הלבן יש בין ארבעה לשישה תת-מינים, כמה חוקרים מתייחסים אליהם כאל מינים נבדלים:
- Alnus incana incana – מכונה "אלנוס אפור". תחום התפוצה: צפון אירופה ודרום מערב אסיה. כמו כן באזורים ההרריים של מרכז ודרום אירופה, בייחוד באזורי הרי האלפים, הרי הקרפטים והרי הקווקז.
- Alnus incana hirsuta – מכונה "אלנוס מנצ'ורי". בהרים של צפון מזרח אסיה ומרכז אסיה.
- Alnus incana kolaensisa – בצפון מזרח אירופה התת-ארקטית.
- Alnus incana oblongifolia – מכונה "אלנוס אריזונה". מכונה "אלנוס אריזונה". רכסי ההרים המכונים איי השמים המדרייניים[א] בדרום-מערב אמריקה הצפונית, באריזונה, ניו מקסיקו וצפון מערב מקסיקו.
- Alnus incana rugosa – מכונה "אלנוס מנומר". צפון מזרח אמריקה הצפונית, כולל צפון מזרח ארצות הברית
- Alnus incana tenuifolia – מכונה "אלנוס ההרים" או "אלנוס העלים הדקים". מערב אמריקה הצפונית, כולל ניו מקסיקו עד קליפורניה ואלסקה.[2][3][4]
אקולוגיה
אלנוס לבן הוא עץ הגדל במהירות, הזקוק לאור שמש והגדל היטב על קרקעות דלות. במרכז אירופה, הוא גדל על אדמות סחף לאורך פלגי ההרים והנחלים, בגבהים שעד 1,500 מטרים. עם זאת, הוא איננו דורש קרקע לחה ויכול גם לגדול בערימות סלעים ומדרונות סלעיים. בקצה הצפוני של תחום התפוצה שלו הוא מין עץ נפוץ ביערות, בשדות נטושים ובגדות האגמים בגובה פני הים. כמה מינים של פרפרים משתמשים באלנוס הלבן כמזון לזחליהם. באזור הטייגה של קנדה העץ צומח בחברת אשוחית שחורה (Picea mariana) בחברת היערות המכונים "אשוחית שחורה/אלנוס מנומר".
ברפואה
פדונקולגין (Pedunculagin) הוא אלגיטאנין (ellagitannin), סוג של טאנין, המופק מאלנוס מנצ'ורי (A. hirsuta var. microphylla) שבניסיונות על בעלי חיים הוכיח יעילות בריפוי דלקת עור אטופית.[5]
שימושים
העץ כמעט חסר ערך כלכלי. העץ דומה לעץ של אלנוס שחור (Alnus glutinosa), אבל הוא בהיר יותר, המרקם פחות גרגרי והוא מבריק יותר.
בני הזוני השתמשו בקליפה של תת-המין tenuifolia על מנת לצבוע עורות איילים לגוון חום-אדמדם.[6]
לעיתים משתמשים בעץ לייעור על קרקעות דלות אותן הוא מעשיר באמצעות קיבוע חנקן אטמוספירי באמצעות חיידקים מהמין Frankia alni השוכנים בפקעיות השורש. כמו כן משתמשים בו לקבע מדרונות וסוללות עפר.
קישורים חיצוניים
ביאורים
- ^ באנגלית Madrean sky islands הם 40 הרים בארצות הברית ובמקסיקו המהווים מובלעות של האזור האקולוגי "יערות האלון והאורן המדרייניים" (Madrean pine-oak woodlands) הקרויים על שם רכס ההרים סיירה מדרה אוקסידנטל במקסיקו.
הערות שוליים
- ^ Flora of North America
- ^ Alnus incana subsp. tenuifolia
- ^ Alnus incana subsp. tenuifolia (mountain alder)
- ^ Alnus tenuifolia — Mountain Alder
- ^ Effect of pedunculagin investigated by non-invasive evaluation on atopic-like dermatitis in NC/Nga mice
- ^ Stevenson, Matilda Coxe 1915 Ethnobotany of the Zuni Indians. SI-BAE Annual Report #30 (p. 80)
