אל תען כסיל כאיולתו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ הוא ביטוי מקראי, שמקורו בספר משלי. הביטוי מדריך את האדם להימנע מלהשיב על דברים שנאמרים לו על ידי אדם טיפש. ההוראה שבביטוי זה אינה מוחלטת ואינה תקפה בכל מצב. בפסוק העוקב בספר משלי מובאת הוראה סותרת: עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ. משום סתירה זו הועלתה הצעה אצל חז"ל[1] לגנוז את ספר משלי. בספרות חז"ל ובין פרשני המקרא נאמרו כמה הסברים להבחנה בין המצבים בהם יש לענות לדברי הכסיל לבין המצבים בהם אין לענות לו.

הסתירה המקראית ודרכים ליישובה

בשני פסוקים עוקבים בספר משלי[2] מובאות שתי הנחיות סותרות, ולכל הנחיה נימוק:

  • ההנחיה: ”אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ” והנימוק: ”פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה”
  • ההנחיה: ”עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ” והנימוק: ”פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו”.

בתלמוד הבבלי מובא שבין היתר בשל סתירה זו ביקשו חכמים לגנוז את ספר משלי: ”ואף[3] ספר משלי בקשו לגנוז, שהיו דבריו סותרין זה את זה... ומאי דבריו סותרים זה את זה - כתיב: 'אל תען כסיל כאולתו', וכתיב 'ענה כסיל כאולתו'”.

דרכים ליישוב הסתירה

המקור מתי אין לענות מתי יש לענות הסבר
תלמוד בבלי[4] במילי דעלמא בדברי תורה בדברי תורה יש להשיב וללמד, ואילו בדברים בטלים של העולם הזה רשאי שלא להשיב[5]
מדרש משלי[6] במקום שמכירים אותו ואותך במקום שאין מכירים אתכם במקום שמכירים אתכם עלולים לומר עליך שאתה נושא ונותן עם הכסילים. במקום שאין מכירים אתכם עלולים לחשוב שאילו לא הייתה אמת בדבריו של הכסיל לא היית שותק לו
רבי אברהם אבן עזרא והרלב"ג[7] כשהסכל מחרף אותך כשטועה הסכל בדברי חכמה לא ראוי לחוש לשגעונותיו של סכל, אבל להחכים את בני האדם ולהסיר אותם מטעות זה דבר נחוץ

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל' עמוד ב'
  2. ^ ספר משלי, פרק כ"ו, פסוקים ד'-ה'
  3. ^ פירוש: בנוסף למגילת קהלת שרצו לגנוז מסיבה דומה
  4. ^ מסכת שבת, דף ל' עמוד ב'
  5. ^ על פי המאירי במסכת שבת ל עמוד ב ד"ה לעולם
  6. ^ פרשה כו סימן ד, מובא גם בילקוט שמעוני משלי תתקסא
  7. ^ בפירושיהם למשלי כו.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0