משלי

מתוך המכלול
(הופנה מהדף ספר משלי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ספר מִשְלֵי הוא מספרי התנ"ך שתכליתם מוסר, ובו שלמה המלך - 'החכם מכל האדם' מוביל את הקורא לנהוג בדרך הנכונה.

עיקר תוכן ספר זה הוא פתגמים ואמרי מוסר הנאמרים בדרך שירית, ובצורות תחביריות הנקראות במקרא "משל". השם ניתן לו בשל התיבה הראשונה בפתח הספר: "משלי שלמה בן-דוד מלך ישראל".

ספר משלי הוא הספר השני בספרי הכתובים ומופיע לאחר ספר תהילים.

הספר נחלק בין דברי אמת, מוסר וחכמה הנאמרים באופן כללי, לבין משלים המצווים על השומע להישמע להם, ודוחקים בו לנהוג בדרך מסוימת. המשלים הכלליים נוטים להיות קצרים יותר ובעלי חרוז אחד, בעוד משלי הציווי נוטים להיות ארוכים יותר ואפילו דומים לנאום שלם.

המשלים בספר אינם מסודרים לפי נושאים: ניתן למצוא פסוקים סמוכים העוסקים בנושאים שונים, וכן פסוקים מרוחקים העוסקים בנושאים דומים. עם זאת, ניתן להבחין בכמה נושאים מרכזיים שהספר עוסק בהם.

הספר בעל מבנה מורכב אך מכיל משנה סדורה, בשל אופיו המורכב של הספר, יש לדקדק היטב בדבריו, מכיון שחלק מהדברים נראים בהשקפה ראשונה סותרים.[1] כך למשל דנו חז"ל במסכת שבת, האם לקבלו, בדומה למגילת קהלת, כספר מספרי התנ"ך. מסקנתם הייתה להכניסו ולתרץ את הסתירות.

בגלל דברי המוסר והתוכחה שבו, נוהגים יהודי מרוקו לחלקו לשישה חלקים ולאומרו לפני מנחה בשבתות שבין חג הפסח לחג השבועות. יהודי עיראק נוהגים לקראו בשלוש שבתות, לפני תחילת מנחה בחודש אדר ובחודש ניסן.[2]

חלקי הספר

הספר נחלק למספר חלקים השונים זה מזה בתוכן, בסגנון ובמבנה החרוזים:

  • "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל" (א - ט). הוא כולל משלים ארוכים וסיפוריים, רובם של כמה פסוקים ואף של פרקים שלמים.
  • "משלי שלמה" (י - כב פסוק טז). הוא כולל משלים קצרים, רובם בני פסוק אחד.
  • הקובץ השלישי, שכותרתו "הט אזנך ושמע דברי חכמים" (פרק כב פסוק יז, עד פרק כד). הוא כולל משלים של חכמים אחרים, ששלמה שילב בספרו מסיבות שונות [1]. יש אומרים שהקטע האחרון של פרק כד (הפסוקים כג - לד) מהווה קובץ בפני עצמו, שכותרתו "גם אלה לחכמים", וגם הוא כולל משלים של חכמים אחרים. הקובץ כולל משלים באורך בינוני, בממוצע 2-3 פסוקים כל אחד.
  • הקובץ הרביעי, שכותרתו "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה" (כה - כט). הוא כולל משלים של 1 - 2 פסוקים, המקובצים לפי נושאים.
  • "דברי אגור בן יקה המשא" (פרק ל). כולל כמה משלים ארוכים יחסית על טבע העולם וטבע האדם.
  • "דברי למואל מלך משא" (פרק לא). הוא כולל שני משלים ארוכים על מלכים, יין, ונשים.

בספר שולטת צורת "התקבולת הנרדפת", אך הצורך להציג את הטוב מול הרע הביא למשלים רבים בעלי "תקבולת ניגודית".

נושאים בספר

  • התמודדות עם פיתויים: החכם-המחבר מזהיר את התלמידים-הקוראים שלא יתפתו להתחבר עם אנשים רעים, רוצחים וגנבים: "אם יפתוך חטאים - אל תבא", ועם נשים רעות, זונות ונואפות: "הרחק מעליה דרכך, ואל תקרב אל פתח ביתה". החכם מתאר את דרכי התנהגותם של האנשים והנשים המסוכנים, ונותן עצות איך להישמר מפניהם.
  • חשיבות החכמה, התבונה והדעת: החכם-המחבר קורא לתלמידים-הקוראים להשקיע בלימודי החכמה, לחשוב ולהתעמק, ולא להסתפק במסקנות שטחיות: "חכמות בחוץ תרנה... עד מתי פתיים תאהבו פתי... אודיעה דבריי אתכם..."', "אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה". החכם מדגיש את חשיבותם של התוכחות ודברי המוסר - האדם צריך להיות פתוח לקבל ביקורת על-מנת שיוכל להתקדם ולהשתפר: "אוהב מוסר - אוהב דעת, ושונא תוכחת - בער".
  • דיבור ושתיקה: החכם קורא לשימוש נכון בכוח הדיבור, לחשוב לפני שמדברים - "פי צדיק יהגה לענות", "משיב דבר בטרם ישמע איוולת היא לו וכלימה", לשמור סוד - "הולך רכיל - מגלה סוד, ונאמן רוח - מכסה דבר", וכשלא יודעים מה להגיד - עדיף לשתוק: "חושך אמריו - יודע דעת... גם אויל מחריש - חכם ייחשב...".
  • כסף ועבודה: החכם מוביל את הקורא לנהוג בחריצות, יושר וחכמה על מנת להצליח מבחינה כלכלית: "לך אל הנמלה עצל - ראה דרכיה וחכם", "עד מתי עצל תשכב", "ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים". מצד שני, הוא לא מטיף להתעשרות אלא דווקא להסתפקות ברמת חיים ממוצעת: "ריש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חקי".
  • יחס לעניים: החכם קורא להתייחס בכבוד לעניים ולחלשים - לא לגזול ולבזות אותם, לעזור להם, ולא לקחת מהם ריבית: "עושק דל - חירף עושהו", "לועג לרש - חירף עושהו", "וצדיק יתן ולא יחסוך", "מרבה הונו בנשך ותרבית - לחונן דלים יקבצנו". עם זאת, החכם מזהיר מאד מפני ערבות: "אדם חסר לב תוקע כף, עורב ערובה לפני רעהו".
  • קשר עם ה', שמירת מצוות: החכם קורא לשמירת מצוות ונאמנות לה', שהן הבסיס לחכמה - "יראת ה' ראשית דעת", "פי צדיק ינוב חכמה", "כי נר - מצווה, ותורה - אור, ודרך חיים - תוכחות מוסר".
  • שלום ושלוה: החכם נותן עצות לחיים רגועים ותקינים חברתית, להימנעות ממריבות: "טוב פת חרבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב", "פוטר מים - ראשית מדון, ולפני התגלע - הריב נטוש". הוא מזהיר מאד מפני "איש מדיינים" - שמתחיל במריבות, איש "נרגן" שמלבה את המריבות, ו"אשת מדיינים" שאוהבת לריב וממררת את חיי משפחתה.
  • משפחה: החכם ממליץ על משפחה הבנויה בצורה היררכית, שבה ההורים - האב והאם יחד - הם מקור הסמכות, הם צריכים לחנך את ילדיהם ולהיות מוכנים אף להשתמש בעונשים גופניים כשיש צורך בכך: "חושך שבטו - שונא בנו, ואוהבו - שיחרו מוסר". ההצלחה החינוכית היא מקור האושר העיקרי של ההורים: "בן חכם - ישמח אב, ובן כסיל - תוגת אמו".

מקור הספר

ספר משלי נכתב על ידי שלמה המלך, אך נראה כי מרבית קובצי המשלים היו ידועים ונפוצים בעם, ונאספו ונערכו בתקופת המלך חזקיהו, כפי שנאמר במשנה: "חזקיהו וסיעתן כתבו ישעיהו, משלי, שיר השירים וקהלת" (בבא בתרא טו). וכן נאמר בראש פרק כה: "גם אלו משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה". היו מבין הרבנים שאף פירשו את "העתקת המשלים" בימי חזקיה (המופיע בחלקו השני של הספר), כתרגום משלים עתיקים משפה זרה.[3]


ראה גם

לקריאה נוספת

  • מיכאל פוקס, תארוך החיבור של משלי י-כט, מחקרים בלשון, י"א-י"ב, תשס"ט, עמ' 245–259.

קישורים חיצוניים

  • Crawford H. Toy, Proverbs (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons, 1899. Online copy at the Internet Archive

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. הדוגמה המובהקת להוראות סותרות, נמצאת במשלי שלמה שהעתיקם חזקיה: אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ! - פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה. ובפסוק שלאחריו: עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ! - פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו.
  2. טוביה פרשל, המנהג לקרוא משלי בשבתות
  3. ראה עמר השכחה לרבי אברהם גבישון, ממגורשי קטלוניה. אחד מרבני גרמניה הרחיב על כך בספר, ובו חרוזים רבים בשפות זרות ובעיקר בערבית, המביעות אמרי שפר הנמצאים במשלי באופן שאינו מתחרז (דוגמת: טוב שכן קרוב מאח רחוק - ג'ארך לקריב, ולא אחוך לבעיד).


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0