אמה לזרוס
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
אמה לזרוס (באנגלית: Emma Lazarus; 22 ביולי 1849, ניו יורק – 19 בנובמבר 1887, שם) הייתה משוררת יהודייה אמריקאית, ששימשה מופת לנשים יהודיות שנתפסו להתעוררות יהודית. שירה המפורסם ביותר הוא הסונטה "הקולוסוס החדש" (The New Colossus) (1883), החקוק על פסל החירות בניו יורק.
קורות חיים
לזרוס נולדה בניו יורק, למשפחה יהודית ספרדית-אשכנזית. אביה, מוזס לזרוס, היה צאצא ליהודים שהיגרו מגרמניה, סוחר מבוסס וחבר קהילת שארית ישראל. אימה, אסתר (לבית נתן), הייתה בת למשפחה יהודית ממוצא פורטוגזי שהגיעה לאמריקה לפני המהפכה האמריקאית. לזרוס הייתה הבת הרביעית מבין שבעה.[1] מקום מגוריהם היה בסביבת היוניון סקוור.
בגיל צעיר היא התגלתה כמשוררת רגישה. הייתה ידידתו של המשורר ראלף וולדו אמרסון והקדישה לו את ספרה השני. באותו גיל לא קיימה קשרים הדוקים עם הקהילה היהודית ולא הבליטה את זהותה היהודית.
ב-1881 החלה לסייע בקליטתם של מהגרים יהודים מרוסיה לאמריקה, במסגרת ארגון של יהודים עשירים וותיקים בארצות הברית, ממוצא גרמני ברובם, HEAS (להבדיל מ-HIAS). בהשראת עבודתה עם המהגרים היא כתבה את השיר על פסל החירות. לאחר מכן, בפרץ של אנרגיה יצירתית, היא החלה להופיע כמגינה נאמנה של זכויות היהודים, כמשוררת הלאומית של ההתעוררות היהודית וכתומכת ב"תנועה היהודית הלאומית". שירה המצוטט להלן, "הדגל היהודי", חובר באביב 1882. הוא פותח במלים "עורה ישראל, עור" ומסתיים בנימה לוחמנית:
"הו אל תדמה כי גוועה אש הקרב, אל תאמר כי כבה האור הטמיר! עם תורת משה ונבל דוד, כוחך העתיק עוד ישוב להאיר. עזרא חדש עוד יקום ויהי להניף את הדגל היהודי".
באיגרת ליהודים היא קראה להם "להעמיק ולזרז את מקורות ההתלהבות היהודית" בתגובה לכך שהיהודים נמצאים עתה ב"עין הסערה של ההיסטוריה שלנו" בעקבות ביטויי האנטישמיות במזרח אירופה. בתוך זמן קצר קשרה אמה לזרוס קשרים הדוקים עם המוציא לאור של ה-American Hebrew, שבו הופיע חלק גדול מעבודתה, והחלה ללמוד עברית אצל המורה והעיתונאי לואיס שנאבל.[2] עיקר העניין שלה היה בשימת הדגש על נאמנות לכלל ישראל ובהדגשת סגולות האחדות, המשמעת והארגון למען ההתחדשות היהודית הלאומית.
היות שהושפעה מסופרים כגון ג'ורג' אליוט, לורנס אוליפנט ולאון פינסקר, נטשה לזרוס את הספקנות הקודמת שלה לגבי רעיון ההתיישבות המחודשת בארץ ישראל, והפכה להיות תומכת שלו. היא דבקה בה כאילו הייתה דת בוגרת ובשלה, ובעשותה זאת הבינה שאינה לבד: "במו עיני ראיתי אנשים שעברו במהירות ובדבקות דומה לשלי לאותה אמונה, בנפשותיהם של אנשים בוגרים ומחושבים, אנשים זהירים ורציניים, שאינם נוטים להיגרר אחר התלהבות מקרית ותעמולה המונית, הכתה האמונה הזאת שורשים עמוקים, ובמקצת המקרים שינתה ללא הכר תאוריות והרגלי חשיבה של שנות נצח".[דרוש מקור]
עם מותה בטרם עת, בגיל 38 ממחלת הודג'קין, הפכה לזרוס למעין קדושה ליהודים שנתפסו להתעוררות של שלהי המאה ה-19. גיליון מיוחד של ה-American Hebrew הנציח את זכרה בדברי הוקרה של "אנשי הספר הבולטים ביותר בתקופה", וחיבורה "איגרת ליהודים", שפורסם כקונטרס ב-1900, המשיך להופיע בדפוס במשך שנים רבות על ידי הפדרציה הציונית של אמריקה. פטירתה הותירה את התנועה יתומה מ"החוזרת בתשובה" החשובה ביותר שלה, מהדמות המשפיעה ביותר, המשכילה ורחבת האופקים ביותר, וממליצת היושר החשובה ביותר (עד ימיה) של הזרם שבתוך זמן קצר יהיה לציונות האמריקנית.
מילות הסונטה "הקולוסוס החדש" (קולוסוס הוא פסל ענק), שנחקקה על בסיס פסל החרות, הן מעין קבלת פנים המקדמת בברכה את בואם של מהגרים ופליטים, עניים וחסרי בית, הבאים בשערי הזהב של אמריקה הגדולה.
הבו לי את בניכם היגעים והעניים, ערב רב של המונים כמהים לנשום כבני חורין, את הפליטה האומללה של חופיכם המשופעים. שילחו אותם אלי, חסרי הבית וסחופי הסער, בפנס אאיר בואם בשער זה![3]
אחותה הגדולה, ג'וזפין לזרוס (אנ'), הייתה אף היא סופרת ועיתונאית.[4] על שמה שכונת נחליאל בחדרה ורחוב בחיפה.
לקריאה נוספת
- טובה אליצור, "אמה לזרוס – משוררת עברייה (מאה שנה לבשורת ציון בשירתה)", האומה 56 (תשל"ט), 79–91.
- מייקל פ' קרמר, "אמה לזרוס מגלה את אמריקה בסונטה ’1492’", בתוך: מירי אליאב-פלדון (עורכת), בעקבות קולומבוס: אמריקה 1492–1992, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ז, עמ' 159–171.
- אברהם רגלסון, "אמה לאזארוס", הפועל הצעיר מ, 44 (תשכ"ט), עמ' 22–23.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אמה לזרוס |
- רשימת הפרסומים של אמה לזרוס, בקטלוג הספרייה הלאומית
- סיירוס אדלר, הנרייטה סאלד, אמה לזרוס, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- אמה לזרוס, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- אמה לזרוס בהיכל התהילה היהודי-אמריקני (באנגלית)
- דיאן ליכטנשטיין, אמה לזרוס, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- י. פעטריקאווסקי (לואיסוויל, 27 בנובמבר), עזרת סופרים: מכתבים מאמיריקא: מות סופרת מפורסמת באמיריקא, המליץ, 16 בדצמבר 1887
- אמציה פלד, רחוב אמה לזרוס, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
- חן מלול, הנערה היהודייה שמאחורי גברת החירות, באתר הספרייה הלאומית, יוני 2017
מפרי עטה:
- שני שירים מאת אמה לזרוס, דבר, 5 באוגוסט 1949: "קולוסוס החדש: אם־גָלֻיות" ו-"יחזקאל חדש", בתרגום ראובן אבינועם, המשך (מתוך: ראובן אבינעם, מבחר שירת אמריקה: אנתולוגיה, תל אביב: עם עובד, תשי"ד)
- חַג הָאוֹרִים, בתרגום אברהם רגלסון, בפרויקט בן-יהודה
הערות שוליים
- ^ סיירוס אדלר, הנרייטה סאלד, משה לזרוס, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
- ^ סיירוס אדלר, לואיס שנאבל, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
- ^ ר' המשוררת היהודייה-אמריקנית שהעניקה ל"גברת החירות" את ייעודה, הדף על אמה לזרוס באתר הספרייה הלאומית (אוחזר ביום 1.8.2-18)
- ^ סיירוס אדלר, הנרייטה סאלד, ג'וזפין לזרוס, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
