לדלג לתוכן

אמנת מונטריאול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

תבנית הסכם ריקה אמנת מונטריאול (באנגלית: The Montreal Convention), השם הרשמי: האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית (באנגלית: the Convention for the Unification of Certain Rules for International Carriage by Air) היא אמנה רב-צדדית שאומצה ב-28 במאי 1999 על ידי המדינות החברות בארגון הבין-לאומי לתעופה אזרחית (ICAO). האמנה נכנסה לתוקף ב-4 בנובמבר 2003.

האמנה עדכנה והחליפה חלקים מאמנת ורשה שנחתמה לראשונה בשנת 1929 בעיר ורשה ותוקנה בשנת 1955 בהאג, "פרוטוקול האג" (Hague Protocol), אשר היו נהוגים בתעופה האווירית הבינלאומית. מטרת האמנה היא ליצור כללים ברורים ועקביים יותר לתובלה בינלאומית של נוסעים, כבודה ומטען, במיוחד לגבי אחריות חברות התעופה במקרה של פציעה או מוות. נכון לספטמבר 2018, הצטרפו לאמנה 132 מתוך 191 המדינות החברות ב-ICAO.

התכונה המרכזית של אמנת מונטריאול היא מערכת פיצוי דו-שכבתית לנוסעים. חברת תעופה אחראית אוטומטית לנזקים מוכחים עד לסכום של 128,821 זכויות משיכה מיוחדות (Special Drawing Rights – (SDR, השוות ערך לכ-175,000 דולר אמריקאי, ללא צורך של הנוסעים או משפחותיהם להוכיח אשמה. במקרה של תביעות מעל לסכום זה, חברת התעופה פטורה מאחריות נוספת, רק אם היא יכולה להוכיח שהאירוע לא נגרם עקב רשלנותה. מערכת זו החליפה את כללי הפיצוי המוגבלים יותר, שהיו קיימים בעבר והיא נועדה לפשט הליכים משפטיים עבור קרבנות ובני משפחותיהם.[1]

נזקים

אמנת מונטריאול קובעת שחברות תעופה אחראיות באופן מוחלט לנזקים מוכחים עד לסכום של 128,821 זכויות משיכה מיוחדות (SDR) – תמהיל של ערכי מטבעות שנקבע על ידי קרן המטבע הבינלאומית השְקולים לכ-175,000 דולר ארצות הברית.[2][3] בתביעות העולות על סכום זה, מובילות יכולות להימנע מאחריות רק אם יוכיחו שהתאונה לא נבעה מרשלנותן או נגרמה אך ורק על ידי צד שלישי.[4] כוחה של "הגנה" זו אינו זמין לתביעות הנמצאות בגבול ה-128,821 SDR. האמנה גם תיקנה את הוראות הסמכות השיפוטית של אמנת ורשה, ומאפשרת לקורבנות או למשפחותיהם להגיש תביעות במדינת מגוריהם העיקרית, והיא מחייבת את כל חברות התעופה להחזיק בביטוח אחריות.

כבודה שאבדה, ניזוקה, או התעכבה

אמנת מונטריאול הגדילה את אחריותן המקסימלית של חברות התעופה לכבודה שאבדה, ניזוקה או התעכבה ל-1,288 SDR לנוסע. תחת אמנת ורשה המוקדמת יותר, הפיצוי חושב על בסיס משקל הכבודה. אמנת מונטריאול גם מחייבת חברות תעופה להחזיר לנוסעים עלויות של פריטים חיוניים חלופיים שנרכשו בזמן שכבודה התעכבה, עד לאותה מגבלה של 1,288 SDR. כבודה שנותרת ללא מסירה לאחר 21 יום נחשבת אבודה, אלא אם כן נמצאה והוחזרה על ידי חברת התעופה.

אשרורים

נכון לספטמבר 2018, ישנם 133 צדדים לאמנה. סך זה כולל 132 מתוך 191 המדינות החברות ב־ICAO בתוספת האיחוד האירופי. המדינות שאשררו מייצגות 131 מדינות חברות באו"ם, בתוספת איי קוק.[5]

ביקורת

אי הכללת פגיעות נפשיות

אמנת מונטריאול אינה מספקת פיצוי בגין פגיעה נפשית, אלא אם היא קשורה ישירות לפגיעה פיזית. (&&&&) סעיף 17, המגדיר את אחריות המוביל לתאונות, מתייחס במפורש ל"נזק גופני" (bodily injury) וכתוצאה מכך, תביעות בגין נזק נפשי בלבד, כמו הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) ללא פגיעה פיזית נלווית, עלולות להיות מוחרגות מפיצוי. הגבלה זו הייתה נושא לביקורת מצד ניצולי תאונות, משפטנים ומשפחות שנפגעו.[6][6][7]

ציוד ניידות לנוסעים עם מוגבלויות

מגבלת האחריות של 1,288 SDR לכבודה שאבדה, ניזוקה או התעכבה, חלה גם על אביזרי ניידות כגון כיסאות גלגלים, דבר העלול להציב אתגרים בפני נוסעים עם מוגבלויות. ערכו של ציוד כזה עולה לעיתים קרובות על תקרת הפיצוי, ואובדנו או נזקו יכולים להיות בעלי השפעה גדולה בהרבה על נוסעים עם מוגבלויות מאשר על אחרים המאבדים כבודה רגילה.

הנציבות האירופית הכירה בסוגיית אחריות חברות התעופה ונמלי התעופה לאביזרי ניידות שנהרסו, ניזוקו או אבדו. הכרה זו פורסמה בהקשר ל"תקנה (EC) מס' 1107/2006 בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויות ואנשים עם ניידות מופחתת בעת נסיעה בטיסה".[8][9] הדו"ח ציין שבניגוד לאיחוד האירופי, תחומי שיפוט כמו ארצות הברית וקנדה מחייבים חברות תעופה לפצות נוסעים באופן מלא על נזק לאביזרי ניידות, כתנאי להפעלת טיסות במרחב האווירי שלהן. הנציבות הצהירה כי האיחוד האירופי עשוי לשקול צעדים דומים אם התקנות הקיימות יוכחו כבלתי מספקות.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמנת מונטריאול בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ David E. Rapoport and Hans Ephraimson-Abt, A 73-Year Odyssey, The Time Has Come For a New International Air Liability System, rapoportlaw.com, Reprinted with permission from "Issues in Aviation Law and Policy.", ‏2002 (באנגלית)
  2. ↑ 2019 Revised Limits of Liability Under the Montreal Convention of 1999, www2023.icao.int
  3. ↑ Wayback Machine, www.iata.org
  4. ↑ The Montreal Convention 1999 (MC99), www.iata.org (באנגלית)
  5. ↑ [https://www2023.icao.int/secretariat/legal/List%20of%20Parties/Mtl99_EN.pdf CONVENTION FOR THE UNIFICATION OF CERTAIN RULES FOR INTERNATIONAL CARRIAGE BY AIR DONE AT MONTREAL ON 28 MAY 1999], 2023.icao.int (באנגלית)
  6. ^ 6.0 6.1 "Survivor of Norfolk plane ditching still fighting for compensation". ABC News (באנגלית). 2015-03-22. נבדק ב-2025-07-23.
  7. ↑ "'She was like a ghost': Australian plane crash survivor's tragic story". NewsComAu (באנגלית). נבדק ב-2025-07-23.
  8. ↑ Document 32006R1107 (באנגלית), נבדק ב-2025-07-23
  9. ↑ EUR-Lex - 52008DC0510 - EN, eur-lex.europa.eu (באנגלית)

אמנת מונטריאול41603900Q326303

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אמנת_מונטריאול&oldid=3584497"