אמפורה

משתה, האישה מחזיקה בידה אמפורה

האַמְפוֹרָה (ברבים אַמְפוֹרֵי, Amphoræ. שמה בעברית על פי הצעת האקדמיה ללשון העברית: קנקן) היא כלי חרס בעל שתי ידיות שהיה נפוץ ביוון העתיקה ובארצות שהושפעו ממנה. תפקידה העיקרי הוא אחסון מוצרים מתכלים, ובאופן פחות שכיח תיפקדה ככלי לאחסון אפר המתים וכפרס בתחרויות (מכאן מגיע המנהג להעניק גביע). חלק מהאמפורי היו בעלות בסיס מחודד, כדי לאפשר את ערימתן בחול או בסוג אחר של אדמה רכה, בעוד שהאמפורי שבסיסן היה טבעתי שימשו לצרכים ביתיים או דתיים. במקרה האחרון, הכלים זוגגו ועוטרו במיני דמויות, כאשר האמפורי השימושיות־גרידא היו פשוטות במראן, ולרוב הובחנו רק לפי חותמת יוצרם או בעליהם.

'אמפורה' היא מילה לטינית, אך נלקחה מהמילה היוונית אֶמְפוֹרִיוּס או אַמְפִיפוֹרִיוּס, שילוב המילים : "אמפי" ו"פוריוס" ("נושא"), משם הפועל פֶרֵאִין ("לנשוא").

האמפורי הומצאו על ידי היוונים הקדומים, וסוגלו על ידי הרומאים כאמצעי ראשי בהעברת ואחסון יין, שמן, זיתים, תבואה, דגים ושאר סחורות. הן יוצרו בממדים תעשייתיים מימי היוונים ואילך, והיו בשימוש באגן הים התיכון עד המאה ה-16. לאמפורי חשיבות רבה בארכאולוגיה הימית, הואיל ומציאת אמפורה בגוף ספינה טרופה יכול, במקרים רבים, להצביע על גיל ולאום הספינה. לרוב הן משתמרות כה היטב שתוכנן המקורי עדיין מצוי בתוכן, ובכך מספקות מידע חשוב ביותר על מנהגי האכילה והמסחר של עמי הים התיכון העתיקים.

סיווג האמפורי

אמפורת צוואר - מהקדומות בזני האמפורי, היא נולדה בסמוך לחורבן יוון המיקנית (~ 1200 לפנה"ס, הידוע בשם "התקופה הפרוטוגאומטרית"), וכתוצאה מחורבן זה. היא באה להחליף את סממני התרבות המיקנית שחלשה על יוון, אך התבססה על המודל המיקני. בסיסה עגול וקוטרו קטן מקוטר גופהּ; גופהּ אליפטי מנקודת המוצא בבסיס עד למעלה ממחצית הגוף, יתר הגוף עגול לגמרי. לאמפורה ידיות אנכיות ופרבוליות, הן יוצאות מחלקו העליון של הגוף ומגיעות לצוואר. הצוואר דק מהגוף, מעגלי ולעיתים מתרחב. בתקופה הגאומטרית גופה התארך ונעשה דק יותר, הצוואר התארך כמו כן, בתום התקופה המדוברת הגיע הצוואר לאורך של כשליש מגודל הכד. באותה העת הפכה האמפורה לכלי הקשור במנהגי קבורה, והגיע לגדלים של 60 סנטימטרים. ראשוני העיטורים הם דתיים, אך מאוחר יותר נוספו עיטורים חגיגיים ומיתולוגיים. עם תום התקופה הגאומטרית (~ 700 לפנה"ס) ותחילת תקופת הדמות השחורה נעשה הגוף דק יותר, וקיבל צורה דומה למרבית האמפורי האחרות.

אמפורה נוֹלִית -שמה הוא אחר העיר הדרום־איטלקית נולה, בה נמצאו דוגמאות רבות של הדגם המדובר (בנוסף לקפואה וסביבותיה). הדגם הומצא לקראת 490 לפנה"ס על ידי 'צייר ברלין', אומץ על ידי ממשיכיו, והמשיך להתקיים מספר דורות קצר. האמפורה היא תת-דגם של אמפורת הצוואר, גובהּ הממוצע הוא 30 סנטימטרים. צווארה ארוך ודק יותר מצוואר אמפורת הצוואר הפשוטה, הבסיס טבעתי. העיטורים נעשו בטכניקת הדמות האדומה.

אמפורה מחודדת - יוצרה בחלקה המוקדם של המאה ה-5 לפנה"ס, ואוירה בטכניקה האדומה והשחורה, אולם האדומה נדירה יותר. האמפורה היא תת-דגם של אמפורת הצוואר, גובהּ 50-60 סנטימטרים. הצוואר ארוך ודק מאמפורת הצוואר, הגוף עגול בחלקו העליון ומתחדד כלפי מטה. הבסיס קטן באופן משמעותי, ולפעמים נעדר.

אמופרה פָּנַאתֵנַאִית - הכדים הללו שימשו כפרסים בתחרויות הספורט שנערכו בפסטיבל הפאנאתנאיה מדי ארבע שנים באתונה, לכבוד האלילה אתנה. האמפורה היא תת-דגם של אמפורת הצוואר, גובהּ נע בין 60 ל־80 סנטימטרים. הצוואר קצר ודק. הגוף עגול ומתחדד לעבר הבסיס. הבסיס קטן וכפתורי. האיורים היו בטכניקת הדמות השחורה, והמשיכו את קיום הטכניקה אף על פי שהופסק השימוש בה, בכל שאר התחומים. האיורים מראים את אתנה ותחרויות ריצה, מרוצי סוסים, מרוצי מרכבות ואגרוף בתקופה יותר מוקדמת. בתקופה יותר מאוחרת הטלת דיסקוס, כידון, קפיצה והופליטודרומוי (ריצה בלבוש הופליט) היו לנושא האיורים.

אמפורה נִיקוֹסְתֶנִית - השם ניתן לדגם אחר ניקוסתנוס, קדר יווני שבית מלאתו הפיק את הזן המסוים הזה. האמפורה היא תת-דגם של אמפורת הצוואר, גובהּ הממוצע הוא 30 סנטימטרים. היא דומה לאמפורה הנולית (ואולי מקורה בדגם איטלקי, כמו הראשונה), אולם גופה בחלקו העליון נעשה ריבועי. הידיות ארוכות ורחבות יותר, ומגיעות לקצה הצוואר, הוא פה הכד. הפה עצמו מפושק. רוחב הצוואר קטן לקראת המרכז, ומתרחב משם ועד לפה. בסיסה גבוה ואלגנטי מיתר הבסיסים. הכדים לרוב אוירו הן בטכניקה השחורה והן באדומה.

אמפורת צוואר פרוטואטית - יש הבוחרים לא להתייחס לסוג זה של אמפורי כדגם עצמאי. מקורו באמפורי עתיקות שידיותיהן הגיעו עד לקצה הצוואר. המיוחד לאמפורי אלו הם העיטורים. הופעתם רבה באטיקה, ונושא האיורים עליהן נעשה יותר מזרחי ומיתולוגי, עם השנים.

אמפורה טיראנית - אמפורה מהמאה השישית לפנה"ס שיוצרה באתונה למטרות יצוא. אמפורי רבות מהסוג המדובר נמצאו באיטליה, במיוחד באתרי ישוב אטרוסקיים, ומשם שם הדגם (טיראנים הוא שם נוסף לאטרוסקים). גופה עגול בחלקו העליון, ואלפטי בתחתון. הידיות יוצאות מתחילת החלק המעגלי של הגוף ומגיעיות למרכז הצוור. פי האמפורה רחב מצווארה. בסיסה יציב, עגול וגדול מגופה בנקודת המפגש של השנים. העיטורים נעשו בטכניקת הדמות השחורה. הידיות, הבסיס והפה נצעו לגמרי בשחור. הדמויות כללו הופליטים, בעלי חיים ושאר דמויות, עיטור מעניין לסוג הזה הם הקרניים שיוצאות מהבסיס.

אמפורי הובלה בתצוגה, טורקיה

אמפורה מקשתית - משפחת אמפורי שמקורה במשפחת אמפורי הצוואר. היא נולדה בסמוך לשנת 700 לפנה"ס, וזכתה לפופולריות במאה ה-6 לפנה"ס עד לתחילת המאה החמישית. אמפורה זאת גם מכונה אמפורת בטן, שכן יחודה העיקרי מאמפורת הצוואר הוא בעובדה שאין לה צוואר ממשי. חלקה עליון ממשיך את עוקמת הגוף, ורק שפתי הכלי שוברות את צורת הגל.

אמפורה מקשתית מסוג B - העתיקה במשפחת האמפורי המקשתיות, הייתה בשימוש מתחילת המאה ה-6 לפנה"ס עד לערך 520 לפנה"ס. בתחילה היה לה צוואר דק יחסית וגובהּ נע בין 20 ל־50 סטימטרים. דוגמאות נמצאו באיטליה ויוון, באחרונה שימשה למטרות קבורה. גרסה יותר מפותחת של האמפורה הציגה שפה קעורה ובסיס טבעתי.

אמפורה מקשתית מסוג C - ואריאציה של האמפורה המקשתית מסוג B. השוני העיקר בין השתיים הוא מבנה השפה, בדגם C מדובר בשפה מגולגלת. הדגם היה בשימוש מהמאה הששית לפנה"ס עד ל־450 לפנה"ס. הדגם עוטר בשתי הטכניקות; גובהו : 40 סנטימטרים.

אמפורה מקשתית מסוג A - פיתוח נוסף מדגם B. האמפורה הופיעה באמצע המאה ה-5 לפנה"ס, והמשיכה להתקיים כמאה שנים. ידיותיה ארוכות ושטוחות יותר ושפתה רחבה יותר מדגם B. היא עוטרה בעיקר טכניקה השחורה.

אמפורת הובלה - סוג נפוץ של אמפורי ששימשו להובלת סחורות רבות, ובעיקר יין. גובהן נע בין 50 ל־70 סנטימטרים. בסיסן היה מחודד, כדי לערום אותן היתר קלות, או לקבור אותן באדמה רכה. ידיותיהן ארוכות למדי: הן מתחילות בקצה הגוף, ומגיעות לקצה הצוואר. הצוואר עצמו די מוארך. הדגם לא נצבע, עקב שימושו.