אנדוגמיה
אֶנְדּוֹגַמְיָה (מהמקור באנגלית: Endogamy. בעברית: נִשּׂוּאֵי פְּנִים) היא הנוהג לבחור את בן הזוג לנישואין מתוך הקבוצה החברתית, קבוצת השארות (מוצא אתני) או אותה קטגוריה חברתית. גם כיום רוב בני האדם בוחרים בני זוג מאותה קבוצת גיל, קבוצה אתנית, דת או מעמד חברתי.
בעבר היה נהוג להנשא בתוך השבט, כיום יש חברות בהן מקובל להנשא בתוך קבוצת שארות מורחבת (חמולה). נוהג זה נחשב למשמעותי עד כדי כך שאנתרופולוגים נוהגים לעיתים לקבוע את הקבוצה הרלוונטית לניתוח בהתאם לגבולות האנדוגמיה.
חוקרים שונים מבדילים בין שני סוגי אנדוגמיה: אנדוגמיה ערכית-נורמטיבית ואנדוגמיה התנהגותית.
- אנדוגמיה ערכית-נורמטיבית מתאפיינת באיסור מפורש על נישואי חוץ. האיסור נשען בדרך כלל, על נורמות מנוסחות ופורמליות, כגון: חוקים דתיים. הקב"ה מזהיר את בני ישראל מנישואים עם בני עמים אחרים. בספר נחמיה העם היהודי מתחייב, כי "לא ניתן בנותינו לעמי הארץ ואת בנותיהם לא ניקח לבנינו".[1]
- אנדוגמיה התנהגותית אינה אוסרת על נישואים מעורבים. אנדוגמיה מסוג זה מוגדרת כנטייה ממשית להימנע מנשואין עם בני זוג מחוץ לקבוצת השייכות. אנדוגמיה התנהגותית נתמכת על ידי גורמים שונים (משפחה, קבוצת השווים וכדומה) שמפעילים את המכניזמים של פיקוח חברתי.
בחברות מתועשות אנדוגמיה ערכית אינה נחשבת, לרוב, ללגיטימית, אך אנדוגמיה התנהגותית נפוצה מאוד. בחברה המערבית, לרוב תהיה לבני הזוג רמת השכלה דומה, אמונותיהם והערכים שלהם משותפים או דומים, הם דבקים במצוות דתיות דומות, ולעיתים הם אף מאותו אזור מגורים ולמדו יחד באותם בתי ספר.
החברות האנושיות ברחבי העולם דוחקות בבני האדם להתחתן עם בני זוג הבאים מרקע חברתי דומה, אך נמנים עם המין השני. ההיגיון של אנדוגמיה פשוט: אנשים בעלי עמדה חברתית שווה מורישים אותה לצאצאיהם, וכך שומרים על הדפוסים החברתיים המסורתיים.
ראו גם
- אקסוגמיה - נישואי חוץ
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אנדוגמיה |
הערות שוליים
