אנדרה פיליפ
אנדרה פיליפ (בצרפתית - André Philip; 28 ביוני 1902 - 5 ביולי 1970) היה מדינאי וכלכלן צרפתי איש המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית. במהלך מלחמת העולם השנייה לחם פיליפ בשורות הרזיסטאנס ולאחר מכן שימש בתפקידים בכירים בהנהגה הפוליטית של צרפת החופשית. לאחר שחרור צרפת שימש פיליפ כשר בממשלה הזמנית ובממשלת הרפובליקה הצרפתית הרביעית.
מוצא ונעורים, קריירה מוקדמת
פיליפ נולד למשפחה פרוטסטנטית בעיירה פון-סן-אספרי (Pont-Saint-Esprit) במחוז לנגדוק-רוסיון בדרום צרפת. הוא למד כלכלה ושימש כפרופסור לכלכלה באוניברסיטת ליון.[1] בשנת 1920 הצטרף אל המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית. בשנת 1924 נישא למיריי קורמן (Mireille Cooreman) ולזוג נולדו חמישה ילדים.
פיליפ היה יושב ראש החזית העממית בליון, וכבר משלב מוקדם של פעילותו הביע תמיכה ביהודים, וביישוב היהודי בארץ ישראל, ושימש כיושב ראש הוועד נגד אנטישמיות בדרום מזרח צרפת. בשנת 1935 ביקר בארץ ישראל, והביע תמיכה בהתיישבות העובדת.[2] בשנת 1936 נבחר לראשונה לפרלמנט הצרפתי, ושירת בתפקיד חבר הפרלמנט עד לתבוסת צרפת במהלך המערכה על צרפת במלחמת העולם השנייה, בשנת 1940. ביולי 1940 היה בין שמונים הצירים שהצביעו נגד כינון ממשלת צרפת של וישי. לאחר מכן ירד למחתרת ולחם כנגד הגרמנים בשורות הרזיסטאנס. בשנת 1942 נערך אחר פיליפ מצוד על ידי הגסטפו, אך הוא הצליח להגיע ללונדון ולהצטרף שם אל כוחות הגנרל שארל דה גול. דה גול צירפו אל "הוועד הלאומי הצרפתי", מעין ממשלה גולה שהקים דה גול, כאות לקשר בין אנשי הרזיסטאנס שלחמו בצרפת, ואנשי צרפת החופשית שלחמו מחוץ לגבולות צרפת.[3]
אשתו של פיליפ, מיריי פיליפ, נשארה בצרפת, ועסקה בהצלת יהודים בכפר לה שמבון-סור-ליניון. היא הייתה חלק ממחתרת שהעבירה יהודים אל מעבר לגבול השווייצרי, והייתה פעילה בהעברת קבוצות ובהשגת אשרות מעבר.[4] על פעילותה זו זכתה פיליפ ממוסד יד ושם לתואר חסידת אומות העולם.[5] כאשר הגיע אנדרה פיליפ עצמו ללונדון, חשף את יחסה של ממשלת צרפת של וישי ליהודים, והצטרף לקול קורא בינלאומי שיצא ביזמת מפלגת הלייבור הבריטית שהביע תמיכה ביהודים הסובלים.[6]
בשירות צרפת החופשית
בנובמבר 1942 פלשו כוחות בעלות הברית לשטחי צפון אפריקה הצרפתית במסגרת מבצע לפיד. האדמירל ז'אן פרנסואה דרלאן, אחד הבכירים במשטר וישי, ששהה במקרה באלג'יריה, ניהל את ההתנגדות לפלישה, אך לאחר מספר ימים הכריז על הפסקת אש, וניהל משא ומתן עם הכוח הפולש, שלאחריו הוכרז כמפקד הצבאי והאזרחי של כוחות צרפת בצפון אפריקה. מבחינת אנשי דה גול, שניהלו מזה שנתיים את ההתנגדות למשטר וישי, ושפכו את דמם בקרבות כנגד אנשיו באפריקה ובלבאנט, הייתה זו בגידה. מיד לאחר המבצע נשלח פיליפ, ועמו אדריאן טיסייה לפגישה עם הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט לנסות ולהסביר לו את עמדת אנשי צרפת החופשית. הפגישה, שהתקיימה ב-23 בנובמבר 1942 כשלה. רוזוולט, שהיה רווי משקעים אישיים כנגד דה גול, וסבר כי יש ביד דרלאן לקדם את מטרת בעלות הברית ולהביא לתוצאות טובות יותר מאשר דה גול, הגיב לפונים במילים - "כל מי שמוכן לעזור לי, ברוך הבא. היום דרלאן נותן לי את אלג'יר, אז אני קורא 'יחי דרלאן!', אם מחר לאוואל ייתן לי את פריז, אני אקרא: 'יחי לאוואל!"[7] מקורות אחרים תיארו את הפגישה כנאום חד צדדי של פיליפ, שבו שפך את חמתו במשך ארבעים דקות על המדיניות האמריקאית, עד שנקטע על ידי רוזוולט שסיים את השיחה בקרירות, ובסיומה העביר רוזוולט פתק אל השגריר ג'ון גילברט וינאנט שאירגן את הפגישה, "לשם מה שלחת אלי את אותו האדם, פיליפ?".[8]
לאחר רצח דרלאן, והחלפתו בגנרל אנרי ז'ירו, השכילו אנשי צרפת החופשית ליצור ועד משותף עם אנשי ז'ירו. בוועד, הוועד הצרפתי לשחרור לאומי, קיבל פיליפ את תפקיד שר הפנים.[9]
שר בממשלות צרפת
לאחר שחרור צרפת, חידש פיליפ את פעילותו הפוליטית במסגרת המפלגה הסוציאליסטית. במסגרת הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית כיהן כשר הכלכלה בממשלתו של הסוציאליסט פליקס גואן בין 26 בינואר ל-26 ביוני 1946. בבחירות שנערכו בשנה זו שב ונבחר לפרלמנט, ועמד בראש הוועדה הפרלמנטרית שניסחה את החוקה הצרפתית, שהייתה לבסיס להקמת הרפובליקה הצרפתית הרביעית.[10] פיליפ שב ושימש כשר הכלכלה הלאומית והכספים בממשלת לאון בלום בין דצמבר 1946 לינואר 1947,[11] ובמסגרת הרפובליקה הרביעית שימש כשר הכלכלה בממשלתו של פול רמדייה בין ינואר 1947 ליולי 1947.
לאחר פרישתו מהממשלה
בתקופת הקמת מדינת ישראל נמנה פיליפ על התומכים במדינה הצעירה, השתתף בעצרות השמחה על הקמתה, והיה בין הלוחצים על הממשלה הצרפתית לקיים עם ישראל קשרים דיפלומטיים.[12][13]
בשנת 1951 כשל בבחירות, אך המשיך בפעילות ציבורית. הוא היה בין הפעילים לאיחוד אירופה, והיה בין הפועלים להקמת קהילת הפחם והפלדה האירופית, מסגרת אירופית מוקדמת לשיתוף פעולה כלכלי, ששימשה כבסיס להתפתחות ההיסטורית שהביאה ליצירת הקהילה הכלכלית האירופית והאיחוד האירופי. בשנת 1957 הוצא משורות המפלגה הסוציאליסטית עקב מאבקו במנהיג המפלגה גי מולה, אותו האשים ב'בגידה בסוציאליזם'.[14] לאחר מכן הצטרף למפלגת השמאל הקטנה "המפלגה הסוציאליסטית העצמאית".
בין 1951 ל-1957 לימד כלכלה באוניברסיטת זאארבריקן, ולאחר מכן לימד כלכלה בפריז עד 1967. בין 1964 ל-1968 היה פעיל במסגרת ועידת האו"ם לסחר ופיתוח. ב-1970 מת בפריז.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ארבע מפלגות נאבקות בבחירות צרפת, משמר, 22 באוקטובר 1945
- ^ André Philip, פלסטיין פוסט, 8 בנובמבר 1935
- ^ French socialist leader escapes to britain, פלסטיין פוסט, 27 ביולי 1942
- ^ לבנה (ז'נין) פרנק, "הצלת יהודים בצרפת, שמבון סיר ליניון והסביבה", ג'נוסייד, כדי שלא אהיה בין השותקים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2010, עמ' 111
- ^ רשימת חסידי אומות העולם בצרפת אתר יד ושם.
- ^ Six nations pay tribute to Jews' suffering, פלסטיין פוסט, 4 בספטמבר 1942
- ^ מארק פרו, שבעה גברים במלחמה, הוצאת דביר, 2010, עמ' 255
- ^ ההזדמנות האחרונה של דה גול, מעריב, 30 באוגוסט 1948
- ^ שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך שני, "אחדות במערכה", הוצאת עם הספר, תשי"ח, 1958, עמ' 119
- ^ לקראת סיום מצב הארעי בצרפת?, משמר, 9 ביולי 1946
- ^ ל. בלום הרכיב ממשלת סוציאליסטים בלבד, משמר, 17 בדצמבר 1946
- ^ ברגע האחרון, דבר, 28 במאי 1948
- ^ יהודי פריס חוגגים את הקמת המדינה, על המשמר, 24 במאי 1948
- ^ במערכות העבודה בעולם, דבר, 25 בפברואר 1958
