אנדי גרוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אנדרו גרוב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. אנדרו סטיבן "אנדי" גרובאנגלית: Andrew Stephen ("Andy") Grove;‏ 2 בספטמבר 1936 - 21 במרץ 2016) היה איש עסקים, מהנדס ומנהל אמריקאי יהודי, יליד הונגריה. גרוב הוא מהנדס חלוץ בתעשיית המוליכים למחצה.

גרוב נמלט מהונגריה הקומוניסטית כשהיה בן 20 והיגר לארצות הברית, שם השלים את לימודיו. בהמשך מונה למנכ"ל אינטל וסייע להפוך את החברה ליצרן הגדול בעולם של מוליכים למחצה.

כתוצאה של עבודתו באינטל, וכנגזרת של ספריו והמאמרים המקצועיים שפִרסם, הייתה לגרוב השפעה ניכרת על הניהול של ענפי תעשיית ייצור האלקטרוניקה המודרנית ברחבי העולם. גרוב כונה "הבחור שהניע את שלב הצמיחה" של עמק הסיליקון. כאשר שקל סטיב ג'ובס לשוב ולהתמנות לתפקיד מנכ"ל אפל, הוא קרא לגרוב, שהיה נערץ על ידיו, לבקש בעצתו. היו שטענו, שעל סמך הישגיו באינטל לבדם, גרוב "ראוי למקום לצד אנשי העסקים הגדולים של המאה ה-20".

צעירותו והשכלתו

גרוב נולד בשם András István Gróf למשפחה יהודית ממעמד הביניים, בבודפשט בירת הונגריה, בנם של מריה וג'ורג'. כשגדל, חבריו הכירו אותו כ-"Andris". כשהיה בן ארבע חלה בשנית בצורתה הקשה, מה שכמעט גרם למותו והביא לכך שמאז הוא סבל מאובדן שמיעה חלקי.

כשהיה בן שמונה כבשו הנאצים את הונגריה וגירשו כמעט 500,000 יהודים למחנות ריכוז. גרוב ואִמו אימצו זהויות בדויות ומצאו מקלט אצל חברי המשפחה. אביו נלקח למחנה עבודה במזרח שם נאלץ לעבוד בעבודת כפייה, אך הוא שרד, והתאחד עם משפחתו לאחר תום מלחמת העולם השנייה.

במהלך המרד ההונגרי, כשהיה גרוב בן 20, הוא נמלט מביתו ועזב את משפחתו, חצה את הגבול לאוסטריה, ומשם עשה את דרכו לארצות הברית, אליה הגיע ב-1957. הוא שינה את שמו לאנדרו סטיבן גרוב. על אף השנים הרבות שחלפו מאז היגר לארצות הברית, הוא דיבר אנגלית עם מבטא הונגרי. בספר הזיכרונות שלו, Swimming Across, סיכם גרוב את 20 שנות חייו הראשונות בהונגריה:

עד שהייתי בן עשרים, שרדתי דיקטטורה הונגרית פשיסטית, כיבוש צבאי גרמני, את הפתרון הסופי של הנאצים, את המצור שהטיל הצבא האדום הסובייטי על בודפשט, תקופה של דמוקרטיה כאוטית בשנים שמיד לאחר המלחמה, מגוון של משטרים קומוניסטיים דכאניים, והתקוממות עממית שדוכאה באיומי נשק [בהם] נהרגו אנשים צעירים רבים; אין ספור אחרים נכלאו. כמאתיים אלף הונגרים נמלטו אל המערב. אני הייתי אחד מהם.

זמן קצר לאחר הגיעו לארצות הברית, פגש גרוב את אשתו לעתיד, אווה קסטן, בניו יורק, ב-1957. קסטן, פליטה אף היא, עבדה באותו הזמן כמלצרית, ואילו גרוב עבד כמנקה שולחנות. הזוג נישא ביוני 1958 ונולדו להם שתי בנות.

גרוב סיים תואר ראשון בהנדסת כימיה בסיטי קולג' של ניו יורק ב-1960, וסיים את הדוקטורט בהנדסת כימיה ב-1963 באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

קריירה

אינטל

לאחר שסיים את לימודיו ב-1963, עבד גרוב ב-Fairchild Semiconductor כחוקר, ועד 1967 מונה לעוזר מנהל הפיתוח של החברה. עבודתו שם גרמה לו להכיר את ההתפתחות המוקדמת של מעגלים משולבים, מה שהוביל למהפכת המיקרו-מחשבים בשנות ה-70 של המאה ה-20. ב-1967 כתב גרוב ספר לימוד אקדמי בנושא זה, Physics and Technology of Semiconductor Devices.

ב-1968 ייסדו רוברט נויס וגורדון מור במשותף את אינטל, לאחר שעזבו, יחד עם גרוב, את פיירצ'יילד סמיקונדקטור. גרוב הצטרף לחברה ביום ההתאגדות, אם כי לא נמנה עם המייסדים, על פי החברה.

בתחילה עבד כמנהל ההנדסה של החברה, וסייע להתחיל את פעילות הייצור הראשונית של החברה. ב-1983 כתב גרוב ספר, High Output Management, בו תיאר רבים ממושגי הייצור והשיטות שלו.

בתחילה, אינטל ייצרה בעיקר שבבי זיכרון דינמי, DRAM. עד 1976, בגין פיחות בביקוש לזיכרון שלהם, בעיות בייצור, והאתגרים שהציבו יצרנים יפניים ששיווקו שבבי זיכרון במחירי היצף הנמוכים ממחיר השוק, נאלץ גרוב לבצע שינויים רדיקליים. הוא החליט להפסיק לייצר DRAM ולעבור לייצר, במקום זאת, מיקרו-מעבדים. גרוב מילא תפקיד מפתח במשא ומתן שנוהל עם חברת IBM, אשר נועד להביא לכך ש-IBM תשתמש אך ורק במעבדים של אינטל, בכל המחשבים האישיים החדשים שלה.

במהלך 30 השנים שחלפו מאז ייסוד החברה, הפדיון של אינטל גדל מ-2,672 דולר אמריקני בשנתה הראשונה עד לכדי 20.8 מיליארד דולר אמריקני ב-1997. גרוב הפך לנשיא אינטל ב-1979, התמנה לתפקיד מנכ"ל החברה ב-1987, וליו"ר החברה ב-1997. הוא ויתר על תפקיד המנכ"ל במאי 1998, לאחר שאובחן, מספר שנים קודם לכן, כחולה בסרטן הערמונית, אך נשאר יו"ר מועצת המנהלים עד נובמבר 2004. גרוב המשיך את עבודתו באינטל כיועץ בכיר ובנוסף לכך היה למרצה באוניברסיטת סטנפורד. גרוב הביע את השקפתו על צמיחתה של אינטל במשך השנים במלים:

טיפין טיפין ניתבנו את אינטל מסטארט-אפ לאחת מהחברות המרכזיות בכלכלת המידע.

לגרוב מוענק הקרדיט על הפיכת אינטל מיצרנית של שבבי זיכרון, לאחד היצרנים הגדולים בעולם של מעבדים. בתקופת כהונתו כמנכ"ל פיקח גרוב על עלייה בת 4,500% בשווי השוק של אינטל, מארבעה מיליארד דולר אמריקני ל-197 מיליארד דולר אמריקני, מה שהפך אותה לחברה השביעית בגודלה בעולם, עם 64,000 עובדים. רוב הפדיון של החברה הושקע מחדש במחקר ופיתוח, יחד עם בניית מתקנים חדשים, על מנת לייצר מעבדים משופרים ומהירים יותר.

סגנון ושיטות ניהול

כמנהל התפעול, המוקד העיקרי בעיסוקו של גרוב היה הייצור, וסגנון הניהול שלו הסתמך במידה רבה על מושגי הניהול שלו. עם התרחבות החברה ומינויו של גרוב ליו"ר, הוא הפך למעורב יותר בקבלת החלטות במישור האסטרטגי, בכלל זה הקמת שווקים למוצרים חדשים, תיאום תהליכי ייצור, ופיתוח שותפויות חדשות עם חברות קטנות יותר. גרוב עזר ליצור את מעבדת הארכיטקטורה של אינטל באורגון, על מנת להבטיח שתוכנה פותחה בזמן, כדי לנצל את המעבדים החדשים של אינטל. גרוב טוען כי "אתה מקבל החלטות לגבי מה עולם טכנולוגיית המידע ירצה חמש שנים אל העתיד...". גרוב יצר באינטל תרבות שאִפשרה את פריחתה של החדשנות. כמנכ"ל, גרוב שאף שהמנהלים שכיהנו תחתיו יעודדו תמיד התנסות והתכוננות לשינויים, כשהוא מעניק בכך סיבות טובות לערך של התנהלות עסקית פרנואידית. המוטו המנחה המפורסם של גרוב היה: "רק הפרנואידים שורדים", והוא אף כתב ספר ניהול בכותרת זו (Only the paranoid survive). לדברי גרוב, "הצלחה עסקית מכילה את זרעי ההרס שלה", והסביר כי "הצלחה מולידה שאננות, שאננות מולידה כישלון. רק הפרנואידים שורדים". כתוצאה מכך הפציר גרוב במנהלים בכירים לאפשר לאנשים לבחון טכניקות חדשות, מוצרים חדשים, ערוצי מכירה חדשים ולקוחות חדשים, על מנת להיות מוכנים לשינויים בלתי צפויים בעסקים או בטכנולוגיה. הביוגרף ג'רמי בימן מציין כי גרוב היה "האדם היחיד באינטל שסירב להניח לחברה לנוח על זרי הדפנה". גרוב הסביר את ההיגיון שלו:

תאגיד הוא אורגניזם חי; הוא חייב להמשיך להשיל את עורו. שיטות צריכות להשתנות. המיקוד צריך להשתנות. ערכים צריכים להשתנות. הסכום הכולל של שינויים אלו הוא טרנספורמציה.

רון ויטיאר, סגן נשיא בכיר באינטל, ציין שגרוב העדיף לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים בין העובדים ולעודד אנשים לבטא את דעותיהם: "אנשים כאן לא פוחדים לדבר ולהתווכח עם אנדי". הם כינו סגנון זה "עימות קונסטרוקטיבי". על פי יורשו של גרוב באינטל, קרייג בארט, "זה תן וקח, וכל אחד בחברה יכול לצעוק עליו. הוא לא מעליו". גרוב עמד על כך שאנשים יהיו תובעניים זה כלפי זה, מה שטיפח אווירה של "אינטליגנציה חסרת רחמים".

משרדו של גרוב היה תא משרדי בגודל של שמונה רגל על תשע רגל, ממש כמו של כל העובדים האחרים, בהינתן העובדה שגרוב לא אהב "פינת משרדים נפרדת ספונת עץ מהגוני". גרוב הצהיר: "אני שוכן בתאים משרדיים מאז 1978 וזה לא גרם נזק משמעותי". בהעדיפו את סביבת העבודה השוויונית הזאת, הפך גרוב את סביבת העבודה שלו נגישה לכל מי שעבר בסביבה. לא היו מקומות חניה שמורים, וגרוב חנה בכל מקום פנוי שמצא. האווירה שאפפה את גרוב בעבודתו, הייתה בחלקה השתקפות של חייו אישיים. חלק מאלו שזכו להכיר אותו, דוגמת איש העסקים והמשקיע ארתור רוק, הצהירו כי "אין לו גינונים". גרוב חי את חייו בצניעות, בלי מטוס או מכוניות יקרות.

גרוב נודע בכך שנהג לוודא שלא הוחמצו פרטים חשובים, כשאחת האִמרות האהובות עליו הייתה "השטן נמצא בפרטים הקטנים". דניס קארטר, סגן נשיא באינטל, הצהיר כי "אנדי מאד ממושמע, מדויק ומוכוון פרטים... אך בה בעת, יש לו אלמנט של אינטואיציה ויצירתיות שהוא עקרוני לחדשנות של אינטל". על פי כתב העת "Industry Week", גרוב חשש כי "הברק שהצית את היצירה של אינטל" במהלך השנים הראשונות שלה, "עלול לרדת לטמיון, אם לא יהיה מישהו שישים לב לפרטים". קארטר נזכר שגרוב אפילו תיקן את שגיאות הכתיב שלו: "כשהוא בא למדינה הזאת מהונגריה ב-1956, הוא לא דיבר אנגלית. בכל זאת למדתי כתיב ממנו. לא זאת בלבד שיש לו אינסטינקטים של מורה, יש לו בנוסף מידה רבה של סבלנות."

הישגים אחרים

גרוב הוא גם מדען נודע ומחבר ספרי עיון. בספרו הראשון אודות מוליכים למחצה, Physics and Technology of Semiconductor Devices‏ (1967), נעשה שימוש באוניברסיטאות מובילות. ספר נוסף, אודות שיטות תפעול עסקיות, High Output Management‏ (1983), תורגם ל-11 שפות. גרוב גם כתב מעל ל-40 מאמרים טכניים, והוא מחזיק מספר פטנטים שרשומים על שמו, אודות התקני מוליכים למחצה.

גרוב גם לימד קורסים לתואר שני ב-computer physics באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ובבית הספר לעסקים של אוניברסיטת סטנפורד.

בראיון שהעניק לאסקווייר בשנת 2000, עודד גרוב את אמריקה "לעמוד על המשמר כאומה שיש בה סובלנות לשונות, סובלנות לאנשים חדשים". הוא ציין כי הגירה ומהגרים, הם שהפכו את אמריקה למה שהיא[1].

אחרית ימיו

בשנת 2000 אובחן גרוב כחולה במחלת פרקינסון והוא תרם לכמה קרנות שמממנות מחקרים שמטרתם מציאת תרופה למחלה.

ב-2006 תרם גרוב 26 מיליון דולר אמריקאי לסיטי קולג' של ניו יורק, התרומה הגדולה ביותר שקיבל מוסד זה אי פעם.

אנדי גרוב נפטר ב-21 במרץ 2016, בגיל 79, בביתו בלוס אלטוס שבקליפורניה.

פרסים ועיטורים

ספריו

  • A. S. Grove (1967). Physics and Technology of Semiconductor Devices. Wiley. ISBN 0-471-32998-3.
  • A. S. Grove (1988). One on One With Andy Grove. Penguin Putnam. ISBN 0-14-010935-8.
  • A. S. Grove (1995). High Output Management. Random House. ISBN 0-679-76288-4. (originally published in 1983)
  • A. S. Grove (1996). Only the Paranoid Survive. Doubleday. ISBN 0-385-48258-2.
  • A. S. Grove (2001). Swimming Across: A Memoir. ISBN 0-446-67970-4.
  • Robert Burgelman and A. S. Grove (2001). Strategy Is Destiny: How Strategy-Making Shapes a Company's Future. ISBN 0-684-85554-2.
  • Robert A. Burgelman, Andrew S. Grove and Philip E. Meza (2005). Strategic Dynamics: Concepts and Cases. McGraw-Hill/Irwin. ISBN 0-07-312265-3.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדי גרוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25860977אנדי גרוב