מבטא

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בבלשנות, מבטא הוא סגנון הגייה ייחודי, המאפיין קבוצה מסוימת. אין לבלבל בין מבטא ובין ניב, הכולל גם אוצר מילים וחוקי דקדוק שונים.

מידע כללי

היווצרות מבטאים שונים נובעת מפיצול אוכלוסייה, הדוברת שפה אחידה, לקבוצות שונות. הפיצול אינו בהכרח גאוגרפי – במקרים רבים מתפתחים מבטאים שונים אצל מעמדות שונים או קבוצות אתניות שונות.

המבטא הוא מושג יחסי, אם כי ניתן לאפיין את המבטא המצוי או התקני של שפה מסוימת.[דרושה הבהרה] בישראל, הרוב המוחלט של המבטאים נובע משפת אם שאינה עברית, ואין מבטאים המשויכים לאזורים בארץ. זאת בניגוד לשפות אחרות, בהן קיימים מבטאים שונים באזורים גאוגרפיים שונים.

ילדים מסוגלים לרכוש מבטא זר בקצב מהיר, ובכך יכולת זו דומה ליכולת למידת השפה אצל ילדים – ילדים למשפחות הנודדות במקומות שונים רוכשים מבטאים חדשים בתוך זמן קצר.

בחייו הבוגרים, מבטאו של אדם נשאר קבוע, ולמרות שייתכן שתהיינה עליו השפעות שונות, המבטא, בבסיסו, נותר קבוע. המבטא נוטה להשתנות עד שנות העשרים המוקדמות בחייו של אדם.

בחלק מהחברות מוגדר המבטא ה"סטנדרטי", אך אין הכרח שהוא יהיה גם המבטא הנפוץ באוכלוסייה. בבריטניה, למשל, מוגדרת הגיית ה-Received Pronunciation (המבטא הרשמי של ה-BBC בעבר, בין השאר) כמבטא התקני ביותר, אף על פי שזהו מבטאם של כ-3% מהאוכלוסייה בלבד.

מבטא זר

מבטא זר הוא המבטא של אדם שמדבר בשפה שאינה שפת האם שלו. מבטא זה נוצר כאשר הפונולוגיה של שפת אמו של האדם משפיעה על דרך הגייתו את השפה השנייה.

לעיתים, נתפש בחברה מבטא זר כנושא קונוטציה שלילית. במקרים כאלה, חלק מבעלי המבטא יעדיפו לנסות לדכא את מבטאם. עם זאת, קשה להיפטר ממבטא זר בלא להשקיע מאמצים רבים, וההצלחה בכך אינה אחידה. כאשר המבטא הזר לא יוצר בעיות רבות מדי, חלק מהאנשים מעדיפים לחיות עם מבטאם.

מבטאים בעברית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגיית העברית

מבטאים בעברית המקראית

בפרק י"ב בספר שופטים מסופר שבני אפרים ביטאו שי"ן כסמ"ך, והשופט יפתח הגלעדי נעזר בכך כדי לזהות ולהרוג את בני השבט (ראו הרחבה בערך שיבולת (אמצעי זיהוי)).

מבטאים בעברית המשנאית

מצורות ניקוד שונות של כתבי היד של המשנה ומקורות תנאיים ואמוראיים אחרים, ניתן ללמוד על מבטאים שונים של השפה העברית:

כיוון שמערכת הניקוד משקפת מבטא שאינו בשימוש, קיימים בה סימנים כפולים לתנועות, שנהגות באופן זהה היום, כגון הצירי והסגול או הקמץ והפתח. הסימון הכפול משקף שוני באופי הגיית התנועות במבטא הקדום; שוני שהשתמר בעדות מסוימות.

מבטאים בעברית הגלותית

עד להתחלת הדיבור היומיומי בעברית ("תחיית הלשון העברית") בארץ ישראל, חיו קהילות היהודים בגולה בין עמים המדברים בלשון שונה, כשהן רחוקות אלו מאלו, על אף הקשר ביניהן. תנאים אלו במשך המון שנים הביאו להתפתחות מבטאים שונים לשפה העברית:

יש לציין כי אלו חלוקות מכלילות, והמבטאים לא היו אחידים – המבטא העיראקי שונה מהטורקי, הפולני שונה מהליטאי, והמבטא ברוב תימן היה שונה מהמבטא בדרום תימן באזור שרעב ועדן.

מבטאים בעברית כיום

בישראל ניתן לשמוע מגוון רב של מבטאים, וזאת בשל היותה "קיבוץ גלויות" – מדינה קולטת עלייה. המבטא הזר מושפע מגיל החשיפה לעברית. מי שהינם ילידי ישראל או שעלו לישראל לפני תום גיל ההתבגרות ורכשו את העברית ברמת שפת אם אינם בעלי מבטא זר, לרוב. עם זאת, ישנם ילדים רבים שנולדו בארץ, אך גדלו בסביבה שבה רוב האוכלוסייה איננה ילידת הארץ, ולכן, אפילו אם העברית היא כמעט שפת האם שלהם, יהיה להם מבטא זר. לרוב, מי שעלו לישראל כבוגרים נושאים מבטא זר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0