אנדרטת השואה באולם השוק של פרנקפורט
 | |
| אתר ההנצחה בגרוסמרקטהאלה בפרנקפורט. ניתן לראות ברקע את בניין הגרוסמרקטהאלה הישן ואת הבניין החדש של הבנק המרכזי האירופי. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
 גרמניה |
|
(למפת פרנקפורט רגילה)   אנדרטת השואה באולם השוק של פרנקפורט | |
אתר ההנצחה בגרוסמרקטהאלה בפרנקפורט (בגרמנית: Erinnerungsstätte an der Frankfurter Großmarkthalle), או אנדרטת השואה באולם השוק של פרנקפורט, מנציח את גירוש יהודי פרנקפורט בגרמניה הנאצית במהלך השואה. בין השנים 1941 ל-1945, השתמש הגסטפו במרתף של גרוסמרקטהאלה כמקום איסוף לגירוש יהודים מהעיר ומהאזור ריין-מיין. במהלך עשרה גירושים המוניים בין אוקטובר 1941 לספטמבר 1942 בלבד, כ-10,050 איש גורשו מתחנת הרכבת של הגרוסמרקטהאלה ברכבות משא אל גטאות, מחנות ריכוז והשמדה, ולאחר מכן נרצחו. לפי הידוע, רק 179 מהמגורשים שרדו את מלחמת העולם השנייה.
תכנון
החל משנת 2009, עיריית פרנקפורט על המיין, בשיתוף פעולה הדוק עם הבנק המרכזי האירופי (ECB) והקהילה היהודית בפרנקפורט, תכננה אתר הנצחה בגרוסמרקטהאלה. אתר זה נועד להנציח את הרצח המאורגן של יהודים כתוצאה ממדיניות ההשמדה של המפלגה הנאצית וליידע את הציבור על הזוועה. על פי מכרז התכנון, היה צורך לשמור על הקשר המרחבי למקום ההיסטורי של האירוע ולכלול שטח ציבורי. 139 אדריכלים, אדריכלי נוף, מתכנני ערים, אמנים וסטודנטים השתתפו בתחרות בינלאומית פתוחה לעיצוב האתר. ביולי 2009, ועדה בראשות האדריכל מפרנקפורט, ניקולאוס הירש, בחרה עשרים עיצובים משלב התחרות הראשון לבחינה מעמיקה. הוועדה התכנסה שוב בסוף מאי 2010. לאחר תיקונים נוספים של העיצובים בקבוצות קטנות, טוביאס כץ ומרקוס קייזר זכו בתחרות ב-2011.
חלפו ארבע שנים נוספות עד לפתיחת האתר. ב-22 בנובמבר 2015, עיריית פרנקפורט על המיין מסרה את אתר ההנצחה לציבור. המוזיאון היהודי בפרנקפורט עבד על עיבוד מחקרי של תולדות הגירושים, שהונגש לציבור בתערוכה קבועה חדשה החל משנת 2019.
עיצוב
אתר ההנצחה תוכנן על ידי משרד האדריכלים KatzKaiser מקלן ודרמשטדט. הקונספט מתבסס על עדינות האלמנטים שלו: ציטוטים נבחרים של אזרחי פרנקפורט שנרצחו, ניצולים של השואה ומשקיפים על הגירושים ההמוניים. הוא מבוסס על שימור השרידים שנותרו מתקופת הגירושים (מרתף, חלל הרמפה, תא האיתות, גשר הולכי רגל, מסילות) במצבם המקורי וחיבורם זה לזה באמצעות רכיבים חדשים, כגון שביל בטון. מבנה רמפה מספק את החיבור למרתף הגרוסמרקטהאלה שנמצא באתר של הבנק המרכזי האירופי. במקום זה, נשים, גברים וילדים יהודים נכלאו, הוכו ונשדדו מחפציהם האחרונים לפני שגורשו בכוח ברכבות של דויטשה רייכסבאן.[1]
זיכרונות האירועים הללו חקוקים לצמיתות כציטוטים על הרצפה והקירות, במרתף הגרוסמרקטהאלה לשעבר ובשטחים החיצוניים של הבנק המרכזי האירופי. עבור מבקרים ב-ECB ובשטח הציבורי הסמוך ממזרח, הציטוטים לא רק מסמנים טופוגרפית את אתר הפשע ההמוני כ"כתובות" על שבילים וקירות, אלא גם מסודרים לפי הרצף הכרונולוגי של גירוש: מהזמנה להגיע לנקודת האיסוף ועד ליציאת הרכבות למחנות האיסוף במזרח. בין השניים לעיתים חלפו יומיים עד שלושה של סבל בלתי נתפס עבור האנשים שנפגעו. עם זאת, הראיות המילוליות מתייחסות גם לאירועים ועדויות עקיפות, כגון התאבדויות בהקשר הזמני של הגירושים, תגובות האוכלוסייה העירונית או השתקפות הפשע בפרנקפורט.[2]
ציטוטים של מבצעי הפשע לא נכללו. במקום זאת, הצורך והייאוש של אלה שהפכו לקורבנות האידאולוגיה הגזענית הנאצית מובעים במקום האותנטי של הפשע. לדברי האחראים, הצהרות של מבצעים בשפה הבירוקרטית הגולמית שלהם ולרוב ללא כל אמפתיה היו מלעיגות פעם נוספת על סבלם של יותר מ-10,000 אנשים כיום.
לבסוף, נבחרו ציטוטים עכשוויים ומאוחרים יותר כדי לתאר את הגירושים מפרנקפורט. אלה כוללים גם התבוננות רפלקסיבית של ניצולים על האירועים בגרוסמרקטהאלה ובתוכה. חלק מהציטוטים הללו הועברו באנגלית; הם מתייחסים לגלות או להגירה מאוחרת יותר של ניצולים מגרמניה שלאחר המלחמה.
היסטוריה
משנת 1941 שכרה משטרת המדינה החשאית את אזור המרתף המזרחי של הגרוסמרקטהאלה כמקום מפגש לגירושים ההמוניים. המקום נבחר בשל קרבתו למרכז העיר ומיקומו הנוח על קו הרכבת הנמל של פרנקפורט. המרתף סיפק מחסה מפני מבטים סקרניים של המתרחש והציע מקום מאולתר למאות אנשים שגורשו. משם הם הובלו לתחנת הרכבת של הגרוסמרקטהאלה הסמוכה לאולם, שם חיכו הרכבות של דויטשה רייכסבאן להובלה. בנוסף, פעילות השוק היומית נמשכה ללא הפרעה, אף שהאירועים האכזריים לא נותרו חבויים מעיני העובדים שם.
| יעד | תאריך | מגורשים | ניצולים |
|---|---|---|---|
| לודז' | 19.10.1941 | 1,180 | 3 |
| מינסק | 11.11.1941 | 1,062 | 10 |
| קובנה | 22.11.1941 | 992 | 0 |
| מיידנק/איזביצה | 08.05.1942 | 938 | 0 |
| מיידנק/איזביצה | 24.05.1942 | 957 | 0 |
| מיידנק/סוביבור | 11.06.1942 | כ-1,135 | 0 |
| טרזיינשטט | 18.08.1942 | 1,022 | 17 |
| טרזיינשטט | 01.09.1942 | 1,109 | 32 |
| טרזיינשטט | 15.09.1942 | 1,367 | 105 |
| ראסיקו/אסטוניה | 24.09.1942 | 234 | 10 |
| אושוויץ | 11.03.1943 | 11 | 1 |
| טרזיינשטט | 16.03.1943 | 41 | 10 |
| טרזיינשטט | 12.04.1943 | 11 | 6 |
| אושוויץ | 19.04.1943 | 17 | 11 |
| טרזיינשטט | 28.04.1943 | 1 | 1 |
| טרזיינשטט | 16.06.1943 | 19 | 5 |
| בוכנוואלד | 28.10.1943 | 6 | 3 |
| רבנסברוק | 29.10.1943 | 7 | 7 |
| טרזיינשטט | 10.11.1943 | 3 | 2 |
| אושוויץ | 1943 | כ-100 | 0 |
| טרזיינשטט | 08.11.1944 | 56 | 38 |
| טרזיינשטט | 15.03.1944 | 7 | 6 |
| טרזיינשטט | 16.05.1944 | 1 | 1 |
| טרזיינשטט | 04.07.1944 | 7 | 4 |
| טרזיינשטט | 25.10.1944 | 9 | 9 |
| אושוויץ | 1944 | כ-100 | 0 |
| טרזיינשטט | 14.02.1945 | 302 | 291 |
| טרזיינשטט | 15.03.1945 | 5 | 5 |
סיפוריהם של רוב האנשים שגורשו מפרנקפורט ניתנים למחקר דרך מאגר המידע של אנדרטת נויר ברנפלאץ. הוא זמין לציבור במוזיאון יודנגאסה. בסך הכול, ידועים נתונים של 12,820 יהודים שנרצחו מפרנקפורט,[4] מתוכם 10,231 גורשו ברכבת.[5]
מיקום
אתר ההנצחה כולל שטח נגיש לציבור לאורך סוללת הרכבת של ימינו בדרך פיליפ-הולצמן בין רחוב זונמאנשטראסה לגדת המיין. החלק של האתר בשטח הבנק המרכזי האירופי נגיש רק בסיורים מודרכים. סיורים אלה מאורגנים על ידי המוזיאון היהודי של עיריית פרנקפורט, האחראי על הפיקוח הפדגוגי הכולל של האתר.
לקריאה נוספת
- Gross, Raphael/Semmelroth, Felix (Hrsg.), Erinnerungsstätte an der Frankfurter Großmarkthalle. Die Deportation der Juden 1941-1945, München/London/New York 2016.
- Raphael Gross and Felix Semmelroth (eds.), The Memorial at the Frankfurt Grossmarkthalle: The Deportation of the Jews 1941-1945, Munich/London/New York, 2016.
- Jüdisches Museum Frankfurt am Main (Hrsg.), „Und keiner hat für uns Kaddisch gesagt …“ Deportationen aus Frankfurt am Main 1941 bis 1945, Frankfurt am Main/Basel 2005.
- Jüdische Gemeinde Frankfurt am Main (Hrsg.), Deportationsbuch der von Frankfurt am Main aus gewaltsam verschickten Juden in den Jahren 1941 bis 1944. Bearb. von Adolf Diamant, Frankfurt am Main 1984.
- Kingreen, Monica (Hrsg.), „Nach der Kristallnacht“. Jüdisches Leben und antijüdische Politik in Frankfurt am Main 1938-1945, Frankfurt am Main/New York 1999.
- Backhaus, Fritz: Die Deportation der Frankfurter Juden (Die Erinnerungsstätte an der Großmarkthalle), in: Newsletter. Informationen zum Neubau der Europäischen Zentralbank in Frankfurt am Main, Ausgabe 9, März 2015, S. 5f.
- Kommission zur Erforschung der Geschichte der Frankfurter Juden (Hrsg.), Dokumente zur Geschichte der Frankfurter Juden 1933-1945, Frankfurt am Main 1963.
- Rieber, Angelika: Spuren jüdischer Geschichte in Frankfurt am Main 1933-1945, Frankfurt am Main 1985.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Erinnerungsstätte an der Frankfurter Großmarkthalle
- ↑ Kaiser, Markus (2015-03-09). "Künstlerisches Konzept der Erinnerungsstätte (Die Erinnerungsstätte an der Großmarkthalle)" (PDF). Europäische Zentralbank Newsletter. נבדק ב-2019-10-31.
- ↑ Kingreen, Monica (1999). Nach der Kristallnacht (בגרמנית). Frankfurt/Main: Campus Verlag. ISBN 978-3-593-36310-3.
- ↑ "Frankfurt am Main 1933-45: Home". www.frankfurt1933-1945.de. נבדק ב-2019-10-31.
- ↑ Diamant, Adolf (1984). Deportationsbuch der von Frankfurt am Main aus gewaltsam verschickten Juden in den Jahren 1941–1944. Frankfurt am Main: Bundesarchiv Germany.
אנדרטת השואה באולם השוק של פרנקפורט41470442Q42430950