אנטון סוחינסקי
 | |
| אנטון בשנות התשעים לחייו | |
| לידה | 1904 או 1906 |
|---|---|
| מקצוע | חקלאי |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| מקום ההצלה | זבורוב |
| אופן ההצלה | החביא שישה יהודים בביתו בזמן השואה |
| תאריך הכרה | 10 בספטמבר 1974 |
| מקום ההכרה | יד ושם, ירושלים |
| יוזם ההכרה | ציפורה שטוק |
| שנות הפעילות | 23 ביוני 1943 – 24 ביולי 1944 (שנה ו־4 שבועות) |
| מספר היהודים שהציל | 6 |
אנטון סוחינסקי (Anton Sukhinski, שנת 1904 או 1906 - 4 בדצמבר 2002), חקלאי פולני-אוקראיני, מחסידי אומות העולם, שהחביא בביתו בעיר זבורוב שישה יהודים בזמן השואה וכך הצילם מציפורני הנאצים.
חייו
סוחינסקי נולד באוקראינה בעיר זבורוב. הוא גדל בתנאי עוני קשים, ובילדותו סבל מתת-תזונה, שהזיקה מאוד לבריאותו. הוא לא ידע לקרוא או לכתוב, ולא התחתן מעולם. סוחינסקי נחשב בעיני שכניו כאדם תמהוני ומוזר בגלל התנהגותו העדינה ואהבתו לכל היצורים החיים, שהתעצמה בהצטרפותו לזרם הבפטיסטי והתבטאה, בין היתר, בכך שהיה צמחוני[1].
בזמן המלחמה
לקראת סוף שנת 1942, פונתה משפחת צייגר (Zeiger) היהודית, ביחד עם שאר יהודי זבורוב, לגטו בעיר. ב-23 ביוני 1943[2], נענתה המשפחה להפצרותיו של אנטון להסתיר אותם בביתו. בני משפחת צייגר - האב יצחק, האם סוניה ושני בניהם שלי (נקרא גם מילק - Milek) ומיכאל (נקרא גם מוניו - Munio), הגיעו לביתו של אנטון, יחד עם אווה הלפרין (לימים אדלר) שמשפחתה נרצחה באקציות ואשה מבוגרת נוספת שהייתה חברה של המשפחה. בביתו של אנטון, גילו הנמלטים מזרועות הנאצים, נערה בת 16 בשם ציפורה שטוק (לימים שנדלהיים), שהוסתרה על ידי אנטון קודם לכן.
במהרה גילו השכנים את נוכחות היהודים אצל אנטון. הם בקשו כופר כסף ומכיוון שמצבו הכלכלי של אנטון היה קשה, את כספי השוחד שלמו בני משפחת צייגר, בתמורה לשתיקתם של השכנים. באוקטובר 1943 סירב אב המשפחה יצחק להמשיך לתת לסוחטים כסף. בעקבות כך התפתח קרב יריות במהלכו נהרגה האשה הזקנה שהתחבאה במסתור ואווה הלפרין נפצעה קלות.
בחשש מנקמת השכנים ומתגובה של הגרמנים ליריות, המסתתרים החליטו לברוח. הם יצאו בשעה חמש בבוקר. סוחינסקי ליווה אותם במשך שלוש שעות, ולפני שחזר לביתו ביקש מהם להיעזר בו שוב אם יהיו שוב נתונים במצב של סכנה[3]. הם הלכו במשך אותו יום בבגדים קרועים ובנעליים בלויות בתנאים קשים, עד שמצאו איכר שבעבר חכר את אדמתם של משפחת צייגר. הוא חשש להסתיר אותם, אבל אפשר להם לישון במשך לילה אחד באסם שברשותו. הוא גם נתן להם לחם וחלב חם[2].
ביום למחרת, הנמלטים החליטו לחזור לביתו של אנטון. הוא קיבל אותם בשמחה, ושיכן אותם בעליית הגג של ביתו. בשלושת הימים הבאים חפרו הוא ויצחק צייגר מסתור חדש באדמה, שמידותיו היו 0.8x1.2x2.5 מטרים[2]. במחבוא זה הסתתרו שש נפשות למשך כתשעה חודשים, בלי יכולת לצאת, לזוז או לעמוד. סוחינסקי סיפק למסתתרים מדי יום אוכל ומים. מציאת אוכל עבור שש נפשות הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית עבור אדם עני כמו אנטון. אחיו וגיסתו שחיו בעיר, נרתמו לסייע בידו ובישלו עבור המסתתרים מדי ערב. אנטון דאג גם לפנות את הסיר בו עשו את צורכיהם.
כאשר ברית המועצות כבשה את אזור זבורוב ב-24 ביולי 1944[2], פתח אנטון את דלתות המחבוא. תחילה המסתתרים נחרדו, כי חשבו שהגרמנים מצאו אותם, אך נרגעו כשראו את אנטון. אחרי שלא זזו במשך תשעה חודשים, בקושי הצליחו ללכת והסתנוורו מאור השמש שלא ראו במשך שהותם במסתור.
לאחר המלחמה
משפחת צייגר, שעברה לארצות הברית, התכתבה עם אנטון עד לשנות השישים. הם שלחו לו חבילות עם אוכל, כסף ובגדים. ב-10 בספטמבר 1974 הוכר אנטון כחסיד אומות העולם. בשנת 1989, נסעו שלי, מיכאל ואמם סוניה (אב המשפחה, יצחק, נפטר בשנת 1971 ) לזבורוב לבקר את אנטון. ב-27 ביוני 1994 נערך טקס ביד ושם לכבוד אנטון. בשנת 2012, הסופרת הקנדית רבקה אפג'ון כתבה ספר לילדים על הסיפור בשם: "The Secret of The Village Fool".
קישורים חיצוניים
- אנטון סוחינסקי ביד ושם.
- זילברמן, אליהו; ספר זיכרון לקהילת זבורוב, חיפה: ארגון יוצאי זבורוב, 1975 (תשל"ו), עמ' 181.
- עדותה של אווה אדלר לבית הלפרין, יד ושם, אוחזר 11.2.2017.
- מתוך עדותה של סוניה צייגר, יד ושם, אוחזר 11.2.2017.
- עדותה של ציפורה שינדלהיים לבית שטוק באתר יוטיוב.
- The Secret of The Village Fool, אתר הסופרת (באנגלית).
- פרטים ותמונות של אנטון סוחינסקי, יד ושם, 12.02.2017 (באנגלית).
הערות שוליים
- ^ אליהו זילברמן, ספר זיכרון לקהילת זבורוב, חיפה-: ארגון יוצאי זבורוב, 1975 (תשל"ו), עמ' 181
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 עדותה של אווה אדלר לבית הלפרין, באתר יד ושם, 11.2.2017
- ^ עדותה של סוניה צייגר, באתר יד ושם, 11.2.2017
