אניטה רוברטס
| לידה |
3 באפריל 1942 פיטסבורג, פנסילבניה  |
|---|---|
| פטירה |
26 במאי 2006 (בגיל 64) בת'סדה, מרילנד  |
| ענף מדעי | ביוכימיה, חקר הסרטן |
| מוסדות | האגודה האמריקנית לחקר הסרטן |
| תרומות עיקריות | |
| TGF-β | |
אניטה באואר רוברטס (באנגלית: Anita Bauer Roberts; 3 באפריל 1942 - 26 במאי 2006), הייתה ביולוגית מולקולרית אשר נחשבה לחלוצה בתחום הביולוגיה המולקולרית עקב מחקרה פורץ הדרך בנושא חלבון TGF-β(אנ'). חלבון זה חיוני לאיחוי פצעים ושברי עצמות ומשחק תפקיד בעצירת או גרימת סרטן[1][2]. בשנים 1982–2002 הייתה המדענית השנייה המצוטטת ביותר מבין הנשים, ובמקום ה-49 מבין הנשים והגברים[3].
קורות חיים
רוברטס נולדה וגדלה בעיר פיטסבורג שבפנסילבניה להוריה רוברט ובריט[1]. היא למדה לתואר ראשון בביוכימיה במכללת אוברלין וב-1968 קיבלה את הדוקטורט שלה בביוכימיה מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון[4], כאשר עבדה תחת הקטור דלוקה, ביוכימאי אמריקאי, על חילוף חומרים רטינואידים, שהם מולקולות הקשורות לוויטמין A[5][3]. בפוסט הדוקטורט שלה הייתה כימאית במרכז חקר תעופה וחלל באוניברסיטת הרווארד ומדריכה לכימיה באוניברסיטת בלומינגטון אינדיאנה. רוברטס הצטרפה למכון הלאומי לסרטן ב-1976 ועבדה במעבדתו של מיכאל ספורן בחיפוש אחר מולקולות מלאכותיות דמויות וויטמין A[3].
ב-1980 היא ועמיתיה במכון הלאומי לבריאות (NIH) בבת'סדה, מרילנד החלו לחקור את החלבון TGF-β (מקדם שינויי גדילה בטא), דר רוברטס בודדה את החלבון מרקמות כליה של פרים והשוותה בינו לבין TGF-β שנלקח מטסיות דם ורקמת שליה של בני אדם. הודות למחקר שלה נקבעו מאפייני החלבון ובפרט תפקידו המרכזי באיתות לגורמי גדילה שונים בגוף ולאיחוי מהיר של פצעים ושברים[2]. כמו כן, החלבון התגלה כמוסת קצב לב ומגביר גידולים סרטניים, במיוחד גרורה, ונמצא שימושי בטיפול בסרטן ובדלקת מפרקים שיגרונית[3][6].
בשנים 1995–2004 כיהנה כמנהלת המעבדה הכימית למניעת סרטן במכון הלאומי לסרטן, שנקראת כיום המעבדה לוויסות תאים וקרצינוגנזה שם המשיכה לעבוד עד מותה ב-2006[2].
במרץ 2004, רוברטס אובחנה עם סרטן קיבה אגרסיבי בשלב 4. הניסיון והפרספקטיבה שלה היוו את הבסיס לבלוג שפתחה באותו חודש, בו פרטה את ההתמודדות שלה עם המחלה[7]. אחת מתרומותיה האחרונות לפני מותה הייתה ארגון מפגש מיוחד בנושא TGFβ עבור האגודה האמריקנית לחקר הסרטן בפברואר 2006, על אף שכבר הייתה די חולה בשלב הזה, היא הייתה נחושה לעשות זאת.
רוברטס הותירה אחריה בן זוג, רוברט רוברטס (Dr. Robert E. Roberts) כימאי ומנהל המכון למדיניות מדע וטכנולוגיה (Science and Technology Policy Institute) בוושינגטון; שני בנים: ד"ר קארל רוברטס, מנתח אורתופדי וגרג רוברטס; אחותה, דורי דרג'; וחמשיה נכדים[3][2].
פרסים והוקרה
רוברטס זכתה במספר פרסים על תרומתה לתחום המדע. אלה כוללים: פרס לאופולד גריפול (2003)[8], פרס המצוינות במדע (2005) (FASEB Excellence in Science Award)[9] ופרס קומן ברינקר להצטיינות מדעית (Komen Brinker Award for Scientific Distinction) (2005)[10].
קיימת סדרת הרצאות שנקראת על שמה [11] ופרס לזכרה המקדם חידושים בתחום ריפוי פצעים, בו זכתה ב-2013 סוואטי באלאג'י על עבודתה בנושא הנדסת רקמות[12]. בשיתוף מיכאל ספורן היא הוציאה לאור ספר בשם גורמי הגדילה של פפטידים והקולטנים שלהם
Peptide growth factors and their receptors, Sporn, Michael B.; Roberts, Anita B.
וכתבה מאמרים רבים בשלל נושאים.
קישורים חיצוניים
- אניטה רוברטס, באתר ResearchGate
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Angel Cruz III, ביבליוגרפיה, באתר anita roberts biography
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Jeremy Pearce, Anita Roberts molecular biologist who studied a key protein dies, New York Times, 2006/06/02
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Ivan Oransky, Anita B Roberts, The Lancet, July 01, 2006
- ^ The Washington Times https://www.washingtontimes.com, Anita B. Roberts, 64, cancer researcher, The Washington Times (ב־American English)
- ^ L. Mishra, J. Marshall, M. Sporn, Obituary, Oncogene 25, 2006-09, עמ' 5707–5707 doi: 10.1038/sj.onc.1209900
- ^ Discovery of TGF-β, NATIONAL CANCER INSTITUTE
- ^ Anita Roberts: The Journey Begins..., www.anitaroberts.net
- ^ Leopold_Griffuel_Prize, www.bionity.com
- ^ Anita Roberts to deliver Excellence in Science lecture, EurekAlert! (באנגלית)
- ^ recognizing scholars, raiseproject.org
- ^ Anita B. Roberts Lecture Series, web.archive.org, 2015-04-02
- ^ Wound Healing Society Anita Roberts Award, web.archive.org, 2014-05-27
