לדלג לתוכן

אסלאם ולאומיות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

הקשר בין אסלאם ללאומיות, מאז ראשיתו של האסלאם ועד היום, היה לרוב מתוח; בשני הזרמים קיימת נטייה לראות זה בזה תפיסות מתנגשות.

הקוראן והחדית'

פסוק 13 בסורת אל-חג'ראת אומר: "יאה א־נאס, אִנָּא חַלַקְנַאכֻם דַכַּרַן וַאֻנְתַא וַגַ'עַלְנַאכֻם שֻעֻוּבַּן וַקַבָּאאִלַ לִתַעַארַפוּ. אִנַּ אַכְּרַמַכֻם עִנְדַ אללּה אַתְקָאכֻם. אִנַּ אללּה עַלִים חַבִּיר." – בתרגום: "הו אנשים, בראנו אתכם זכר ונקבה והפכנו אתכם לעמים ושבטים למען תכירו זה את זה [לא ללחום זה בזה]. אמן, הנכבד מכם לאללה הוא הצדיק מכם. אמן, אללה יודע ומודע". היינו, בני אדם נבראו לעמים ושבטים כדי שיכירו זה את זה ולא כדי להילחם; המעלה נקבעת לפי היראה והמוסר, לא לפי שיוך אתני.[1][2]

לפי מסורות החדית', יש הרואים בדברי מוחמד גינוי ללאומיות ולשבטיות: "מי שנלחם תחת דגל של סכלות [שבטיות], תומך בשבטיות או כועס בשבילה – ימות במצב של בערות".[3] וכשנשאל עליה אמר: "עזבו אותה – היא מצחינה".[4] חדית' נוסף מייחס לו: "לא מאתנו הקורא לשבטיות; לא מאתנו הנלחם בעבורה; לא מאתנו המת למענה".[5] הוא הגיע לאל-מדינה כדי ליישב את הסכסוך בין שבטי ח'זראג' ואוס, ושניהם קיבלו עליהם את האסלאם ונודעו כאנצאר. עוד נמסר כי הע'ֻרַבַּאא' יהיו "מי שהתבדלו משבטיהם".[6]

העת החדשה

בסוף המאה ה־19 ובראשית ה־20 צמחו במזרח התיכון זרמי לאומיות שונים – לאומיות טורקית, לאומיות ערבית, לאומיות איראנית – ומהם צמחה גם לאומיות כורדית שהתפתחה כמגננה מולם. במקביל עלו הסלפיה, אסלאמיזם ופאן-אסלאמיזם, כשהאחרונה דוחה את מסגרת האומות ומדגישה "אומה" אסלאמית אחת.[7]

ג'מאל א-דין אל-אפגאני הוביל קו בין-לאומי ומתנגד ללאומיות, וקרא לאחדות המוסלמים. הוא חשש שהלאומיות תפרק את העולם המוסלמי והעדיף זהות אסלאמית על אתנית.[8] תלמידו רשיד רידא המשיך קו זה, וטען שהאחדות תיכון רק עם השבת הח'ליפות המיישמת שריעה. הוא קרא לפרויקט פאן־אסלאמי להחייאת הח'ליפות הכוללת את כל ארצות האסלאם,[9] ולבניית משטר על בסיס האסלאם במקום לאומיות שלטעמו מקורה מערבי ויש לדחותה.[10][11][12]

סביב 1908 התחזקה הלאומיות הטורקית. לקראת קץ האימפריה העות'מאנית הוביל מוסטפא כמאל אטאטורק את התנועה הלאומית הטורקית וכונן את הכמאליזם כאידאולוגיה ממלכתית. הכמאליסטים ביקשו לטורק ולחילן את טורקיה, ואף אסרו סממנים דתיים מסוימים וקידמו אד'אן טורקי.[13] לצד לאומיות ערבית קמה גם "לאומיות ערבית־אסלאמית". בטורקיה עוררו הרפורמות הרדיקליות תגובות נגד, ובהמשך נוצרו סינתזות כגון הסינתזה הטורקית–אסלאמית, ובתקופת המלחמה הקרה ומבצע גלדיו, שם אלפארסלן טירקש, תומך האד'אן הטורקי, החל לפתוח מחנות אימונים של הזאבים האפורים בתמיכה אמריקאית כדי לאמן את חבריה להילחם נגד שמאלנים, אלווים, כורדים, כמו גם אסלאמיסטים שלא קיבלו את הלאומיות הטורקית.[14][15]

ב־1925, עם עליית שושלת פהלווי, הפכה איראן למדינה חילונית בעלת מדיניות לאומנית; תהליכי חילון ומערביות העמיקו עד המהפכה האיראנית, שהעמידה את האסלאם בבסיס הפוליטיקה. רוחאללה ח'ומייני חתר לאחדות המוסלמים תחת שלטון חכם ההלכה, ניסה לצמצם את הפער בין סונים לשיעים, ונאבק בלאומיות באיראן.[16]

הלאומיות הערבית קמה בשנות ה־20 והייתה דומיננטית במשרק. השפעתה גברה, ותנועות לאומיות תפסו שלטון במדינות ערב. גמאל עבד אל-נאצר חיזק אותה, לצד מפלגות כמפלגת הבעת'. בהמשך אתגר אותה האסלאמיות כיריב פוליטי מרכזי,[17] במיוחד לאחר ירידת המורל בעקבות מלחמת ששת הימים.[18][19] האחים המוסלמים הגבירו פעילות נגד הלאומיות הערבית, בעיקר במצרים ובסוריה – מוקדי ההגמוניה שלה.[20] בסוריה מפלגת הבעת' הסורית, חילונית וסוציאליסטית, הסתכסכה עם זרמים אחרים כמו נאצריזם; נאצר האשים את הבעת' באנטי-דתיטת ובקידום עדתיות.[21][22] מפלגת הבעת' העיראקית, בימי סדאם חוסיין, הייתה גם היא חילונית וסוציאליסטית, עם סנטימנט אנטי-איראני חריף יותר,[23][24] שעבר "הדתה" יחסית בקמפיין האמונה אחרי מלחמת המפרץ, אך שמרה על לאומיותה.[25][26][27]

חזב א-תחריר מתנגד בתוקף ללאומיות ורואה בה פוגעת באחדות האומה.[28]

לצד המתח בין אסלאם ללאומיות יש גם מודלים משולבים: לאומיות פקיסטנית דתית מיסודה, שבה האסלאם במרכז הזהות;[29] חמאס משלבת לאומיות פלסטינית עם אסלאמיזם, מה שגרם לו לסכסוך עם חטיבת שייח' עומר חדיד; ג'יש אל-עדל משלב לאומיות בלוצ'ית עם אסלאמיזם; ארגונים כאחראר א-שאם וג'יש אל-אסלאם משלבים לאומיות סורית עם אסלאמיזם; הטליבאן מגלם אידאולוגיה של אסלאם עם פשטונוואלי ולאומיות אפגנית, שמהווה גם אחת הסיבות עימות בין דאעש לטליבאן; וא-שבאב במשנתו משלב סנטימנט אנטי־אתיופי בהשראת לאומיות סומלית.[30][31]

הערות שוליים

הערות שוליים

  1. ↑ A Charter 2015, pp. 14–15.
  2. ↑ The Study Quran 2015, p. 1262, v. 13 commentary.
  3. ↑ Sahih Muslim 4561
  4. ↑ رواه مسلم، في صحيح مسلم، عن جابر بن عبد الله، الصفحة או الرقم: 2584، صحيح.
  5. ↑ Sunan Abī Dāwūd 5102
  6. ↑ Musnad Aḥmad 3784
  7. ↑ Esposito, John L. (1984). Islam and politics. p. 59.
  8. ↑ World Book Encyclopedia, 2018 ed., s.v. "Muslims"
  9. ↑ "The Pan-Islamic Movement". The Times. London, England. 13 במרץ 1902. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ↑ Motadel, David (2014). Islam and the European Empires. Oxford University Press. pp. 35, 175, 187, 190, 197. ISBN 978-0-19-966831-1.
  11. ↑ Milton-Edwards, Beverley (2005). Islamic Fundamentalism since 1945. Routledge Publishers. p. 23. ISBN 0-203-57276-9.
  12. ↑ Bennett, Andrew M. (2013). "Islamic History & Al-Qaeda: A Primer to Understanding the Rise of Islamist Movements in the Modern World". Pace International Law Review Online. PACE UNIVERSITY SCHOOL OF LAW. 3 (10): 344–345 – via DigitalCommons.
  13. ↑ "Turkish Society (Turkish organization) -- Britannica Online Encyclopedia". אורכב מ-המקור ב-2008-01-23. נבדק ב-2008-03-22. (1912)
  14. ↑ Combs; Slann, Cindy C.; Martin (2007). "Grey Wolves". Encyclopedia of terrorism. New York: Facts On File. p. 110. ISBN 978-1-4381-1019-6. The Grey Wolves, the unofficial militant arm of the MHP, has been involved in street killings and gunbattles.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  15. ↑ Martin, Augustus; Prager, Fynnwin (2019). "Part II: The Terrorists – Violent Ideologies: Terrorism From the Left and Right". Terrorism: An International Perspective. Thousand Oaks, California: SAGE Publications. p. 302. ISBN 9781526459954. LCCN 2018948259. ארכיון מ-13 בינואר 2023. נבדק ב-17 בנובמבר 2021. The Grey Wolves – ... implicated in many attacks against leftists, Kurds, Muslim activists, and student organizations... {{cite book}}: (עזרה)
  16. ↑ M. Lüthi, Lorenz (2020). Cold Wars: Asia, the Middle East, Europe. New York: Cambridge University Press. pp. 491, 505–506. doi:10.1017/9781108289825. ISBN 978-1-108-41833-1.
  17. ↑ Arab Nationalism | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
  18. ↑ "Requiem for Arab Nationalism" by Adeed Dawisha, Middle East Quarterly, Winter 2003
  19. ↑ Charles Smith, The Arab-Israeli Conflict, in International Relations in the Middle East by Louise Fawcett, p. 220.
  20. ↑ The end of Nasserism: How the 1967 War opened new space for Islamism in the Arab world, Brookings (באנגלית אמריקאית)
  21. ↑ Roberts, David (2015). The Ba'ath and the creation of modern Syria (Routledge Library Editions: Syria ed.). Abingdon, Oxon: Routledge. pp. 49, 57, 61, 72, 82–83, 88–100, 133–134, 148–149, 153, 161. ISBN 978-0-415-83882-5.
  22. ↑ S. Abu Jaber, Kamel (1966). The Arab Ba'th Socialist Party: History, Ideology and Organization (1st ed.). Syracuse, New York, USA: Syracuse University Press. pp. xii–xiii, 76–78, 93–95. LCCN 66-25181.
  23. ↑ Jerry M. Long (17 באוגוסט 2009). Saddam's War of Words: Politics, Religion, and the Iraqi Invasion of Kuwait. University of Texas Press. pp. 69–. ISBN 978-0-292-77816-0. {{cite book}}: (עזרה)
  24. ↑ Con Coughlin. Saddam: His Rise and Fall, page 19. מסת"ב 978-0-06-050543-1: Quoted from Samir al-Khalil. Republic of Fear, 1989. University of California press. pg 17
  25. ↑ Baram, Amatzia, From Militant Secularism to Islamism: The Iraqi Ba'th Regime 1968-2003, Woodrow Wilson International Center for Scholars: History & Public Policy Program (ארכיון)
  26. ↑ "Iraq Bans Public Use Of Alcohol (Published 1994)" (באנגלית). 1994-08-21. נבדק ב-2025-11-05.
  27. ↑ Saddam Hussein and Ba'ath Party Members Discussing the Status of the Party in the Arab World and Potential Cooperation with the Muslim Brotherhood, Conflict Records Research Center, ‏24 ביולי 1986
  28. ↑ "News from Khilafah Conference 2013: Nationalism weakened the unity of Muslim Ummah". Khilafah. HTI Press. 13 במאי 2013. אורכב מ-המקור ב-2 ביולי 2019. נבדק ב-15 במאי 2016. ... nationalism is dangerous for Muslim beliefs ... {{cite web}}: (עזרה)
  29. ↑ Husain Haqqani, Pakistan: Between Mosque and Military, Carnegie Endowment, 2010-03-10, עמ' 131, מסת"ב 978-0-87003-285-1. (באנגלית)
  30. ↑ Makhaus, Ken (באוגוסט 2009). "Somalia: What went Wrong?". The RUSI Journal. 154 (4): 8. doi:10.1080/03071840903216395. S2CID 219626653. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ↑ Allen, William; Gakuo Mwangi, Oscar (25 במרץ 2021). "Al-Shabaab". Oxford Research Encyclopedias: African History. doi:10.1093/acrefore/9780190277734.013.785. ISBN 978-0-19-027773-4. אורכב מ-המקור ב-29 בדצמבר 2022. {{cite book}}: (עזרה)

ביבליוגרפיה

לאומיות
לפי סוג אנטי לאומיות • לאומיות אתנית • לאומיות תרבותית • לאומיות אינטגרלית • לאומיות כלכלית • לאומיות תאגידית • אירדנטה • רוואנשיזם
צורת ביטוי המנון • זהות • שפה • מוזיקה • סמל

אסלאם ולאומיות42124204Q123705191

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אסלאם_ולאומיות&oldid=3615805"