אפרים שמאראגד
אפרים לייבּ שמאראגד (27 ביולי 1902 כ"ב בתמוז תרס"ב, ורשה – 25 באוקטובר 1976, ניר-בנים) מחלוצי "גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור", היה מאבות החקלאות הישראלית ומראשי המשק הלאומי. במשך 36 שנים (1928–1964) עמד בראש התאחדות מגדלי בקר בישראל, הניח את הבסיס לרפת המודרנית בישראל והצעידה להישגיה העולמיים.
תולדות חייו
אפרים שמארארגד נולד לחיה-שרה (נולדה בוורשה 1866 – 23.6.1942) לבית וועבּ ולחיים שמאראגד (נולד בפיוטרקוב/ורשה 1865–1915). קיבל חינוך תורני ב"חדר" ורכש השכלה כללית בגימנסיה. בהיותו בן 13 התייתם מאביו.
בגיל שש-עשרה, בשלהי מלחמת העולם הראשונה, גויס לצבא הפולני. מתוקף היותו בעל השכלה מונה למש"ק בחיל ההנדסה הפולני, ובתפקידו זה פוצץ גשרים, מסילות ורכבות של הגרמנים. בשנת 1919 הצטרף לתנועה הציונית-סוציאליסטית בוורשה והחליט לעלות לארץ ישראל. בשנת 1920 הצטרף לחוות ההכשרה של ארגון 'החלוץ' בגרוכוב (Grochów, פרבר בפאתי ורשה[1]). סבתו, גיננה וועבּ, הִתנתה את עלייתו ארצה ברכישת השכלה מקצועית ומימנה את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת אוטרכט שבהולנד – אגרונומיה והתמחות בגידול בקר.
עם סיום ארבע שנות לימודיו באוניברסיטה הקדים שמאראגד את עלייתו ארצה כדי ללוות משלוח בקר מהולנד, ולא המתין להענקה הרשמית של התואר האקדמי. ב-27 בדצמבר 1924 עלה ארצה והצטרף לקיבוץ כפר-גלעדי בגליל, ובשנת 1926 עבר לקיבוץ תל-יוסף והתחיל את עבודתו ברפת. בתל-יוסף הכיר אפרים את הדסה (לבית ברכר; 10 ביולי 1906 – 10 ביוני 1999), והשניים הקימו את ביתם המשותף. בקיץ 1928 נולדה בִּתם גינה שמאראגד-מן. בשנה זו נבחר אפרים שמאראגד למזכיר התאחדות מגדלי בקר בישראל, ובתפקיד זה כיהן במשך 36 שנים.
בסוף קיץ 1931 התגרשו הדסה ואפרים, ואפרים נישא בשנת 1933 לרבקה (לבית יודלוֹביץ'; אוקטובר 1906 – 20 בפברואר 1998), ונולדו בִּתם ובנם – יעל וחיים שמאראגד.
ב"שבת השחורה" (29 ביוני 1946) נכלא שמאראגד במחנה המעצר ברפיח, ובתחילת מלחמת העצמאות, נפצע ממוקש שהוטמן בכביש העמק סמוך לכפר הערבי זרעין (יזרעאל).
ב-25 ביולי 1949 נהרג בנו הצעיר, חיים, בהיותו בן אחת-עשרה שנים בִּלבד. בעקבות זעזוע האסון, שפקד את המשפחה, שמאראגד התקשה להמשיך בעבודתו. שמאראגד היה בעיצומן של ההכנות למבצע ייבוא ענקי של בקר להתיישבות החדשה לאחר מלחמת העצמאות. לוי אשכול הפעיל עליו את מלוא כובד משקלו וכעבור שלושה חודשים הוא יצא לארגון המבצע בארצות הברית, קנדה וארגנטינה.
בשנת 1953 עקרו רבקה ואפרים שמאראגד למושב אוּדים בשרון שזה מקרוב הוקם. בקיץ 1967 פרש מתפקידיו בהתאחדות מגדלי בקר בישראל, וכעבור שנתיים העתיקו בני הזוג את מגוריהם למושב ניר-בנים בחבל לכיש בנגב.
אפרים שמאראגד נפטר בא' בחשוון תשל"ז (25 באוקטובר 1976) והובא למנוחות לצד בני משפחתו בקיבוץ תל-יוסף.
מפעלו הכלכלי
במחצית השנייה של שנות העשרים (במאה ה-20) נעשו הצעדים הראשונים להקמת גוף עצמאי של בעלי הרפתות. שמאראגד שהתמחה בבדיקת אחוזי שומן בביקורת תנובת החלב בקיבוצו, עמד על החשיבות של גוף זה, והיה בין מייסדיו. בשנת 1928 נבחר למזכיר התאחדות מגדלי הבקר, והוסיף להיות חבר בה עד פרישתו בשנת 1967. הוא כונן את "ספר העדר" (רישום תנובת החלב של הפרות), התחיל בביקורות החלב תוך לחץ על מחלקת החקלאות של ממשלת המנדט להשתתף במימון הוצאות המֵיזם. הוא אִרגן את הקורסים המקצועיים הראשונים, תוך שיתוף פעולה הדוק עם מחלקת ההדרכה של הסוכנות היהודית, והיה בין המרצים בסוגיות הארגוניות והכלכליות של הענף. גם בעריכת תצוגות הבקר הראשונות היה לו חלק ניכר, והיה בין השופטים שניסו לעצב את הטיפוס הרצוי של פרת החלב הארץ-ישראלית.
לאחר מלחמת העצמאות והתחלת העלייה הגדולה ארצה נדרשה הגדלה מהירה של ענף הרפת לאספקת צריכת החלב ומוצריו ולשם ייצור מקור פרנסה לעולים במושבים החדשים. הממשל הפדרלי העמיד לרשות מדינת ישראל מלווה לרכישת בקר בארצות הברית. שמאראגד יצא למסע רכש חסר תקדים באמריקה, ובתקציב זה נרכשו 11,500 ראשי בקר (בעיקר מבכירות הרות). 7,500 חולבות ועגלות נוספות יובּאו מהולנד, דנמרק ואוסטריה. מבצע רחב ממדים זה נחשב לדמיוני במושגים הבינלאומיים דאז. במשך כשנה וחצי ניהל שמאראגד את פרויקט המשלוחים העצום באמריקה על כל היבטיו המקצועיים והלוגיסטיים. שמאראגד חתם על חוזה עם חברת ספנות שוודית להסבת אונייה (פס כריסטיאן ויקטורי) ל'רפת שטה' שהפליגה הלוך ושוב על פני האוקיינוס האטלנטי להעברת הבקר לארץ. לימים היה הראשון בעולם שהטיס פרות בתובלה אווירית. הטיסה הראשונה הייתה במטוס של חברת K.L.M ההולנדית מאמסטרדם, ובמאי 1960 הוטס משלוח המבכירות הישראליות הראשון לאיראן. לראשונה הפכה ישראל ליצואנית בקר והפרה מגזע הפריזי-ישראלי הפכה לשם דבר בעולם. בחורף 1960 הטיסה חברת "אל על" משלוחי בקר מטורונטו. כשהתעוררה כעבור כשנתיים בעיית תובלה קשה פנה שמאראגד אל עזר ויצמן, מפקד חיל האוויר דאז, ובהתערבותו הטיס הטייס הוגו מרום מבכירות לטהראן במטוס סטרטוקרוזר, שהוחזק בתעשייה האווירית. משלוח ייצוא ראשון של 60 מבכירות הרות שהגיע במאי 1960 לאיראן ביוזמת שמאראגד, ציין אבן דרך היסטורית במדיניות החקלאית של ישראל ובמעמדה הבינלאומי של הפרה הישראלית. בלחץ משרד החקלאות הוא יצא בתחילת יוני 1960 לביקור בזק בוועידה בינלאומית לרגל יובל ה-75 של התאחדות מגדלי הבקר ההולשטיין-פריזי בסירקיוז. הוא התקבל בתשואות רמות ודבריו פורסמו במאמרי "הניו יורק טיימס" וה"הראלד טריביון" בארצות הברית.
בתוך עשור גדל עדר הבקר בישראל מ-33 אלף ראש למאה אלף ראש. הישגי התנובה עלו על כל הציפיות, עד כדי כך שבוויכוח על עודפי החלב הפריח שר האוצר את ההאשמה ש"הפרה היא אויב המדינה". אפרים שמאראגד הנהיג את ענף הרפת בכוח סמכותו המקצועית והניהולית. הוא מיסד את ההשבחה הגנטית באמצעות הכלאת הפרה הדמשׂקאית בפרי הרבעה מגזע פריזי (הולנדי), הניח את התשתית המחקרית והארגונית לשיטת ההזרעה המלאכותית שהייתה עדיין בחיתוליה בעולם, גיבש את מִמשק ההזנה, גידול המספוא וטיוב הקרקע לאור ניתוח מקצועי מעמיק ותחשיבי תשואה כלכלית. הוא נחשב לנביא מכוני החליבה הממוכנים ומי שעיגן בחלוציות נחשונית את תפיסת השיווק המודרנית – ייצוא הבקר הישראלי כולל מעטפת הידע וההדרכה. שמאראגד היה ער להפצת השכלה מקצועית בין הבוקרים באמצעות ימי עיון, קורסים, השתלמויות, הוצאת ספרות מקצועית מקורית ועוד. הוא נרתם למפעל זה כמארגן וכמרצה, ופִרסם מאות מאמרים בביטאונים מקצועיים בארץ ובעולם.
במלאת מאה שנים לספר העדר בארצות הברית בשנת 1967, הוענק לאפרים שמאראגד עיטור כבוד מיוחד, שרק הוא וידידו ההולנדי, ס"ר סיברנדי, מנהל המכון המרכזי לביקורת החלב בארנהם, זכו לקבל בתולדות הארגון האמריקאי. התאחדות מגדלי בקר בישראל העניקה בשנת 1972 לאפרים שמאראגד פרס על מפעל חייו ושירותיו הרבים להקמת ענף הרפת בישראל.
הנצחה
לוח הנצחה לזכרו נקבע במזכירות התאחדות מגדלי בקר בישראל באזור התעשייה בקיסריה.
עיזבונו המקצועי גנוז בארכיון התאחדות מגדלי בקר בישראל במוזאון ההתיישבות בקיבוץ יפעת.
עיזבונו האישי גנוז בארכיון הציוני המרכזי בירושלים.
לקריאה נוספת
- אפרים שמאראגד, "מסע-בזק לארצות הברית, שוודיה ואנגליה", משק הבקר והחלב, 40 (יולי 1960), תל אביב: ביטאון התאחדות מגדלי הבקר בישראל, עמ' 12–15
- שלמה דורי, משק הבקר והחלב, 147, תל אביב: ביטאון התאחדות מגדלי הבקר בישראל, שבט תשל"ז (פברואר 1977), עמ' 9
- יעקב עצמון-כבשנה, משק הבקר והחלב, חוברת 151, תל אביב: ביטאון התאחדות מגדלי הבקר בישראל, כִּסלֵו תשל"ח (דצמבר 1977), עמ' 3–8
- אוריאל לוי, תולדות ענף הבקר לחלב בישראל, תל אביב: הוצאת התאחדות מגדלי הבקר בישראל, תשמ"ג (1983), עמ' 7–8
- ניר מן, רבי לייבּ בן-שרה, ירושלים: שמחונים, תשס"ג (2003)
קישורים חיצוניים
- נדב מן, ארץ זבת חלב: האיש שאהב פרות בעמק יזרעאל, באתר ynet, 19 ביולי 2013
- אפרים שמאראגד, "בעיות ענף הרפת בשעה זו" (מאמר שהתפרסם בחוברת מס' 1 של "משק הבקר והחלב", ב-1952), באתר התאחדות מגדלי בקר, 24 באוקטובר 2002
הערות שוליים
- ^ אריה פיאלקוב, בשדמות גרוכוב: קיבוץ-ההכשרה גרוכוב ופלוגותיו, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1976.
