הגליל

מפת תבליט של הגליל

מפה סכמטית של הגליל

יישובי הגליל

הר תבור

צפת

בית הכנסת העתיק בארבל, על רקע מצוק הארבל

ציפורי הקדומה, בירת הגליל בתקופה הרומית

מפרץ עכו

תל יודפת בגליל התחתון, מעוז המורדים היהודים באזור בימי המרד הגדול

קבר רבי עקיבא בבית מעון, טבריה עילית, על רקע הכנרת

רכס מיוער במרום הגליל העליון

שלג במושב דלתון שבגליל העליון

אפיק נחל ליד ראש פינה

רכסי הגליל התחתון נשקפים מעמק יזרעאל

הַגָּלִיל הוא חבל ארץ הררי בצפון ארץ ישראל. גבולותיו של הגליל הם עמק יזרעאל ועמק בית שאן בדרום, בקעת הירדן, הכנרת ועמק החולה במזרח, חוף הים התיכון ועמק זבולון במערב, ודרום לבנון בצפון. כיום מקובל בקרב הקהילה הגאוגרפית בישראל לראות בגבול המדיני בין מדינת ישראל ללבנון כגבולו הצפוני של הגליל.

בגליל ישנם עשרות קברי צדיקים, בעיקר מתקופת התנאים, שהמרכזי שבהם הוא קבר רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר במירון. בבית הקברות העתיק בצפת קבורים האר"י ורבנים נוספים מתקופתו, כדומת רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך. כמו כן, אותרו ברחבי הגליל עשרות בתי כנסת מתקופת התלמוד.

גבולות

קו הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון הוא בקעת בית כרם, שהיא עמק צר הנמשך ממזרח למערב במרכז הגליל. בעוד הגליל העליון מאופיין בהרים גבוהים, שהגבוה בהם הוא הר מירון, המתנשא לגובה 1208 מטרים. הגליל התחתון מאופיין בהרים נמוכים יחסית, מופרדים על ידי עמקים רחבי ידיים. ההבחנה בין שני חלקי הגליל קדומה, ומוזכרת כבר במשנה: "מכפר חנניה (יישוב בבקעת בית כרם) ולמעלן, כל שאינו מגדל שקמין - גליל העליון, ומכפר חנניה ולמטן, כל שהוא מגדל שקמין - גליל התחתון" (שביעית ט', ב').

כיום הגליל במובן הרחב מתייחס לכל השטח הישראלי מעברו הצפוני של הכרמל (לא כולל הגולן), כך שגם העמקים נכללים בו, אך אזור הקריות בדרך כלל לא נחשב לחלק מהגליל. הגדרה זו חופפת פחות או יותר את מחוז הצפון של משרד הפנים (לא כולל הגולן), אשר כולל גם חלק מרמות מנשה ליד יקנעם עילית אך לא את קריית טבעון שנחשבת לחלק מהגליל ואף יושבת על הקצה הדרום מערבי של הרי הגליל התחתון.

היסטוריה

ערך מורחב – רשימת אתרים ארכאולוגיים בגליל

היישוב האנושי בגליל עתיק יומין. קיימות עדויות רבות להתיישבות בגליל מתקופות קדומות במערות ובאתרים תחת כיפת השמים. אחד האתרים הארכאולוגיים הקדומים בישראל הוא מחצבת עברון שליד קיבוץ עברון. באתר זה התגלו עצמות פילים ובעלי חיים נכחדים אחרים יחד עם כלי אבן מסותתים האופייניים לתקופה קדומה מסוימת. בגשר בנות יעקב בעמק הירדן העליון, התגלו עדויות קדומות ביותר לשליטה באש ולטביחת פיל ישר-חט ובעלי חיים אחרים.

קיימים עדויות משלב מאוחר יותר על בני אדם שחיו במערת זוטייה בנחל עמוד. קברי אדם התגלו במערת עמוד, ביחד עם שרידי כלי צור מסותתים עצמות בעלי חיים שניצודו ושרידי מדורות. במערת קפזה שבהר הקפיצה התגלה יישוב דומה, המהווה אחת מהעדויות הקדומות ביותר לנוכחותו מחוץ לאפריקה. גולגולת אדם התגלתה לאחרונה במערת מנות. מחנות עשירים של קבוצות אנשים התגלו במערת קפזה, מערת מנות ומערת היונים.

ראשית התיישבות הקבע של תרבות פרהיסטורית מאוחרת, מיוצגת באתר עינן בעמק החולה, שם התגלו מבני אבן, בתי קברות ופסולת יישוב רבה. גם במערת היונים ובאתרים מסביב לכנרת התגלו יישובים דומים. לאחר מכן התקיימו בגליל כפרים חקלאיים רבים, כגון יפתחאל, ביסמון וכפר החורש.

בגליל אותרו ממצאים רבים הנוגעים לתקופה בת למעלה מ-5,000 שנה לפני זמננו. בפקיעין נמצאה מערת קבורה מתקופה זו. כיום ידוע על 22 יישובים נפרדים בגליל ההררי, כולם לצד מקורות מים (בהם באר צונם). באתרים נמצאו ממצאים קראמיים ייחודיים לאזור לצד ממצאים טיפוסיים לתקופה. בגליל התחתון לא הייתה נהוגה התיישבות סמוך לברכות, והתרבות הייתה שונה מן התרבות בגליל העליון.

תקופה החופפת לתקופת כניסת עם ישראל לארץ ישראל מאופיינת בתחילת העיור. בשנים ב'תצ"ה-ב'תק"ב. בתקופת הברזל}} התיישבו בגליל בני ישראל, והוא נחלק בין נחלות שבט אשר במערב ושבט נפתלי במזרח. אזור עמק יזרעאל חולק בין נחלות שבט זבולון במערב ושבט יששכר במזרח. השם "גליל" נזכר לראשונה בספר יהושע: ”וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל בְּהַר נַפְתָּלִי”, ולאחר מכן בספר מלכים: ”אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם עֶשְׂרִים עִיר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל”.

בתקופת בית שני היה היישוב היהודי בגליל פורה מאוד. יוסף בן מתתיהו כתב שהיו בגליל (בשנת 67 לספירה) 204 ערים וכפרים. לאחר שתי המרידות בשלטון הרומאים - המרד הגדול ומרד בר כוכבא - עבר מרכז הכובד של העם היהודי בארץ מיהודה לגליל, ולשם עברה הסנהדרין. בציפורי שבגליל חתם רבי יהודה הנשיא את המשנה, ובטבריה נחתם התלמוד הירושלמי. ברחבי הגליל אותרו עשרות רבות של בתי כנסת מתקופת התלמוד, בעיקר באזור הכנרת.

עוד מהתקופה החשמונאית, עם המעבר של יהודים רבים מיהודה לגליל אשר העבירו עימם יידע מקצועי בתחום ייצור שמן הזית, התפתחה באזור תעשיית שמן זית רחבת היקף, המשתקפת בכתבי יוסף בן מתתיהו ובמקורות תנאיים ואמוראיים. במאה ה-7, בעקבות המלחמות שקדמו לכיבוש הערבי וכן בעקבות השלטון הערבי שהביא חורבן על היישובים הנוצריים והיהודיים בגליל ירד מעמדה של הגליל כיצרנית שמן זית. מרכז הכובד של ייצור השמן במזרח התיכון עבר באותה תקופה לקפריסין אשר לא נכבשה על ידי הערבים.

לאחר הכיבוש המוסלמי של א"י, החל תהליך הסתערבות והגירה שבסיומו תם הקיום היהודי בגליל, ולא חודש בצורה מסבית עד ראשית ההתיישבות בהובלת יהודי אירופה מהתנועה הציונית במאה ה-19. כמות מצומצמת של יהודים חזרה לגליל כבר במאה ה-11, אבל עדויות של ממש לגבי חידוש היישוב היהודי בצפת ישנן רק מהמאה ה-13. היישוב היהודי בטבריה חודש רק במאה ה-18.

בשנת 1946 אירעה העלייה לביריה, בו החליטו שלטונות המנדט הבריטי להגדיר את היישוב ביריה הסמוך לצפת כ"שטח צבאי מוחזק", לאחר שחבריה נעצרו על ידי השלטונות בגלל אחזקת נשק לא חוקית. היישוב הגיב בעלייה המונית של אלפים אל ביריה, אל מול התנגדותו של הצבא הבריטי. העלייה נערכה על ידי חניכי תנועות הנוער, פועלים וחיילים משוחררים, בליל י"א באדר התש"ו, אם במטרה להסמיך את האירוע למאורעות תל-חי, ואם במטרה להסוות את האירוע כעלייה השנתית של בני נוער לתל-חי. בתחילה גילו הבריטים התנגדות עיקשת, ופיזרו את המתיישבים בטנקים ושריוניות. לאחר הפעם השנייה שעלו המונים למקום הסכימו שלטונות המנדט לקיומו של יישוב של קבע במקום.

הגליל אחרי קום המדינה

במבצע חירם כבש צה"ל את הגליל העליון מכוחות צבא ההצלה של קאוקג'י.

מאז נעשו מאמצים רבים על ידי מוסדות המדינה לאכלסו ביהודים ולנסות להשיג מצב של רוב יהודי באזור.

לאורך כל ההיסטוריה היה הגליל התחתון מיושב יותר מאשר הגליל העליון. האוכלוסייה הערבית שחיה בארץ התיישבה למרגלות הגבעות ועיבדה את האדמות. בגליל העליון הייתה התיישבות חקלאית מועטה, וכן התגוררה שם אוכלוסייה דרוזית. העיר צפת בגליל העליון נחשבת לאחת מארבע ערי הקודש ולכן תמיד משכה אליה אוכלוסייה דתית. מייחסים לצפת את מקור התפתחותה של תורת הקבלה. עם קום המדינה, החלה התיישבות בגליל, הוקמו עיירות לעולים חדשים ובמשך השנים התבצעו מספר תוכניות ליישוב יהודים בגליל (לדוגמה מבצע סו"ס). בשנות ה-80 של המאה ה-20 הוקמו יישובים קהילתיים רבים בגליל במטרה לנסות ולשנות את הדמוגרפיה של הגליל. תוכנית זו כונתה "יהוד הגליל", היות שאחוז אוכלוסיית המיעוטים ובמיוחד בגליל התחתון גבוה, דבר העלול לערער את שליטת ישראל בו.

ב-2011, יצא השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום בקריאה "לייהד את הגליל".

גאוגרפיה

הגליל העליון

ערך מורחב – הגליל העליון

הגליל העליון משתרע על כ-800 קמ"ר. יש בו נופים הרריים המכוסים בצמחייה רבה - בעיקר חורש ים-תיכוני. ההרים הם גבוהים ותלולים וביניהם עמקים עמוקים וצרים. באזור יש צורות נוף קרסטיות. הגליל העליון מגיע לגובה מרבי של 1208 מ' מעל פני הים (הר מירון).

אקלים הגליל העליון הוא אקלים ים תיכוני. הקיץ חם ויבש והחורף גשום מאוד וקר. זהו החבל הגשום ביותר בארץ, וקר יחסית לשאר חלקי הארץ.

הגליל התחתון

ערך מורחב – הגליל התחתון

האקלים בגליל התחתון הוא אקלים ים תיכוני אך כמות המשקעים באזור קטנה יותר. לעומת הגליל העליון, בגליל התחתון ההרים נמוכים ועגולים, ומכוסים ביערות אלונים, בצמחייה רבה וביניהם עמקים רחבים. רוב הרי הגליל התחתון עשויים גיר רך, ורק המדרונות המזרחיים מכוסים בזלת. חלקים גדולים מהגליל התחתון מהווים שטח חקלאי.

רמת כורזים

ערך מורחב – רמת כורזים

עמק החולה

ערך מורחב – עמק החולה

עמק יזרעאל

ערך מורחב – עמק יזרעאל

בקעת בית שאן

ערך מורחב – בקעת בית שאן

עמק הירדן

ערך מורחב – עמק הירדן

ארץ כינרות

ערך מורחב – ארץ כינרות

הר הגלבוע

ערך מורחב – הר הגלבוע

הגליל המערבי

ערך מורחב – הגליל המערבי

הגליל המערבי הוא כינוי רווח לאזור שכולל את החלק המערבי של הרי הגליל העליון, מישור חוף הגליל שממערב להם, וכן לרוב גם את צפון מערב הגליל התחתון.

אצבע הגליל

ערך מורחב – אצבע הגליל

"אצבע הגליל" הוא כינוי לשטח ישראל הבולט צפונה אל תוך לבנון, אשר כולל את עמק החולה ואת הרי נפתלי של הגליל העליון.

דמוגרפיה

תושבי הגליל מתחלקים בין 4 נפות (הנתונים נכונים לשנת 2015, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה):

• בנפת צפת חיים כ-115,000 תושבים.
• בנפת עכו חיים כ-615,600 תושבים.
• בנפת כנרת חיים כ-112,100 תושבים.
• בנפת יזרעאל חיים כ-490,300 תושבים.

ראו גם

• צפת
• נהריה
• עכו
• כרמיאל
• מעלות תרשיחא
• נצרת
• מחוז הצפון
• עמק זבולון
• חיפה

לקריאה נוספת

• צבי גל, הגליל התחתון : גאוגרפיה יישובית בתקופת המקרא, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 1990
• ישראל רוזנסון, מקורות על מקומות הגליל התחתון, הוצאת משרד החינוך, התרבות והספורט, תשנ"ח.
• יוסי בוכמן ועזריה אלון, לטייל בגליל התחתון, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1993.

קישורים חיצוניים

• הרשות לפיתוח הגליל
• עמיהוד ישראלי, ‏לתולדות הזיתים והשמן בגליל ובבקעת בית הכרם בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט, קתדרה 15, אפריל 1980
• אהרן אופנהיימר, ‏היישוב היהודי בגליל בתקופת יבנה ומרד בר כוכבא, קתדרה 4, יולי 1977

מפות

• מפה של הגליל המערבי משנת 1880, הקרן לחקר ארץ ישראל, באתר הספרייה הלאומית
• דב גביש, ‏מפת הגליל של משלחת המטה הכללי הצרפתי (1870), קתדרה 61, ספטמבר 1991, עמ' 140-133
• חיים גורן, ‏מדידה ומיפוי חלוציים בגליל ובחורן: מפת מקורות הירדן, 1841, ומפת הלג'ה, 1838, קתדרה 96, יולי 2000, עמ' 123-111, 130

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0