ארון קבורת תבנת
הסרקופג של תבנת הוא סרקופג של המלך הפיניקי תַּבּנִת (Tabnit) מצידון, אביו של המלך אשמונעזר השני. על גבי הסרקופג חרותות שתי כתובות שאינן קשורות אחת לשנייה. כתובת אחת בכתב חרטומים, וכתובת שנייה באלפבית פיניקי. הסרקופג נוצר בתחילת המאה ה-5 לפנה"ס (או ה-4 לפנה"ס). הוא נחפר בשנת 1887 על ידי הארכאולוג העות'מאני אוסמאן המדי ביי בנקרופוליס של אייאה ליד צידון ביחד עם סרקופג אלכסנדר וסרקוגים נוספים. בתוך הסרקופג נמצא גופו החנוט של המלך בתוך נוזל החניטה, במצב שימור מושלם. הסרקופג והשלד מוצגים אחד ליד השני והם חלק מאוסף המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול.
את השם תַּבּנִת אפשר לפרש תבנית, תמנית כלומר תמונה. ויליאם פוקסוול אולברייט העלה השערה שמשמעות השם הוא "זוהר אלוקי", על פי הביטוי האכדי melammu.[1]
על פי הכתובת שהופיעה על הסרקופג של בנו אשמונעזר השני מקבלים את השושלת של בית המלוכה: אשמונעזר הראשון, בנו המלך תבנת, אמועשתורת אשתו, שהייתה הכוהנת הגדולה לאלילה עשתורת, ובנם המלך אשמונעזר השני.
הסרקופג וגלויו
הקברים ליד צידון התגלו במרץ 1887 על ידי הכומר האמריקאי והמסיונר הפרסביטריאני ויליאם קינג אדי (William King Eddy), שחי עם משפחתו בצידון. הוא ביקר במערת קברים כ-10 מטר מתחת פני האדמה. הוא מדד ותיאר את כל הסרקופגים שמצא שם משיש לבן ושחור. הדוח נשלח אל המזרחן הבריטי ויליאם רייט (William Wright) בלונדון. הוא מצידו שלח מכתב לעיתון הבריטי הטיימס שבו סיפר על הגילוי של אדי תוך שהוא מבקש מהמוזיאון הבריטי לנקוט מידית בצעדים להבטיח שהאוצר לא ייפול לידיהם של "הוונדלים הטורקים". מכתב זה שהופיע בטיימס הסב את תשומת לבו של האמדי ביי, האוצר החדש של המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול, האמדי ביי ארגן מידית שמירה משטרתית סביב המערה, שלא אפשרה לאיש להיכנס אליה עד להגעתו. הוא הגיע לצידון ב-29 באפריל וארגן חפירה מידית מלאה של הסרקופגים, והעברתם לאיסטנבול. הוא סיפר לאחר מכן שהמכתב הביא אותו להחלטה: "להראות להם שוונדלים טורקים כן יכולים".
בעת החפירה, פתחו הפועלים את הסרקופג של תבנת ומצאו את גופתו החנוטה במצב שימור טוב, צפה בתוך נוזלי החניטה. בעת הגילוי, האמדי ביי אכל ארוחת צהריים. הפועלים שפכו את נוזל החניטה לאדמה וכך לא התאפשר לחקור את סודם של הנוזלים ולא לשמר את הגופה. האמדי ביי ציין בכתביו ב-1892, שהוא הצליח לשמור כמות קטנה של הנוזלים שנשארו בתחתית הסרקופג.[2]
הסרקופג מזכיר בצורתו מומיה מצרית כשראש הסרקופג הוא דמוי אדם (אנתרופואיד), בעל זקן עם פנים מחייכות, בעיצוב בסגנון מצרי.
כתובת
הכתובת ידועה בשם KAI 13. הכתובת בכתב חרטומים מראה, שהסרקופג היה מיועד במקורו למצביא מצרי בשם פן-פתח.
| באותיות פיניקית | תעתיק באותיות עברית |
|---|---|
|
|
העתק אותיות הכתובת עם ניקוד ובירורים לקריאה בעברית[4]:
אָנֹכִ[5] תבנת כֹּהֵן עַשְׁתֹּרֶת מלך צִדֹנִם[6] בֵּן אֶשְׁמֻנעֶזֶר[7] כהן עשתרת מלך צדנם שֹׁכֵב באָרֹן זֶ[8]. מי אַתָּ[9] כֹל אדם אֲשֶׁ[10] תַּפֻק[11] אֶית[12] הארן זֶ אַל אַל תפתח עֲלִתִי[13] ואל תַּרְגִּזֵנִ[14] כִּ[15] אִי[16] אָרֻ[17] לַנִ[18] כסף אי אר לנ חָרֻץ[19] וכֹל מִנִם[20] מִשֹׁד[21]. בִּלְתִּ[22] אנכ שכב בארן ז אל אל תפתח עלתי ואל תרגזנ כ תֹּעֲבַת[23] עשתרת הדבר הֻא[24] ואִם פתח תפתח עלתי ורגז תרגזנ אַל יִכֹּן[25] לך זרע בחים[26] תחת שמש ומשכב את רְפָאִם.
תרגום לעברית:
אנכי תבנת כהן עשתרת מלך הצידונים בן אשמנעזר כהן עשתורת מלך הצידונים שוכב בארון הזה. מי אתה כל אדם, אשר תעלה את הארון הזה. אל, אל תפתח עליתי ואל תרגיזני כי אין אתי כסף, אין אתי זהב וכל כלים לשוד. בלתי אנכי שוכב בארון הזה. אל תפתח עליתי ואל תרגיזני כי תעבת עשתרת הדבר ההוא. ואם תפתח עליתי ורגז תרגיזני אל יהיה לך זרע בחיים תחת שמש ומשכב רפאים.
— נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפיניקיות, תל אביב, 1942 מס' 1 [27]
תיארוך הסרקופגים
שני הסרקופגים של תבנת ואשמונעזר השני בנו, דומים בסגנונם לסרקופגים שהיו מקובלים במצרים בימי השושלת ה-26 של מלכי מצרים, שבירתם הייתה העיר סאיס (Sais, Egypt), למשל הסרקופג של פסמתיך השני והורחבית מסקארה שנמצא במוזיאון המטרופוליטן לאמנות. דמיון זה הביא את החוקרים להשערה, שהסרקופגים האלה נוצרו בתקופה זאת.
ייתכן ושני הסרקופגים נרכשו על ידי הצידונים, לאחר השתתפותם בקרב פלוסיום שהתרחש בשנת 525 לפנה"ס, בין כנבוזי השני ופסמתיך השלישי ממצרים.
לקריאה נוספת
- יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, הפרק "כתובת תבנת מלך צור", הוצאת א' רובינשטיין, ירושלים, תשל"ט, עמ' 178-167
קישורים חיצוניים
 |
- The Inscription of Tabnit מאת Richard Gottheil, Hebraica, פורסם ב- Vol. 5, No. 2/3 (Jan. - Apr., 1889), p. 197, באתר JSTOR
- Perceptions of Culture: Interpreting Greco-Near Eastern Hybridity in the Phoenician Homeland מאת Jessica Nitschke, 2007
- Torrey, Charles (1902), "A Phoenician Royal Inscription", Journal of the American Oriental Society, 23: 156–173, JSTOR 592387
Sarcophagus and Mummy of Sidonian King Tabnit, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ עורך: בנימין מזר, ערך "תבני", אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו כרך ח, הוצאת מוסד ביאליק, 1981, עמ' 414
- ^ Jessup, Henry Harris, Fifty-Three Years In Syria (עמ' 506-507), Fleming H. Revell Company, 1910
- ^ גופנים: Aegean, Google Noto, Culmus
- ^ HAELEWYCK, Jean-Claude (2011). "L'inscription phénicienne de Tabnit (KAI 13) Essai de vocalisation". Res Antiquae, Safran Publishers. VIII.
- ^ = אָנוֹכִי = אני
- ^ = צידונים
- ^ = עֶזֶר של אֶשְׁמֻן
- ^ = זה
- ^ = אתה
- ^ = אֲשֶׁר
- ^ = תוציא, שורש מקראי פוּק 'להוציא', ראו 'להפיק', 'ניפק', 'להנפיק'
- ^ = אֶת
- ^ = עֲלִיָּתִי = העלייה שלי לשמיים. או קראו עֲלֹתִי = צורת המקור של הפועל עלה: עֲלוֹתִי = עֲלוֹת + אֲנִי
- ^ = תַּרְגִּיזֵנִי = תרגיז אותי
- ^ = כי
- ^ = לא
- ^ = אָרוּ = אספו, שורש מקראי אָרָה = אסף
- ^ = לי
- ^ = חָרוּץ = זהב במקרא
- ^ = כל מִינִים (כל מיני [...])
- ^ = שוד. משמעות: כל מיני דברים לשדוד
- ^ = בלתי = רק
- ^ = תועבת = תועבה של [...]
- ^ = הוא
- ^ = ייכון (= יהיה)
- ^ = בחיים
- ^ גבריאל ברקאי ואלי שילר,: אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל - ארץ-ישראל : מבחר מאמרים, הוצאת אריאל, עמ' 182
