רפאים
במקרא השם "רפאים" מתייחס לשתי קבוצות נבדלות. בכתובים הסיפוריים וההיסטוריוגרפיים זהו שמו של עם ענקים קדום, שישב בעבר הירדן המזרחי לפני בואם של העמונים והמואבים לשם. מעם זה נותרו שרידים בודדים בדורות מאוחרים יותר: על עוג מלך הבשן נאמר שהוא "מיתר הרפאים", ואף מאות שנים אחר כך, בימי דוד, מדובר על ענקים גיבורים המתוארים "כילידי הרפה", ועל פי ההבנה המקובלת גם הם קשורים לרפאים.
מנגד, בכתובים שיריים המונח "רפאים" איננו שמו של עם מסוים, אלא כינוי לדרי שאול, או לקבוצה מיוחדת בשאול. בכתבי אוגרית קיים המושג המיתולוגי המקביל רפאֻמ, ישויות אליליות זוטרות שלא הרבה ידוע על אודותיהן, אך נראה שהן מלכים או גיבורים שעברו האלהה לאחר מותם, וכמו במסורת השירה המקראית יש להן זיקה ברורה לממלכת המתים. מקובל במחקר כי יש זיקה בין עם הרפאים לרפאים שוכני השאול, אך טיבה המדויק של זיקה זו אינו ברור. הכינוי "רפאים" גזור כנראה מהשורש רפ"א, ונראה שיוחסו להם כוחות של ריפוי.
עם הרפאים
בספר בראשית מסופר כי כדרלעומר מלך עילם והמלכים אשר איתו הכו אותם והרגום (בראשית, י"ד, ה'). עוד מסופר כי המואבים כינו אותם בשם אימים (דברים, ב', י"א) ואילו העמונים כינו אותם בשם זוזים וזמזומים (דברים, ב', כ'). על עוג מלך הבשן סופר כי הוא היה השריד האחרון מהם, וכי גודלו היה עצום (דברים, ג', י"א).
ארץ רפאים הייתה ממוקמת בבשן: "כל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים" (דברים, ג', י"ג). מסופר בספר בראשית כי הם גרו ביישובים: "עשתרת קרנים", "הם" וב"שוה קרייתים". עשתרות היה גם האזור שבו גר עוג מלך הבשן לפני שבני ישראל בהנהגת משה הורישו אותו (יהושע, י"ב, ד', יהושע, י"ג, י"ב). בספר יהושע מסופר כי היו מהם בתקופתו בהר אפרים (יהושע, י"ז, ט"ו). הרפאים כנראה גרו גם בעמק באזור ירושלים שעל שמם נקרא עמק רפאים (יהושע, ט"ו, ח', יהושע, י"ח, ט"ז).
במספר מקומות במקרא מתואר כי הרפאים היו קבוצה דומה לענקים: "הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ, עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים. רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כָּעֲנָקִים, וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים."(דברים, ב', י'-י"א). "אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא, רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים, וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים. עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים, וַיַּשְׁמִידֵם ה' מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם". (שם שם כ'-כ"א).
את עקבותיהם בתנ"ך אנו מוצאים עד תקופתו של דוד המלך, בה דוד ואנשיו הורגים במלחמה מספר צאצאים אימתניים של הרפה מגת (המפורסם שבהם גולית). בקרב כנגד ישבי בנוב מילידי הרפה, דוד נקלע למשבר וכמעט שנהרג, ומאז אנשיו אוסרים עליו לצאת למלחמה (שמואל ב', כ"א, ט"ו-כ"ב, דברי הימים א', כ', ד'). על פי פרשן המקרא רש"י מקור שמם מלשון ריפיון וחולשה. "שכל הרואה אותם - ידיו מתרפות" ולכן הם נקראים גם אימים "שאימתם מוטלת על הבריות" (דברים, ב', י"א).
הרפאים דרי השאול
הרפאים מוזכרים במקרא בהקבלה למתים: "מתים בל יחיו, רפאים בל יקמו, לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו" (ישעיהו, כ"ו, י"ד), כשוכני השאול (ישעיהו, י"ד, ט', משלי, ט', י"ח), וכניגוד לתחיית המתים - "הקיצו ורננו שכני עפר...וארץ רפאים תפיל" (ישעיהו, כ"ו, י"ט), עד ששמם הפך להיות שם נרדף למוות ולגהנום (משלי, ב', י"ח).
במדרש
התלמוד הבבלי במסכת נידה[1] מבאר שהיה מצאצאי הנפילים שהם שני מלאכים בשם שמחזאי ועזאל שנפלו מהשמים בדור אנוש והולידו בנים מנשים אנושיות ובמדרש פרקי דרבי אליעזר[2] מוסיף לבאר איך ניצלו במבול.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Hedwige Rouillard-Bonraisin, "Rephaim", in Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible (DDD), 2nd ed., pp. 692-700
קישורים חיצוניים
- ביאור:רפאים, ויקיטקסט
הערות שוליים
