אריך בראואר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ד"ר אֶרִיךְ (עמנואל) בּרַאוּאֶר (נקרא גם ברויאר; בגרמנית: Erich Brauer; יוני 1895, ברלין - 1942, ירושלים) היה אנתרופולוג יהודי יליד גרמניה.
ביוגרפיה
נולד ביוני 1985 בברלין. לפני שהפך אתנולוג היה גרפיקאי.[1] גם לאחר מעבר המקצוע הייתה האמנות חשובה לו; הוא עיטר את מכתביו וכתביו בציורים ובצילומים, ועסק גם בציור נוף ארץ-ישראלי.[2] השתייך לקבוצת צעירים בברלין בעלי רקע משפחתי מתבולל שהתעניינה בציונות ובארץ ישראל, והיו חברי יוּנג יוּדה ("יהודה הצעיר"). בין חבריו בקבוצה זו נמנה גם גרשם שלום, שהיה מקורב אליו.[3] השניים הוציאו לאור בשנים 1915–1916, שנות מלחמת העולם הראשונה, כתב עת ליטוגרפי בשם "המשקפיים בכחול לבן" (Die Blauweisse Brille, די בלאו-וייסה ברילה), שאותו הדפיסו בדפוסו של אביו של שלום, ובו התייחסו למלחמה מזווית יהודית וציונית, אך קומית והיתולית. בראואר כתב שם בסגנון אקספרסיוניסטי.[4] בעקבות כתיבתם בעיתון הוזמנו לפגוש את מרטין בובר.[5]
את לימודיו האקדמיים התחיל באוניברסיטאות ברלין, לייפציג ופרייבורג, ולמד בין השאר אצל פליקס פון לושאן (אנ'). באותה תקופה התעניין בעיקר באתנולוגיה אפריקאית. ב-1923 הוענק לו דוקטורט על מחקר בנושא דתם של בני ההררו, שפורסם כספר שנתיים מאוחר יותר בלייפציג.[6] בראואר נשלח לראשונה לארץ ישראל בשנת 1925 על ידי המוזיאון לפולקלור בלייפציג על מנת לאסוף חפצי אתנולוגיה של ערביי הארץ. כשחזר פעם נוספת לארץ ישראל, ב-1927 החל לחקור על יהודי בוכרה (מחקריו בנושא לא פורסמו[7]), ולאחר שנתיים של מחקר עבר למחקר על יהודי תימן. בשנות מחקרו בנושא שיתף והשתתף במחקריו של שלמה דב גויטיין.[8] ב-1929 זכה בפרס הלורד פלומר על עבודתו בשדה מחקר זה,[9] וב-1931 חזר לברלין והמשיך לעבוד עליו. ספרו על יהדות תימן יצא לבסוף בשנת 1934, בתמיכת הממשלה הנאצית. ב-1932 הוצעה לו משרת מרצה באוניברסיטת ברלין, אך המשא ומתן על ההצעה פסק בשל הנסיבות הפוליטיות בגרמניה באותה תקופה.[10] הוא עלה לארץ ישראל במהלך שנות השלושים והתיישב בתל אביב, ומאוחר יותר בשכונת רחביה שבירושלים. בראואר היה בקשר עם האוניברסיטה העברית בירושלים ודרש מראשיה לעסוק במחקר גם בתחום האנתרופולוגיה והאתנולוגיה היהודית. חבריה היו אף הם בקשר איתו, אך היוזמות השונות שבראשן עמד לא התממשו.[10] כמו כן שאף להקים מוזיאון אתנולוגי יהודי,[2] ולקח חלק בהקמת המוזיאון לפולקלור של ארץ-ישראל. הוא גילה עניין רב בפרצופים כחלק מעיסוקו האנתרופולוגי ותיעד למעלה מ-2,000 דיוקנאות של יהודים מזרחיים.[11] תצלומי הדיוקנאות ותצלומים אתנוגרפיים נוספים שצילם הופיעו בשתי תערוכות: בברלין ב-1938 ובאוניברסיטה העברית בירושלים[12] ב-1939.[13] בנוסף לכך, ליקט וקנה פריטים אתנוגרפיים וערך ראיונות עם מושאי מחקריו. התמקד בעיקר במחקר על יהודי המזרח ובפרט יהודי תימן וכורדיסטן שפגש בהם בשהותו בירושלים בשנות השלושים והארבעים. לבד מאתנולוגיה יהודית עסק בחקר דתם של בני ההררו,[6] ובחקר עמים נוספים שאינם יהודים; אך מחקר זה היה בעיקר הכנה למחקרו העיקרי: אתנולוגיה של שבטי ישראל.[7]
נפטר בגיל 47 ממחלה קשה בבית החולים בילינסון, ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק.[14] שלושה ימים טרם מותו ניסח את תפקיד חייו: "אני אהיה האתנולוג של עם ישראל - גם אם עם ישראל איננו רוצה בכך".[7] ספרייתו נתרמה על ידי משפחתו, כדי שתשמש ספרייה לאומית ואוניברסיטאית למדעי היהדות.[9]
שמו העברי היה "עמנואל", אך הוא העניק לעצמו את השם "חירם", וטרח להזכיר שם בלתי נפוץ זה ולהסביר את משמעותו הסמלית.[2]
מספריו
- Erich Brauer, Züge aus der Religion der Herero. Ein Beitrag zur Hamitenfroge. Institut der VÖlkerkunde. R. Voigtländers Verlag, Leipzig, 1925
- Erich Brauer, Ethnologie der Jemenitischen Juden (Heidelberg), 1934
- אריך בראואר, יהודי אפגניסתאן, ירושלים, סיני, 1944.
- אריך בראואר, החקלאות והמלאכה אצל יהודי תימן, תש"ה.
- אריך בראואר (עורך: רפאל פטאי), יהודי כורדיסתאן: מחקר אתנולוגי, הוצאת המכון הארצישראלי לפולקלור ואתנולוגיה, ירושלים, 1947.
לקריאה נוספת
- אורית אבוהב, "אריך בראואר, "האתנולוג הראשון של עם ישראל": דיוקנו של אנתרופולוג שנשכח", בית ברל, 2008.
- אורית אבוהב, "פני אדם: על תרומתם של האתנולוגים אריך בראואר ורפאל פטאי לחקר האנתרופולוגיה של היהודים", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי כ', עמ' 155–173.
- Vered Madar, Dani Schrire, "From Leipzig to Jerusalem: Erich Brauer, a Jewish Ethnographer in Search of a Field, Naharaim", 2014, 8(1): 91–119
- ש. ד. גויטיין, "על אריך בראואר ז"ל", בתוך: ישראל ישעיהו ואהרן צדוק (עורכים), שבות תימן, תל אביב: הוצאת "מתימן לציון", תש"ה, עמ' 92–95
קישורים חיצוניים
- אריך בראואר באתר של המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
- המזוודה של אריך, סרט קצר על אריך בראואר ביוטיוב.
- שלום לוי נחום, ד"ר אריך בראואר ז"ל (עורך הביבליוגרפיה של יהודי תימן), הד-המזרח, 15 בינואר 1943
הערות שוליים
- ^ גרשם שלום, מברלין לירושלים - זכרונות נעורים (ערך אברהם שפירא), הוצאת עם עובד, ירושלים, תשמ"ב-1982, עמ' 61
- ^ 2.0 2.1 2.2 ש. ד. גויטיין, "על אריך בראואר ז"ל", בתוך: ישראל ישעיהו ואהרן צדוק (עורכים), שבות תימן, תל אביב: הוצאת "מתימן לציון", תש"ה, עמ' 95
- ^ גרשם שלום, מברלין לירושלים - זכרונות נעורים (ערך אברהם שפירא), הוצאת עם עובד, ירושלים, תשמ"ב-1982, עמ' 72
- ^ גרשם שלום, מברלין לירושלים - זכרונות נעורים (ערך אברהם שפירא), הוצאת עם עובד, ירושלים, תשמ"ב-1982, עמ' 73
- ^ גרשם שלום, מברלין לירושלים - זכרונות נעורים (ערך אברהם שפירא), הוצאת עם עובד, ירושלים, תשמ"ב-1982, עמ' 74
- ^ 6.0 6.1 Erich Brauer, Züge aus der Religion der Herero. Ein Beitrag zur Hamitenfroge. Institut der VÖlkerkunde. R. Voigtländers Verlag, Leipzig, 1925
- ^ 7.0 7.1 7.2 ש. ד. גויטיין, "על אריך בראואר ז"ל", בתוך: ישראל ישעיהו ואהרן צדוק (עורכים), שבות תימן, תל אביב: הוצאת "מתימן לציון", תש"ה, עמ' 92
- ^ שלמה דב גויטיין, "דרכי בחקר יהדות תימן", בתוך: מנחם בן-ששון (עורך), התימנים: היסטוריה • סדרי חברה • חיי רוח - מבחר מחקרים, ירושלים: מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשמ"ג, עמ' 10
- ^ 9.0 9.1 LIBRARY PRESENTED TO HEBREW UNIVERSITY, פלסטיין פוסט, 27 בינואר 1943
- ^ 10.0 10.1 אורית אבוהב, "פני אדם: על תרומתם של האתנולוגים אריך בראואר ורפאל פטאי לחקר האנתרופולוגיה של היהודים", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי כ'.
- ^ THE ETHNOLOGY OF ORIENTAL JEWS, פלסטיין פוסט, 13 ביוני 1939
- ^ Th. F. M., Rembrandt's Models on Show: Oriental Jews in Photographs, פלסטיין פוסט, 30 ביוני 1939
- ^ טקסט מקטלוג התערוכה "דיוקן תימני" במוזיאון ארץ ישראל, 2012, באתר "ערב רב"
- ^ ד"ר אריך ברויאר, דבר, 10 במאי 1942
